עוד בתרבות ובידור
 >  > 

תיאטרון חסר מעוף

ההצגות העתידות לעלות בתיאטרון חיפה בשנה הקרובה מעידות על חוסר מעוף מצד המפיקים ומנהלי התיאטרון ועל האינטרסים הכלכליים, הבאים לפני האיכות והייחוד האמנותי

לאחרונה התקיימה בת"א מסיבת עיתונאים בהשתתפות המנהל החדש של התיאטרון העירוני בחיפה, סיני פתר. פתר, איש שמאל המזוהה עם הדור הצעיר של תנועת חד"ש, אשר התחנך בתנועת נוער קומוניסטית והוריו היו חברים במפלגה הקומוניסטית הישראלית, הצטרף בשנת 1975 לפרוייקט של נורה צ'לטון בתיאטרון בחיפה והחל שם את צעדיו הראשונים כפועל במה. פתר עבד בתיאטרון עם עודד קוטלר, ניהל את מועדון התיאטרון בשנים 1994-1995 והיה חבר הוועדה האמנותית של התיאטרון בין שנים 1996-1998. לאחרונה היה חבר בוועדה האמנותית של פסטיבל עכו 2000, שהסתיים לאחרונה. סיני פתר הוא בעל השקפות סוציאליסטיות; בכוונתו ליצור תיאטרון עם אנסמבל מקומי, שפעילותו תהיה שזורה בחיי העיר; לא תיאטרון "מעל" התושבים אלא למענם. פתר מבטיח נאמנות לחיפה: הוא ישתדל ליצור להקה שתתבסס על שחקנים חיפאים.

במסגרת פעילות זו, הוא החזיר לתיאטרון ארבעה שחקנים ערבים שעבדו בו בשנים קודמות. וכן יעבדו בתיאטרון העירוני בחיפה במאים חדשים המביימים הראשונה בתיאטרון ממוסד: יגאל עזרתי, דודי מעיין, מיטקו בוזאקוב ואבי מלכה. למרבה הצער, פתר איננו מעז לחרוג מן המיין-סטרים התיאטרוני המאפיין את ההצגות של התיאטרון. ההצגות ממוחזרות ויש ניסיון פתטי להעלות מקוריות בהצגות שכבר הועלו בישראל, באינטרפרטציה חדשה כביכול, לצד מחזות ופרוייקטים חדשים, מקוריים, אך שוב מן המיין-סטרים התיאטרוני. ההצגה הראשונה שתועלה בראשית ינואר 2001 היא הדרמה התיעודית "נירנברג" מאת ריצ'ארד נורטון טיילור, בבימויו של יגאל עזרתי. זה ניסיון לחשוף את פשעי הנאצים באמצעות קטעים ממשפטי נירנברג המפורסמים. האם לא הגיע הזמן למצוא פן שונה ויותר מקורי לעסוק בפשעי הנאצים מאשר שימוש בקטעים תיעודיים בהצגה? בסוף ינואר תעלה הפארסה של ג'ורג' פיידו "יתוש בראש", בתרגומו של נסים אלוני ובבימויו של מיטקו בוזאקוב, שזאת עבודתו הראשונה בתיאטרון ציבורי. הקומדיה שוב זכתה לאין ספור ביצועים, והקהל חובב התיאטרון רווה ושבע ממנה, תעלה הפעם בשיתוף פעולה עם החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. האם אפשר לקוות שחוג זה יערוך בה רוויזיה קיצונית כך שהביקורת כלפי המחזור התיאטרוני בחיפה תחדל? נקווה ונראה.

בפברואר, תעלה שוב ההצגה של דויד גרוסמן: "גן ריקי" בבימויו של איציק ויינגרטן. מחזה שגם הוא הועלה כבר על בימת התיאטרון הוא המחזה "העלמה והמוות" אשר יבוים על ידי נורה צ'לטון. לקראת סוף חודש מרץ יעלה מחזה מוסיקת הרוק, שכתב יהושע סובול בשם "נשף המסיכות" בבימויו של אבי מלכה. האם מחזאי כל כך ממסדי כמו סובול הוא הבשורה של פתר שאמור להיות בעל בשורה מהפכנית? בחודש מאי יעלה מחזהו של הרולד פינתר "מנהל הבית" באינטרפרטציה חדשה בכתיבתו ובבימויו של אילן תורן, שגם ביים, כאשר בתפקיד הראשי יופיע סלים דאו. את המחזמר המפורסם שהצמיח כבר זקן "אירמה לה דוס" יציג התיאטרון בחיפה בחודש אוגוסט 2001, עם רמה מסינגר בתפקיד הראשי ובבימויו של רוני ניניו. כאשר שאלתי אנשים האם הם מתרגשים מהופעתה המחודשת של "אירמה לה דוס", הם צחקו. המחזמר הופיע על במת התיאטרון כבר בשנות השבעים...

פרוייקט מעניין וייחודי שניתן לצפות ממנו למשהו סוף כל סוף, שהבמאי דודי מעיין כבר החל לעבוד עליו והוא ימשך כשנה, הנו ההצגה "זיכרונות מרד ואדי סאליב", שיוצג בינואר 2002. דודי מעיין יקיים במשך שנה סדנאות ומחקר אשר בסופם ישוחזרו בהפקה גדולה שתפוזר במקומות שונים באזור ואדי סאליב בחיפה. הפרוייקט הזה אמור להזכיר את המרד האזרחי הראשון בישראל שהתרחש בחיפה, כאשר אזרחים חיפאים ממוצא מזרחי התקוממו נגד קיפוחם.

האמת, קשה לראות ברפרטואר הכולל של התיאטרון החיפאי משהו עם בשורה מהפכנית כלשהי. זהו תיאטרון ממסדי, אשר בעידן בו התקציב לתרבות מצומצם גם כך, פועל לספק לגורמים המממנים את המיין-סטרים התיאטרוני תמורת כסף. רבים מוותרים תמורת מעמד, כסף וכבוד על יצירתיות, מקוריות וחריגה מהאינדיבידואליזם שלהם; נדמה שתיאטרון חיפה לא יהיה שונה בעונה הקרובה משאר העונות שלו. יעבור עוד הרבה זמן עד שהתיאטראות בישראל יגיעו לקצה העשייה של התיאטראות בחו"ל.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...