> 

הבית הפתוח, אז ועכשיו - חלק ב'

המשך הראיון עם ראשי עמותת הבית הפתוח, ג'רי לווינסון ודני סאביץ' - על היחסים עם האגודה וארגונים הומו-לסביים נוספים, שיתוף הפעולה עם עיריית ירושלים, מענה המשטרה להתנכלויות הומופוביות ועוד

בקיום הראיון השתתף יצחק שנור, כתב פריידזין.

המשך הראיון עם ג'רי לווינסון, יו"ר הבית הפתוח ודני סאביץ', ס.היו"ר וגזבר העמותה.

דיברנו עד עכשיו על המטרות העיקריות של הבית ועל תהליך ההקמה ואמרתם שזה מרכז שנועד לקהילה הירושלמית. איך זה משתלב עם שיתופי פעולה ארציים של הבית הפתוח, כמו עם חיפה ועם קל"ף, והאם זה לא חורג מעבר לשירות הקהילה הירושלמית?

דני: "לג'רי ולי יש תשובות שונות לעניין. לדעתי האישית, אני חושב שאנחנו משלמים פה את מחיר ההצלחה. אני חושב שהיום אם הבית הפתוח לא משמיע את קולו במשהו שקורה ברמה הארצית, שקשור להומואים ולסביות, זאת אמירה. המעורבות שלנו בדברים כלליים שקורים בקהילה היא כי אנחנו גוף חשוב היום. ולכן אם אנחנו לא נגיב על משהו שקורה, אז אולי זה אומר שלא חשוב להגיב? ואני לא חושב שזה המצב, לכן חלק ממחיר ההצלחה שלנו, דוחף אותנו גם לאמירות כלליות ומעשים ברמה הארצית.

אני לא חושב שזה לא תורם לקהילה הירושלמית זה תורם בדרך אחרת. חלק מההתרחבות של הבית הפתוח וההתבססות שלו באה מהכיוון שאנשים מרגישים שיש להם גוף מאחוריהם, קהילה מאחוריהם. האמירה והיציאה לתקשורת, והתזכורת התמידית שאנחנו קיימים, עוזרת לאותו הומו או לסבית שמתחילים להתחבט בדרכם. היום אם בחור גדל בירושלים ופותח את עכבר כל העיר ורואה שיש אירועים שקורים בבית הפתוח, אז הוא יודע שקיים משהו, הוא לא לבדו בשטח, הוא לא בודד ויש לו לאן לפנות."

ג'רי: "דני, אני אפתיע אותך אני מאוד מסכים עם מה שאמרת אבל אני אנסח את זה באופן שונה. אני חושב שהארגון הזה קם כדי לשרת בראש ובראשונה את הקהילה בירושלים ואסור שנשכח את זה, זאת תמיד תהיה המטרה העיקרית. אבל צריך לזכור שלפני עשור לא היה שום ארגון הומו-לסבי בירושלים, שום קבוצה, שום התקהלות, שום פעילות ומה שקרה קרה בפרק הזמן הזה. לפני ארבע וחצי שנים גם לא היה בית פתוח. זה מעט מאוד זמן, בוא נזכור את זה, כי זה חשוב להבנת התהליכים שמתרחשים עכשיו בקהילה ובבית הפתוח.

כאשר היה ארגון אחד של הומואים ולסביות בארץ והוא היה בתל אביב, היה טבעי שכולנו נהיה חברי אגודה ושכל פעילות הומו לסבית תתועל דרך האגודה הזאת. במהלך העשור הזה התפתחו קהילות מחוץ לתל אביב, מעבר להררי החושך, ואותן קהילות פיתחו לעצמן ארגונים עצמאיים או עצמאיים למחצה והיום הנוף ההומו לסבי הארגוני מכיל שבעה ארגונים, וחדשות לבקרים קמים ארגונים חדשים לשרת את הקהילה, בפינות מסויימות שלא מקבלות שירות או מענה ממקום אחר. האם יש לשתף פעולה בין הארגונים למען מטרות משותפות? האם כל ארגון צריך להתקיים בנפרד מארגונים אחרים? (גם כאלה שהם לא הומו-לסביים) איזה סוג של מרחב ארגוני אנחנו צריכים לקיים נוכח המציאות החדשה הזאת?

דני דיבר על מחיר, אני רואה את זה כאתגר שהוא מחוייב מעצם הגדילה המהירה של הארגון הזה. אני מתגאה מאוד שדני דיבר על תקציב של 5000 שקל בשנה הראשונה. אחרי ארבע וחצי שנים אנחנו מדברים על תקציב משוער של רבע מליון דולר. אני אומר את המספר הזה בגאון משום שהוא משקף גדילה מטאורית של ארגון, משקף צרכים אמיתיים בירושלים בצירוף עבודה מאוד נכונה לצד מי שמנהל ודוחף את הארגון הזה."

אם המודל הזה כל כך מצליח, בניגוד למשל לחלק מההתארגנויות של האגודה, גם אלו שהזכרת שהיו פעם בירושלים ונכשלו, אז למה לא לנסות ליישם את המודל הזה בעוד מקומות בארץ, תחת ההכוונה או אפילו כחלק מהבית הפתוח?

ג'רי: "אני לא אוהב את הסעיף בשאלה שלך לגבי האגודה. זה לא בניגוד לאגודה. אני חושב שיש מקום לאגודה ארצית, מקום חשוב, ואני שמח שקיימת אגודה כזאת. אני תומך באגודה הזאת ורוצה לשתף פעולה עם האגודה הזאת בכל מטרה שנראית נכונה לשיתוף ארגוני בין מרכז קהילתי ירושלמי לבין האגודה הארצית. אז בוודאי לא בניגוד לשום אגודה.

כן, המודל הזה הצליח ולכן יש מקום ליישם אותו גם במקומות נוספים, ולכן בין היתר אנחנו מקיימים שיתוף פעולה הדוק עם הפורום החיפאי, שזה משעשע שאפילו קוראים לו באותו שם שאנחנו קראנו לעצמנו בתחילת הדרך, ולא בכדי. אנחנו משתפים איתם פעולה כדי לסייע כמה שאפשר בהקמת ארגון עצמאי מקומי נוסף בחיפה, שבה לא יהיו שירותים לקהילה ההומו לסבית אם לא תקום ההתארגנות החדשה הזאת. ולכן אני חושב שבהחלט יש לתמוך ביוזמות כאלה."

אבל האם ארגון מהסוג הזה יהיה קשור לבית הפתוח, אם וכאשר הוא יקום, מעבר לזה שנתתם עצות בהקמה שלו?

דני: "אם השאלה היא אם נהיה ארגון אחד, אז ממש לא. אני לא חושב שמודל שמצליח בירושלים בהכרח יצליח בבאר שבע, למשל. אני חושב שבאר שבע מתבססת בצורה מאוד חזקה עדיין על הגרעין האוניברסיטאי. אולי זה ישתנה ויהיה תהליך דומה כמו שקרה בירושלים, אבל אני לא יודע. אם אנשים רוצים עצות, וזה מה שקרה, אז אנחנו שמחים לחלוק את הידע שצברנו, אבל אני לא חושב שיש מגמה, בטח לא של הבית הפתוח, לייצא את הרעיון. רואים שזה מצליח אז אנשים מנסים וטוב שכך.

וגם האגודה אנשים באגודה אמרו לי שאנחנו היינו אחד הדברים הכי טובים שקרו לאגודה בשנים האחרונות, כי אנחנו היינו קטליזטור לדברים חיוביים שקורים היום באגודה. אני חושב שיש כל הזמן שיתופי פעולה והידברויות, באמת החלפת רעיונות ועזרה הדדית בין כל הארגונים. למרות הכותרות בעיתונים לפעמים, אנחנו באמת ביחסים מצויינים עם כל הארגונים שעולים על דעתי כרגע.

לשמחתי הבית הפתוח גם הצליח מבחינה ארגונית וגם בזה יש איזה מסר. אחד הדברים החזקים בבית הפתוח היום זאת התשתית הארגונית וההתנהלות הארגונית הנכונה שלו. עצם זה שאין חריגות תקציביות, הדוחו"ת מגיעים לחברי העמותה ונגישים לכולם, החלטות הוועד נגישות לחברים, ישנם פרוטוקולים הדברים האלה נשמעים משעממים ולא חשובים, אבל כתשתית ארגונית לארגון מצליח, הם מביאים להצלחה הרבה פעמים, הם מקרינים החוצה להרבה דברים. עצם זה שהמנכ"ל יודע מה תפקידיו וחברי הוועד יודעים מה תפקידיהם, וחברי הפונקציות שונות יודעים מתי הם מקבלים את המשכורת ומתי הם מקבלים חופשה למשל אלו דברים שלא ברורים מאליהם בגופים התנדבותיים."

אמרת קודם בעניין תגובות על עניינים ארציים שזהו "מחיר ההצלחה" השאלה היא האם זה באמת המחיר או שזאת בעצם ההצלחה, אולי צריכה להיות שאיפה למשהו יותר ארצי?

דני: "יש עוגת משאבים והשאלה היא איך הארגון מחלק אותה. אם אנחנו משתתפים היום בפורום הארגונים ההומו-לסבי שדוחף שיהיו נישואים אזרחיים בארץ, זה בא על חשבון משהו אחר. אני לא אומר שזה לא חשוב, זה מאוד חשוב ואולי במיוחד להרבה זוגות בירושלים כי דווקא פה יש זוגות שחשוב להם להתחתן - יש הרבה רפורמים וקונסרבטיביים שהם זוגות מאותו המין ודווקא חשובה להם החתונה.

אבל, זה בטוח בא על חשבון משהו אחר קשה תמיד לשים את האצבע על מה והאם הרווח פה הוא גדול או קטן. אבל זה לא בא בלי תשלום. אני לפעמים מפחד שזה יבוא על חשבון חוג הטאי-צ'י שבעיני הוא מאוד חשוב. לי חשוב שיהיה למה לבוא לבית הפתוח ולעשות שם פעילות. אני שם את זה כתמרור אזהרה, שלא ניסחף יותר מדי שנזכור שעדיין רמת הפעילות החברתית הפרטנית המתנס"ית, היא בעיני הבסיס לקיומנו וכל השאר הוא חשוב נורא אבל הוא הצעד הבא ולא הבסיס, הגרעין הקשה."

ג'רי: "אנחנו הקהילה היום, ומה שהקהילה רוצה לעשות היא עושה בדרך כלל דרך הבית הפתוח, מלבד ארגונים שלא הצטרפו לבית וגם את זה אנחנו מכבדים לחלוטין, מתוך ראיה שיש נוף מתפתח שהוא מגוון ופלורליסטי ואין יותר מציאות של ארגון אחד שמכיל הכל וקובע הכל.

הזכרנו את פורום הנישואים אני רוצה לטעון שזה בדיוק אב טיפוס למה שאנחנו נראה בעתיד בכל נושא חשוב שיעניין את הקהילה. יהיו קואליציות של ארגונים שפועלים כגוף אחד, ומשתפים פעולה ביניהם, על מנת לקדם נושאים שמעניינים את הקהילות שהם משרתים. שיתוף הפעולה הזה הוא לא פשוט - יש ארגונים שמאוד אוימו מהעובדה שפועלת קואליציה של ארגונים, משום שהם הרגישו שהמנדט שלהם אוים מזה שארגונים אחרים מטפלים בנושא שאותו הם ראו כנחלתם, וגם זה תהליך טבעי שאני לא מפחד ממנו."

אמרת קודם שחשוב שיהיה ארגון ארצי שיהיה אחראי לטיפול ברמה הארצית בנושאים מסויימים מי אמר שהארגון הזה צריך להיות דווקא האגודה כמו שהיא היום - למה הבית הפתוח לא יכול להביא את המודל המצליח שלו ולהיות הגוף הארצי?

ג'רי: "אם אתה שואל אם אנחנו שואפים לזה, אנחנו לא. זו דעתי האישית אנשים אחרים בבית יכולים להביע דיעה שונה. אני חושב שהבית הוקם כדי לשרת את הקהילה בירושלים, זה המנדט שלו וזו המטרה והיעוד שלו, אבל היום לשרת את הקהילה בירושלים משמע גם להצטרף לארגונים אחרים ולקהילות אחרות ולשתף איתן פעולה בכל מיני יוזמות. זה לא רק לקיים את חוג הפימו בבית הפתוח ועוד קבוצות, זה גם להשתתף ברמה הארצית בכל הכרעה חשובה ואנחנו עושים את זה ואני גאה בזה.

אני לא רואה סיבה להכפיל ולייסד עוד ארגון ארצי שרואה את עצמו כאגודה ארצית של הומואים ולסביות יש כזה ארגון. ואני חושב שגם בנוף המשתנה שהזכרתי יש מקום לארגון כזה.

אני אזכיר צורך אחד, למשל בענייני נוער. מה שמתרחש היום הוא שיתוף פעולה חשוב בין הארגונים השונים, שלכל אחד מהם יש קבוצות של צעירים ונוער שמשתפות פעולה ברמה של הכשרת צוותי המדריכות והמדריכים שמנחים את הקבוצות. חלק מההכשרה מקבלים בבית עם פסיכולוגית קלינית שעובדת עם המדריכים, על תקן של יועצת, וחלק מההכשרה מקבלים בתוכנית ארצית שמנוהלת על ידי האגודה, שמפגישה בין מדריכות ומדריכים מכל רחבי הארץ. אני חושב שהמפגש הזה הוא חשוב אני תומך בו מכל הלב, ואני מקווה שארגון קל"ף יצטרף גם ליוזמה הזו בקרוב. זה חשוב שכל הארגונים שמקיימים קבוצות של צעירות וצעירים יהיו מיוצגים ויוכלו להפגש במסגרת ההכשרה הזו. זה צורך ארצי."

אם אנחנו כבר מזכירים את קל"ף, האגודה וקל"ף זה לא משהו שממש מתחבר האם אצלכם הצליחו הקשרים איתן?

ג'רי: "אחת ההצלחות של הבית זה בראש ובראשונה שיתוף פעולה שוויוני בין גברים ונשים. זה ניכר בכל הרמות והיה כך תמיד בוועד, בצוותים, בעובדים של הבית, במשתתפים בפעילויות השונות, בקבוצת הנשים שהיא הגדולה ביותר בבית, בכל המישורים. קל"ף כארגון ספק קיים היום בירושלים, אבל הנשים הפעילות בקל"ף שמעוניינות לקיים פעילות, מקיימות אותה היום בבית הפתוח. אנחנו מקיימים גם שיתוף עם קל"ף הארצי סביב נושאים שונים.

יש גם התפתחות מעניינת וחשובה קבוצת נשים גדולה שלא רק מסמלת הצלחה של המרכז הקהילתי אלא גם תהליך בקרב נשים צעירות שפחות מעוניינות בארגון פמינסטי באותן קווי מתאר שבהן הוקם ארגון קל"ף, וזה מסביר לא מעט את ההצלחה של קבוצת הנשים בבית הפתוח. אותה קבוצה יכלה באותה מידה להתקיים כחלק מארגון קל"ף. אנחנו כמרכז לא נוקטים שום עמדה ביחס לשאלה הזאת, אנחנו רק שמים לב לתהליך שהוא מעניין."

אם נדבר על מה שקורה היום, לפחות בקבוצות שלי יצא לראות בבית הפתוח, יש מספר יחסית קטן של משתתפים. ומצד שני, אם הולכים למסיבות במועדון ה"לילה" רואים הרבה מאוד קהל שלא מגיע לבית הפתוח. למה הם לא מגיעים והאם אתם מנסים להביא אותם?

ג'רי: "זה נכון שפעילות חברתית ומסיבות זה משהו שמושך גייז, בעיקר גברים, יותר מכל סוג אחר של פעילות ולכן זה נראה לי מאוד טבעי שמסיבה ב"לילה" תהווה גורם משיכה גדול מדי שבוע ואני שמח שהמפעל הזה מצליח. מרכז קהילתי מטבעו עוסק בסוגי פעילות מגוונים שחלקם מושכים הרבה אנשים וחלקם פחות. חוג הפימו, למשל, לא מנה אף פעם יותר משישה אנשים אבל הוא התקיים, היה צורך בו, והוא מעלה חיוך על פני הרבה לא ירושלמים, אבל זה היה אחד הדברים הכי מדליקים שאני חושב שעשינו בבית הפתוח ואני מקווה שיחודשו ימיו.

לעומת זאת, פעילויות כמו סימפוזיונים על הומוסקסואליות ודת, הפיקניקים, מסיבות בבית הפתוח, קבוצת הנשים, בית המדרש הפתוח (שהגיעו אליו שלשום 30 איש בפעם השניה) - זה לא מאות, אבל לרוב הפעילויות שהזכרתי כן הגיעו למעלה ממאה איש בכל פעם. זה לא מעט זה לא 40 אלף איש שמגיעים למצעד הגאווה באבן גבירול, אבל זה לא מעט. האם אנחנו צריכים לעשות יותר כדי למשוך קהל לפעילות חברתית שמיועדת לכל הקהילה? אני חושב שכן."

דני: "יש משהו מובנה בבית הפתוח שמושך קהל מסוג מסוים וזה גם תהליך שמזין את עצמו. אותם מתנדבים שנמצאים בבית הפתוח יודעים לעשות פעילויות שמביאות את הקהל שהם מכירים ולא יודעים להביא קהל אחר. אני אף פעם לא אדע להמציא משהו שימשוך קהל שונה. האם יש ניסיון? יש כל הזמן ניסיון לפרוץ דרך לקהלים אחרים, ואני דווקא לא פונה לקהל של לילה שכבר יש לו מקום, אני מנסה לפנות לקהל האתיופי, למשל, שאני לא יודע איך להגיע אליו ושאין לו לילה. אני מנסה לפנות לקהל הערבי של מזרח העיר שלא יכול להגיע ללילה כי קשה לו להגיע למערב העיר וקשה לו גם להגיע לבית הפתוח."

נעבור לנושא אחר. רכזת הפעילויות של הבית הפתוח היא סטרייטית. איך אנחנו מביאים סטרייטית שתארגן בשבילנו את הפעילויות האלו?

דני: "פנו אלי בעניין הזה כעורך דין העמותה. אסור היום להפלות אנשים על רקע נטייתם המינית והשאלה היא אם אנחנו יכולים להפלות סטרייטים. התשובה היא שאפשר אם אחד מהדברים שצריך בתפקיד זה להיות הומו או לסבית. וזאת שאלה גדולה, ואני לא בטוח שצריך. אבל התשובה הייתה שבאמת אותה בחורה שבחרנו כרכזת פעילויות הייתה הרבה יותר מתאימה באופן בולט לתפקיד מכל שאר הלסביות או ההומואים שניגשו לתפקיד. אני סבור שהתרבות ההומו לסבית ניתנת ללמידה כולנו למדנו אותה. בעצם אתה צריך ללמוד מושגי יסוד, ללמוד מי נגד מי, ללמוד מה קורה ובסופו של דבר תפקידה של הרכזת הוא לא ליצור את הפעילויות אלא לעזור לארגן אותן, להיות הסביבה הארגונית."

האם קיים היום שיתוף פעולה עם העיריה, מעבר לביקור המפורסם של אולמרט, מבחינת תקצוב או תמיכה אחרת?

ג'רי: "כרגע לא הרבה. הזכרתי את המענק שקיבלנו מהקרן החדשה לירושלים, שזאת קרן שיסד מר אולמרט, ליד עיריית ירושלים. אנחנו נפנה לרשויות העיריה על מנת לקבל תקציבים מהאגפים הרלבנטיים. מה שנרמז לנו באופן די עבה בעניין הזה הוא שבגלל מצב העיריה לא נוכל לצפות למענקים גדולים גם המצב הכספי וגם רגישויות אחרות במועצת העיריה. אבל אנחנו בהחלט בפנים.

יש היום הידברות שלא הייתה בעבר, ונצטרך לראות כיצד הדברים מתפתחים. מכל מקום אנחנו לא נרתעים היום מלבקש בקשות, הן של מימון והן של שיתוף פעולה ברמות אחרות, כי העיריה יכולה לסייע בכל מיני דרכים אנחנו מקיימים סדנאות במסגרת עירונית ובכל מיני מסגרות, בנוער לנוער, במסגרת קידום נוער בעיריה ועוד שירותים עירוניים."

עד כמה בולטת בירושלים הבעיה של התנכלויות לבית ולאנשים שמגיעים אליו?

ג'רי: "פעם בחודשיים בשנה האחרונה יש איזה התנכלות. בינתיים לא ברמה האישית לשמחתנו, אבל כן היו פעמיים צעירים מרחוב בן יהודה שאיימו על קבוצת הנוער שלנו וזה מאוד מדאיג. כמו כן נשרף הדגל בפעולה מאוד מתוחכמת שעד עכשיו לא פענחנו וזה מפחיד, כי אם אפשר לעלות על הגג הנעול ולכופף את התורן ולשרוף את הדגל, אז אפשר לעשות גם דברים יותר חמורים, ואנחנו צריכים להיות על המשמר. זה הרבה פחות ממה שחלק מאיתנו ניבא כשהחלטנו על מקום במרכז העיר, אבל בכל זאת יש."

ואיזה מענה אתם מקבלים מהמשטרה?

ג'רי: "ברמה של היענות המשטרה בכל פעם שאנחנו קוראים לה, אז ההיענות היא מיידית וטובה ומאוד ידידותית - וזה קצת הפתיע אותי לטובה לאור מגעים קודמים שהיו לי עם המשטרה בירושלים. לעומת זאת, אנחנו ביקשנו ממי שהיה ראש תחנת ציון לאפשר לנו לקיים סדנאות מפגש עם הומואים ולסביות לשוטרים בתחנת המשטרה ולזה לא הייתה הענות עד עכשיו."

לסיכום, איפה אתם רואים את הבית הפתוח בעוד 10 שנים?

דני: "אני מאוד מקווה שבעוד 10 שנים נהיה במבנה קבע. הפנטזיה שלי היא שיש לנו מקום שהוא שלנו גדול, קטן, אבל כן מקום קבוע שהוא דבר מאוד חשוב. כמו כן, בעוד 10 שנים אני חושב שכבר יפסיקו להתעסק בשאלה איך הבית הפתוח יצליח. אני חושב שזה באמת הפתיע גם אותי ברמה אישית וגם אנשים בקהילה בתל אביב, איך הדבר הצליח הוא הצליח קודם כל בגלל הצורך הגדול שהיה פה, אבל בעוד 10 שנים הדברים האלו יהיו מאחורינו, הביסוס יהיה כל כך עמוק ואמיתי שבכלל לא תהיה שאלה, אלא ברור מאליו שיש את הארגון הזה בירושלים.

דבר אחרון, אני רוצה שהקהילה תהיה מבוססת בירושלים ההצלחה המרגשת ביותר בעיניי היא שנוצרת פה קהילה. לפני 4 שנים לא הייתה פה קהילה. לפני 6 שנים היה לי ברור שכהומו אין לי מה לעשות בירושלים ואני עובר לתל אביב. היום אני אומר שכאזרח חילוני במדינת ישראל אין לי מה לעשות בירושלים אלא רק בתל אביב, ואני נשאר בירושלים בגלל שאני הומו. אני חושב שזה תהליך שקרה היום נחמד להיות הומו בירושלים כי יש קהילה שהיא מאוד כייפית, מאוד חמה, מאוד תומכת."

ג'רי: "השאלה החשובה בעיני היא עד כמה נצליח להגיע לקהלים שלא הצלחנו להגיע אליהם עד היום. אני רוצה לראות הומו אתיופי ראשון ולסבית אתיופית, בארץ, בבית הפתוח. אני לא יודע איך עושים את זה, נצטרך ללמוד, אבל אני בטוח שיש והם חיים בדיכוי איום ונורא. אני רוצה שתקום קבוצה ערבית גדולה בתוך הבית הפתוח. אני רוצה לראות קבוצה גדולה של רוסים בבית הפתוח. אני חושב שאפשר להגדיל את קבוצת הנוער וליצור תנועת נוער אמיתית, ותנועה של כל הגילאים שישתמשו בשירותים של הבית הפתוח.

אנחנו מדברים על עשרות אלפי אנשים בירושלים, ואין לי אשליה שכולם יגיעו לבית חלק יגיעו רק ללילה וזה בסדר מבחינתי, על הכיפאק, אבל אני רוצה שהבית יהיה אינסטרומנטלי במתן אפשרות לקהלים האלה ועוד שלא הזכרתי, להרגיש שכל אחד מהם לגיטימי כאדם ושיש לו מקום בעולם הזה כהומו, לסבית, בי או טראנס."

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...