עוד בתרבות ובידור
 >  > 

כובע קרוע מלא אכזבה, ייאוש ושבר

האב הקפדן הטורדני מן המחזה האמריקאי הופך לחקלאי ארצישראלי לעת מצוא המבקשן לבנות "צימרים" כתחליף לכישלונותיו בעבודת האדמה. הוויה ישראלית מקובלת ורלוונטית לימים האלה, כאשר האידיאולוגיה הישנה והטובה מוחלפת באליל הזהב הקפיטליסטי. על "כובע מלא גשם"

לאחר שנים של ניהול אמנותי בינוני ומחויבות לקונסנזוס, פתח התיאטרון העירוני חיפה בהנהלתו החדשה של סיני פתר את עונת המנויים 2000/2001 בהצגה "כובע מלא גשם". התיאטרון העירוני בחיפה נוטה כמו מרבית התיאטראות בארץ למחזר ולמחזר, כאשר שוב ברפרטואר שלו מופיעות הצגות כמו "מראה מעל הגשר" ו"כולם היו בניי" של ארתור מילר.

אולם הפעם, התיאטרון מוסיף כאשר הצגות חדשות כמו "החברות הכי טובות" מאת עדנא מזי"א וענת גוב ו"משחקים בחצר האחורית" של עדנה מזי"א הזוכה להצלחה כבירה, ניצבות בראש הרפרטואר התיאטרוני. ההצגה הפותחת את העונה החדשה בתיאטרון החיפאי מבוססת על מחזה אמריקאי המטפל בבעיית הסמים של פצועי המלחמות לדורותיהם. אין הוא מרקיע שחקים; קשה לומר שמדובר במחזה מן המיטב שבמחזאות הישראלית. עם זאת, הוא בהחלט נוגע בבעיות אשר, למרבה הצער הפכו לרלוונטיות גם במציאות הישראלית, העכשווית. במקור, המחזה מספר על החייל ג'וני השב הביתה ממלחמת קוריאה והוא מכור לסמים, בגלל פציעתו הקשה ובשל טיפול רפואי כושל. בדירתו הקטנה מתגוררים אשתו ואחיו - ומדי פעם בא לבקר גם אביו הזקן.

הוא צריך להסתיר את האמת: ההתמכרות למורפיום מפני אשתו האוהבת, המצויה בחודשי הריונההראשונים ומפני אביו הזקן והשמרן. האמביוולנטיות בה הוא מצוי - הצורך בסמים וההכרח להסתיר את האמת מבני ביתו האהובים, מסבכים אותו ברשת של גנגסטרים, המאיימים על אושרו ושלוותו ואף על חייו. שמוליק לוי עיבד את המחזה והפכו ליצירה ישראלית לכל דבר, כאשר שוב מנסה מחזאי ישראלי להפוך יצירת מקור מחו"ל ליצירה בינונית ישראלית. ג'וני האמריקני הפך ליוני הישראלי, וכמה לא מפתיע - הוא לא חוזר מקוריאה אלא מאחת ממלחמות ישראל הרבות. הוא כמובן נחשב לגיבור מלחמה, קיבל צל"ש ואפילו זכה בכבוד (המפוקפק לטעמי) - "ראש הממשלה לחץ את ידו". אז זו גבורה ואליה בה. על מנת להתגבר על כאבי התופת ועל סיוטיו מן הקרבות בהם הוא איבד את הטובים בחבריו יוני מתמכר לסמים קשים, התמכרות שמסבכת אותו עם הפושעים המספקים לו את הסמים בעבור כסף רב.

האב הקפדן הטורדני מן המחזה האמריקאי הופך לחקלאי ארצישראלי לעת מצוא המבקשן לבנות "צימרים" כתחליף לכישלונותיו בעבודת האדמה. הוויה ישראלית מקובלת ורלוונטית לימים האלה, כאשר האידיאולוגיה הישנה והטובה מוחלפת באליל הזהב הקפיטליסטי, וכמובן, בעיית הסמים. אך לפני הטיפול בבעיה כאובה זו יש להדגיש את הפער: התלהבותו של האב הזקן, הגאה בבנו "הגיבור" ("אפילו ראש הממשלה לחץ את ידו!") לבין סיוטיו המיוסרים והמרים של יוני הפצוע נפשית וגופנית. הקרע הזה הוא למעשה סמל מובהק של החברה הישראלית, הנקרעת בין הדור הוותיק המוכן להקריב מעצמו למען ערכי "העם והמולדת" לבין הדור הצעיר שאיננו מוכן עוד לתת מנפשו ומגופו למען הערכים הכוזבים. יוני נמצא באמצע.

ההיטלטלות בין דמות החייל השב הביתה, פצוע, שבור ומכור לסמים, אך הנחשב ל"גיבור" בעיני האב השייך לדור הצבא לגיבור עטור תהילה, הכרה והוקרה, נחשפת במחזה אמריקאי-ישראלי זה בכל אפסותה הכואבת והמייאשת. כאשר נשאלת השאלה מדוע מתחילים צעירים לצרוך סמים, קל יותר להשיב עליה כשמדובר בחייל פצוע החוזר מן המלחמה פגוע בגופו ובנפשו (וכידוע "ההרגל" להשתמש במורפיום החל באמריקה במלחמת האזרחים). השימוש בסם זה לבש ממדים רחבים מאוד כתוצאה מהפציעות הרבות בזמן המלחמה ותופעת ה"מורפימאניה", הפכה לנחלת הרבים מאז ידע העולם מלחמות רבות וקשות, ונדרשו כמויות עצומות של מורפיום על מנת לטפול בפצועים.

מעניין לציין שמספר הפצועים הקשה שאושפזו בבתי חולים בארצנו בזמן מלחמת יום הכיפורים, עלה בהרבה על מספרם של המאושפזים במלחמות הקודמות. הפציעות היו קשות מבעבר והן חייבו מתן מורפיום למספר גדול יותר של פצועים. בעיית סיוטי המלחמה והצורך הכפייתי במורפיום כפתרון לייסורי גוף ונפש - הועלתה במידה הנכונה במחזה, אולם הגיבור הראשי - דני שטג, שגילם את יוני, התקשה לגלם את מורכבותה של הדמות המכסה במשחק כפול, את הסוד האפל המלווה את חייו. והאמת? לא פלא. היום, תפקיד כזה דורש מידה רבה של חשיבה פוסט-ציונית. האם יש בכוחם של רבים להטיל את האתוס הציוני הקלאסי אל המים הרותחים של האנושיות?

השחקן הוותיק אמנון מסקין, בדמות האב החקלאי, הפגין משחק רגיש ואמין, הבטוח בגבורת בנו ובצדקת דרכו. עם זאת, ראוי היה שמסקין הוותיק ימצא לעצמו לפחות פרטנר ראוי.

הסיפור אשר העניק את הכותרת למחזה "כובע מלא גשם" חושף לפנינו מקרה עצוב ופיוטי מימי ילדותו של יוני, עת אמר לו אביו שהוא חייב לעבוד על מנת להרוויח כסף. בתגובה ניגש יוני לגינה וחפר בה בור. לאחר מכן חיכה שכובעו יתמלא בכסף, ובמקום זאת הוא קיבל "כובע מלא גשם". זוהי אילוסטרציה מיוסרת לתקוותיו האבודות של יוני, הגיבור השב מן המלחמה שבור ורצוץ ומכור לסמים. מי שהפתיעה היתה אורנה פיטוסי בתפקיד דליה, אשתו של רוני, שעיצבה דמות אמינה ומשכנעת, למרות הטקסט השבלוני שהושם בפיה, שהוכיח שוב כמה התיאטרון הישראלי מתקשה להתמודד עם שחיטת הפרות הקדושות המחייבת אותו בתקופה זו. כן השתתפו: אלברט אילוז, שי קמינסקי ואורן שבו.

כאמור אין זה מחזה גדול עם עודף מקוריות, אולם הוא נוגע בהחלט בכמה נקודות רגישות של החוויה הישראלית בתקופה זו.

כובע מלא גשם: התיאטרון העירוני חיפה. מאת: מייקל גאצו. עיבוד ובימוי: שמוליק לוי. תפאורה: ארז יניב. תלבושות: גילה להט. מוסיקה: דניאל סלומון

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...