עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מר גרין

יניב הלפרין ראה בתאטרון הקאמרי את ההצגה "מר גרין", וחזר מלא התפעלות הן מהמחזה והן מיוסי גרבר שמגלם את מר גרין

"מר גרין" היא אחת ההצגות המופלאות ביותר שראיתי בימי חיי. הנה - כבר על ההתחלה נתתי את השורה התחתונה של המאמר הזה. אבל זה לא אומר שלא כדאי להמשיך ולקרוא. אני לא זוכר את עצמי עומד ומוחא כפיים בשום הצגה בעבר. זה לא שלא ראיתי הצגות טובות- ראיתי הרבה הצגות טובות והרבה שחקנים מופלאים בכשרונם ובאהבת המשחק שלהם בארבעה מן התיאטראות בישראל. אבל למיטב זכרוני, אף אחת מהן, טובות ככל שתהיינה, לא גרמה לי לקום על הרגליים ולמחוא ממושכות כפיים. לא רק אני עשיתי את זה, אלא חלק ניכר מן הקהל באולם. וזה בהחלט מגיע לה!

ההצגה, "מר גרין", מתרחשת בניו יורק של סוף שנות ה- 90' ומספרת על תאונת דרכים בהרוס גרדינר (המגולם על ידי אביתר לזר או מיכה סלקטר), איש עסקים צעיר, כמעט שדורס ישיש אלמן ונרגן בן 86 העונה לשם מר גרין (שאותו משחק יוסי גרבר הנפלא). השופט מצווה על גרדינר ללכת פעם בשבוע במשך חצי שנה לביתו של מר גרין ולסייע לו בכל אשר זה צריך. מר גרין לא מתלהב מהעניין ומודיע לגרדינר כבר בפגישה הראשונה שהוא יכול ללכת. אבל זה לא שועה לדבריו של מר גרין ונשאר. הוא מביא אוכל לביתו הכמעט ריק ממזון של מר גרין ומסדר את הבלגן הגדול השרוי בדירתו. כל זה לא מפריע למר גרין להמשיך ביחסו הלא יפה, בלשון המעטה, לגרדינר. יחס זה הרי חייב להתהפך באיזשהו שלב. וזה אכן קורה, כשמר גרין מגלה שכמוהו- גם גרדינר הוא יהודי. אז הוא מתחיל להתייחס לגרדינר בלבביות- הוא מקיים את המשפט "כל ישראל חברים". בעקבות השינוי ביחס של מר גרין כלפי גרדינר, מתפתחת ביניהם מערכת יחסים בה מספר כל אחד מהם לרעהו משהו מרכזי בחייהם, אותם מלאו רגשות מודחקים וכואבים לרוב. גרדינר מספר למר גרין על היותו הומוסקסואל ואף משתף אותו בחלק מהתאהבויותיו. מר גרין לא אוהב את העניין ועד לשלב מסוים בהצגה מתעקש לכנותו "פייגאלע" (כינוי הומופובי מקובל להומואים, שביידיש פירושו, אגב, ציפור).

עד כאן על ההצגה עצמה. את היתר- תראו לבד. ועכשיו על המחזאי, שיבקר בארץ בשבוע הבא: ג'ף ברון, הומוסקסואל מוצהר בעצמו, נולד בארה"ב בשנת 1959, גדל בניו ג'רסי ומתגורר בניו-יורק. הוא בעל תארים אוניברסיטאיים מנורת'ווסטרן ומהרווארד. הגרסה הראשונה של המחזה הועלתה לפני כ- 8 שנים במסצ'וסטס, ארצות הברית. כיכב בה השחקן הנודע, איליי וואלאך. לאחר מכן הוא הועלה במיאמי ובתיאטרון ה"יוניון סקוור" של ניו יורק. גם בשני המקומות הללו שיחק וואלאך בתפקיד הראשי. וואלאך קצר פרסים רבים של משחקו. ב- 1999 הוזמן ברון להקריא את המחזה בפני עצרת האו"ם. כיום מוצג המחזה, פרט לישראל, במקומות רבים אחרים בעולם: יוון, הולנד, ברזיל, אוסטרליה, דרום אפריקה, צרפת, גרמניה ושוויץ. בקרוב הוא יוצג אף בטורקיה ובפורטוגל. בישראל עלה המחזה ביולי האחרון. פעמים רבות הציעו לברון להפוך את המחזה לסרט טלוויזיה, אולם הוא סירב. בהצגה יש הרבה סממנים אוטוביוגרפיים: גם ברון עבד בעברו באותה חברת אשראי בה עובד רוס גרדינר, ודמותו של מר גרין עוצבה על פי דמותה של יטה לנגמן, סבתו של ברון. אגב, גם לאשתו המנוחה של מר גרין במחזה קוראים יטה.

על יוסי גרבר אפשר להכביר מילים מפה ועד לעוד 800 פסקאות. אני אשתדל, שלא. גרבר- מן הותיקים והמוכשרים שבשחקני התיאטרון הישראלי, החל את דרכו התיאטרונית בתיאטרון הילדים "בימתנו". אחר כך הוא שיחק בתיאטרון "האוהל" ובמרוצת השנים בתיאטרון חיפה. גם בתיאטרון "הבימה", המתחרה הגדול ביותר של התיאטרון "הקאמרי", הוא עבר. שם הוא שיחק בהצגה השייקספירית, "ריצ'ארד השלישי", עם שלמה בר שביט ועודד קוטאי. באחד מגלי הפיטורים מ"הבימה" הגיע גם תורו של גרבר. ב- 1954 הצטרף גרבר כשחקן צעיר לתיאטרון "הקאמרי". בין ההצגות בהן הוא שיחק שם נמנות ההפקה הראשונה של "קידוש" עם עדנה פלידל ז"ל, "המלך ואני", "הסוחר מונציה" של שייקספיר, "הקמצן" של מולייר, "השיבה הביתה" ו"הכיסאות". הוא אף שיחק בסרטים רבים, בינהם "קזבלן", "חימו מלך ירושלים", ו"גולדה", שם גילם את משה דיין ושיחק לצד אינגריד ברגמן. מהטלוויזיה גרבר ודאי זכור לרבים מכם כתמרי הנגר מ"הצריף של תמרי" עם השיר המופלא, ששרה ריקי גל.

הרפרטואר המכובד הזה מוכיח, שמדובר בשחקן משכמו ומעלה. שחקן, שמפעים אותך בכשרונו הרב מהרגע, שהוא עולה לבימה ועד לרגעי הקידה. אחד השחקנים הטובים יותר של התיאטרון הישראלי מאז ועד היום. גרבר נכנס לדמויות אותן הוא משחק בצורה שמעטים השחקנים שנכנסים אליהן כך. אם הוא הרפגון ב"הקמצן" של מולייר- הוא הרפגון עד הסוף. אם הוא משחק מזרח אירופאי ב"קזבלן"- הוא המזרח אירופאי עד הסוף. כך גם ב"מר גרין". לראות את גרבר משחק זו חוויה בלתי נשכחת, לא פחות ולא יותר. גם השחקן הצעיר (במקרה שלי- אביתר לזר) משחק מצוין ואני עוד צופה לו, בעניות דעתי התיאטרונית, עתיד גדול. זה המקום גם לתת מילים טובות לאריק סמית, ידידו של גרבר במשך שנים ארוכות, שמופקד על התפאורה והתלבושות, לאנשי התאורה והאביזרים ולכל האחרים.

בקיצור- רוצו לראות! הצגה מצוינת!
 

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...