עוד בתרבות ובידור
 >  > 

שירי חורף 2007 - השירים של דנה ג' פלג

המסורת השנתית של GoGay ממשיכה, והפעם - דנה בוחרת את השירים שעושים לה חורף חמים יותר. ומה שירי החורף שלכם?

מה זה, בעצם, שיר חורף? אולי זה משהו שדומה לספל שוקו חמה ומנחמת, כשבחוץ קר ואפרורי. יש ז'אנר כזה של שירי חורף חמימים, שירי ילדות מתוקים, שמעלים זיכרונות הירדמות לצלילי הגשם על הגג, מתחת לשמיכת פוך עבה, זיכרונות של דילוג בין שלוליות ובתוכן בדרך חזרה מבית הספר, של משחקים על השטיח למרגלות תנור סלילים (אחר כך, בצבא, בניגוד לכל החוקים, קלינו על אחיו טוסטים טעימים), כשברדיו רשת ג' משדרת את תוכנית החידונים "שוקו חם" עם מנחם פרי.

אחר כך, בשנים שלאחר מכן, החורף מזכיר התמזמזויות מתחת לשמיכה, התאהבויות שחשבתי שיהיו לכל החיים. הסיום שלהן הביא אותי לשירי חורף מסוג אחר - הבודד והגלמוד והעירום, זה שעומד בחוץ בגשם, או, במקרים קשים יותר, בשלג ובקרח. כי שירי הבדידות הכי קשים הם גם שירי חורף.

כמו תמיד, יש גם את אלה שבאמצע, שיש בהם קצת מזה וקצת מזה. יש לי הרגשה ששירי החורף האלה, ודומים להם, הם לא רק ברשימה שלי.

Jingle Bells פרי קומו

בשבילי, שיר החורף הוותיק הזה, שכל ילד דובר אנגלית יודע לשיר כבר בגנון, הוא שיר חורף טרי. "צלצלו פעמונים כל הדרך / איזה כיף לדהור במזחלת פתוחה / רתומה לסוס אחד", אומר הפזמון. את הביצוע המסורתי הזה (נא להתעלם מהתמונות הסקסיטיות) אפשר לשמוע כאן, בסנטה קרוז, קליפורניה, בכל קניון.

לג'קי, חברתנו חובבת הקיטש, יש מקהלת בובות (שני איילי צפון, סנטה ואיש שלג) שמנגנת את השיר בפעמונים בלחיצת כפתור.

לאהוב את השיר הזה זה כמו לאהוב את "ימי החנוכה" (שיהודים אמריקאים שרים בלי בושה במסיבות החנוכה שלהם. הנה גרסה ג'אזית, תקשיבו לתרגום האנגלי). אבל כשאני רואה את העצים המקושטים מנצנצים בחלונות, גם אני רוצה ילדות עם סנטה שבאישון לילה מגיע מהקוטב הצפוני עם מזחלת האיילים שלו ומחלק מתנות לילדים. ואולי מה שאני רוצה זה חג בלי סיפורים מפחידים, חג משפחתי שסתם שמחים בו כי משהו משמח קרה, ולא כי ניצחנו מישהו או משהו. החורף הוא אירוע משמח מספיק בעיניי. אולי משום כך בחרתי בדת האלה

"סיפור של חורף" מיקי גבריאלוב וסמדר וימזר

התוודעתי לשיר הזה כשמתישהו בסוף שנות השמונים גלי צה"ל המיתולוגיים ערכו מרתון יהונתן גפן. השיר המקורי הוא מ-1977. שווה לראות את הדואט המקורי, ולו רק כדי לראות את גבריאלוב הצעיר.

"סיפור של חורף" הוא האימא של שירי החורף הרכים: "כיון שבמילא בער התנור / השזיף טפטף בחלון הסגור / ואחזתי בך, הו, היה לי טוב...". שזיף או אקליפטוס, תנור או מזגן עם שלט - כאן, בסנטה קרוז, יש לנו אפילו אח רומנטי במיוחד, ועץ תה עם פרחים אדומים ניבט מעבד לחלון הזכוכית הגדול...

השיר הזה מתאים גם לזוגות שנמצאים ביחד הרבה חורפים. יש משהו בחורף שמקרב מאוד בין אנשים, מכל מגדר אפשרי.

"נשקי אותי" - סיון שביט

היא נוסעת עם החבר שלה במכונית. הוא אומר לה שהדרך תהיה ארוכה, וש"אני יכולה להירדם / אחרי זה תספר לי כל מה שהיה". אבל היא לא מצליחה להירדם, ורק שומעת אותו שר עם הרדיו. אין לי מושג איזה שיר הוא שר, אבל כשהיא שרה אותו, בקול האפור-גשום הזה שלה, כל הלסביות-ביסקסואליות שהכרתי, ואני בכללן, שרנו יחד איתה לאהובות שהיו לנו אז, לאהובות לשעבר ולאלה שיהיו: "נשקי אותי חזק / נשקי עד שיכאב / והשמש לא תשקע / את אחת ויחידה / אהובתי המופלאה / ואני אוהב אותך".

כשהגענו לשורה האחרונה בפזמון, באותו חורף ירושלמי, זה כבר לא שינה מי הדובר/ת. אני קוראת שוב את מילות השיר ורואה שאין שם שום גשם שזולג על הזגוגית. במילים אמנם אין, אבל בהרגשה יש, והחימום במכונית קצת מחניק, נדמה לי.

"מסתפק באלתורים" - שלמה יידוב

השיר הזה יצא מתישהו כשהייתי בצבא, התקופה הכי שחונה ובודדה בחיים שלי. את ההמנון "עוד מעט יבוא החורף / זה בכלל לא מעודד / כנראה שגם הפעם / הוא ימצא אותי בודד" שרתי המון חורפים.

זה לא שהייתי בודדה רק כי הייתי נטולת זוגיות, אולי הייתי בודדה יותר כשהייתי אלתור של מישהו או מישהי, או כשהסתפקתי באלתורים בעצמי (כמה אכזרית היא המלה "אלתור" כשמדובר בבני אדם!) אבל השיר הזה תמיד נדבק לי לראש לפחות שבוע אחד בחורף. בין הפעם האחרונה שהוא עלה בדעתי לכתיבת הטור הזה עברו בטח חמש עשרה שנים.

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...