עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

ההומו והעיר הגדולה - 3

ניר סוקר הפעם את הבארים השונים של ברלין, ובעיקר את חדרי החושך הפעילים שלהם

בשבוע שעבר תיאר כותב שורות אלו מעט מההוויה המקומית הסקסואלית בברלין שכללה תיאור של גנים ציבוריים שביום משחקים בהם בחדווה זאטוטים על המתקנים, ובלילה דואגים חברי הקהילה המקומית לווקס ופוליש לאותם מתקנים. בנוסף, סיפר אותו אנתרופולוג מתחיל מעט על חדוות הפטיש הצצה מעל כל דף אינטרנט גאה. אולם הוא ציין כי אמנם מעל דפי הרשת אפשר לקבל התרשמות ראשונית, אולם אין כמו מראה עיניים. צדק. ולכן הגיעה העת להיכנס מעט יותר לעומק לעולם חיי הקהילה של ברלין.

אחד הדברים הראשונים שנתקלים בהם בהקשר לחיי הלילה של ברלין, עוד לפני שיוצאים מהבית, הוא נושא הסקס. מעלעול קל באחד משני עיתוני הגייז המרכזיים, המפרטים את מגוון הפעילות הורודה מדי יום ביומו, אפשר לראות מספר קטגוריות בסיסיות: כללי, במה, חיי לילה והקטגוריה הרביעית היא הסקס פרטיז . חלק בלתי נפרד מהלו"ז היומי. אבל גם אם גמלה החלטה בלב שאולי היום סקס פרטי (או במילים אחרות אורגיה בתשלום) היא לא בדיוק מה שבא לנו, לא כל כך בקלות ניתן לברוח מהוויית הסקס. כל בר שני, בממוצע, מכיל בקרבו חדר חושך מכובד. האחרים מכילים בקרבם חדרי חושך שיכולים להתחרות בגודלם בלונה פארק ממוצע. כולל הפעלולים.

כפי שכבר ציינו, אחד הרבעים המרכזיים לחיי לילה סוערים הוא רובע שננברג, הרובע שעשרות שנים נחשב לרובע הגייז. סביב תחנת נולדוף פלאץ תוכלו למצוא את כל שביקשה נפשכם. מועדונים, חנויות סקס, חנויות בגדים גאות למהדרין (Mens 'r' Us)חדרי חושך לשעות היום, בתי קפה, וכמובן, בארים. והכל בטווח של כ-10 דקות הליכה מהתחנה. סדום חיה וקיימת. עד זה מכבר, לפני ההחלטה לאחד רבעים, כל מכתב שהגיע לתושבי הרובע מהעירייה היה נפתח ב"הומואים, לסביות ותושבים יקרים". כן כן. במו עיניי ראיתי. אז הבה נערוך סקירה קלילה על הרובע בו ניתן למצוא דגל גרמניה אחד (על בניין העירייה) וכמה מאות דגלי גאווה (תפספסו אותם רק אם תקפידו להביט כל הזמן רק על המדרכה וגם אז לא בטוח שתוכלו להתעלם מהם).

כדי להבין עד כמה חדר חושך מהווה חלק בלתי נפרד מהצלחה בקרב הקהילה, ניתן כדוגמא דווקא באר שאינו מבין בארי החושך המוצלחים ביותר פרינס קנכט. בעל הבאר, איש עסקים ממולח, הבין כי אם ברצונו להצליח, עליו להכניס חדר חושך למקום. בלי חדר חושך נגזר דינו עוד לפני שהרוויח סנט אחד. מנגד, הוא רוצה להימנע משהות ממושכת באותו חדר חושך, שכן כל עשר דקות בחדר החושך מביאות להפסד ממוצע של מכירת עוד בירה. מה עשה? בנה באר יפה, עם חדר חושך נאה, אבל הקפיד שהחושך לא יהיה סמיך מדי. הבה נאמר חדר אפל מעט. וההצלחה כבירה. מצד אחד יש חדר חושך ומיד ההורמונים קופצים. מצד שני החדר לא ממש חשוך מה שמונע מרבים מלהגיע אכן לפורקן באותו מקום. אבל דווקא מאחר והאפשרות קיימת אבל על פי רוב לא מתממשת, הדבר מביא לנהירה גדולה יותר למקום, מאחר והנה, קיים מקום שונה, בו עוד לא ביצענו את זממנו. אז אולי הפעם. מין לופ שכזה. וכך, בכל ערב סטנדרטי אפשר לראות נהירה טיפין טיפין לעבר חדר החושך (שהכניסה אליו, אגב, מהשירותים. רעיון מעניין, תודו. "אני קופץ רגע לשירותים" נשמע הרבה יותר נינוח מ"אני הולך לבדוק אופציות להפרשת חלבונים"). אין כמעט אדם שלא "יעבור" בחדר החושך לפחות פעם אחת בערב. מנגד, כמעט תמיד חדר החושך ריק (כבר אמרו חכמים כי אין דבר רע יותר לסקס מאשר תאורה פלורוסנטית), והריטואל נמשך. אם לא היום, אולי בפעם הבאה. ובינתיים הקופה דופקת. ועל פי רוב רק היא.

אבל מדובר בהחלט בבאר יוצא דופן. על פי רוב חדרי החושך בעיר הצועדת בגאווה לתואר "בירת הגייז של אירופה" חשוכים עד אימה. "המלך" של כל בארי החושך הוא כנראה תומז באר. כעשרים שנה הוא מנהיג את הקהילה. ברוב ימות השבוע הוא פונה, בעיקר, לבעלי פטיש קל עד בינוני, בעוד ימי שני הם הימים בהם אפשר למצוא בו את כל ברלין, מאחר ומדובר ביום המשקאות של "שניים במחיר של אחד" וברלין שותה, חוגגת ומתהוללת.

על פי רוב המקום מתחיל להתמלא סביב השעה אחת עשרה. יותר ויותר אנשים נדחסים לבאר, בעל שני החדרים, וכולם מעיפים מבט לעבר השעון שבדלת הכניסה. בשעה אחת לערך מתחיל העניין האמיתי. דלת הכניסה הראשית נסגרת (על מנת להיכנס יש לצלצל בפעמון כך הדבר בכל בארי החושך בעיר. שלא יקרה, חס וחלילה, שאיזו נקבה תכנס בטעות) וחדר החושך נפתח. ומדובר בחדר חושך מרשים למדי. יורדים במדרגות ועולם חדש נפרש בפני המבקר. החל מהריח השולט במקום (כן,. כן, בברלין עצי החרוב פורחים 365 יום בשנה), דרך האפלוליות המביכה (חובשי משקפיים עצה קטנה אל תעשו את השטות שעבדכם הנאמן עשה : היכנסו עם משקפיים. גם כך האפילה השלטת עלולה להוביל למפגשים לא נעימים עם קירות המקום, וזה במקרה הטוב, כשלא מדובר בהיתקלות בקבוצה שבסך הכל רוצה לפרוק את עול היום ואתם מביאים לחורבן כללי של המבנה האנטי-גיאומטרי שהם יצרו), וכלה במראה העיניים הפעורות לרווחה (ולא רק בגלל האפלולית). העומדים בכניסה לאותו מערך של חדרי חושך המחוברים יחדיו, הם על פי רוב אלו שמעוניינים במישהו ספציפי איתו כבר יצרו קשר עין למעלה, או כאלו שאינם רוצים, חס וחלילה, להגיע למצב בו הם ימצאו עצמם עם איבר של מישהו אחר ביד (טוב, טוב, או בכל מקום אחר) רק כדי לגלות, רגע מאוחר מדי, כי לא מדובר בטעם שלהם.

כשעוברים את הכניסה, בה עוד אפשר לראות צדודיות ולפענח משהו, נכנסים לאפלה האמיתית. לראות מישהו באמת מצריך משקפיים אינפרא אדומות. על כן קיימים כללים ברורים המבוססים על עקרון כתב הברייל. מתקרבים, ממששים מכל כיוון, בודקים היטב את הסחורה המוצעת, ומחליטים אם שמים אותה בסל (או בכל מקום אחר, כמובן) או שממשיכים לעבר הדוכן הבא, שעל פי רוב מצוי בטווח של כעשרים ס"מ.

לאחר שהות ממושכת מספיק במקום אפשר גם במעמקים להתחיל ולהבחין בנעשה. ועל פי רוב נעשה לא מעט. הנפוץ ביותר הוא כמובן התמזמזויות לוהטות עם עזרה ידנית הדדית להגעה לפורקן, ומין אוראלי (שאגב, מתברר שיש המון פוזות לבצעו). אולם כלל לא מן הנמנע שבין הגניחות הנשמעות ברקע נמצא לא פעם זוג, או שלישיה, או רביעייה, שמחליטים ללכת הלאה. כלומר שימוש במירב הכלים המיניים שהאל העניק לו לאדם הגאה. מחזה נפוץ הוא גם זוג שמתחיל במלאכת הקודש ואליו מצטרף אדם נוסף, ואליו עוד אדם... כי כשמגיע רגע האמת, אין לרבים באמת כוח להתחיל לבחון במי מדובר. מישוש קל ואם מתאים הבה נגילה. אם לאו הדיפה קלילה והבא בתור מוזמן לנסות את אונו. כלומר כוחו. כלומר שניהם.

כפי שציינו, התומז באר הוא כבר מוסד ברילנאי רב שנים, שאין כמעט חבר קהילה שלא פקד אותו פעם-פעמיים-חמישים. על כן האווירה וההוויה בו הם יותר נינוחים ופתוחים לקהל הרחב. אולם הוא מהווה את סמן הדרך והאב הרוחני לרבים אחרים (שכבר הספיקו להכניס לרזומה שלהם מקרה מוות), כמו למשל, השויינה, המרוחק דקה וחצי, ושואב לקרבו הארד קור ובעלי חזות שונה לחלוטין, כמו גם אקשן, המיועד לחובבי עור, גומי ושאר בגדים ריחניים. או המתחרים מהמזרח, או מועדונים כמו הקונקשן שאינו מכיל חדר חושך אלא עיר תחתית אמיתית, ומעל לכולם הסנקס קלאב, שלא צריך להיות מאמא תרזה על מנת לקבל בו דפיקות לב מואצות, החלפת צבעים נמרצת בפרצוף ותחושה של חולשה בכל איברי הגוף (ותודה לנחמן שי שהציל אותי גם הפעם עם העיקרון האולטימטיבי שתו מים, הרבה מים). אבל פר פר, לתועבה האמיתית נגיע בפרק הבא.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...