עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

זהות מינית אחרת - זהות זוגית אחרת

זוגיות מורכבת ממספר מרכיבים. יש בה משיכה, מין, קרבה, אמון, פתיחות, שיתוף, הערכה הדדית, תקשורת, תרבות בילוי משותפת, ועוד מרכיבים רבים. הזוגיות החד מינית היא מורכבת יותר, ומזמינה אתגרים רבים מאוד

בשבוע שעבר התפרסם בקהילת זוגיות ומשפחה בפריידזיין מאמרו של דן לחמן: "זוגיות גאה אוניברסליות מביכה להפליא" דן לחמן תוקף את השיפוטיות נגד גייז שבוחרים לחיות את חייהם מחוץ למודל הזוגיות ה"קלאסי". לטענתו, גייז שבוחרים לחיות ללא בן זוג או בזוגיות פתוחה או אחרת עושים מעשה לגיטימי כמו כל גיי שבוחר לחיות בזוגיות "קלאסית". הזוגיות הקלאסית, טוען לחמן, אינה מקובלת עוד כמובנת מאליה אפילו בעולם הסטרייטי, ולא כל שכן אצלנו. ניתן ללמוד על שאלת הזוגיות ה"אחרת" אם משווים אותה לשאלת המיניות ה"אחרת".

מכר אמר לי פעם, שלנו הגייז יש יתרון על פני סטרייטים בכך שאנחנו נאלצים להתמודד עם שאלת הזהות המינית שלנו. הסטרייטים, אמר, נולדים מראש עם תפיסה ברורה לגבי המיניות הסטרייטית שלהם. הם מקבלים אותה כמובנת מאליה, ואינם טורחים לבחון - אולי בעצם המיניות שלהם מורכבת יותר ושונה. לפעמים החיים מכריחים אותם לבדוק זאת כשצצים ועולים טעמים חריגים או לא צפויים. אבל לרוב השאלה לא עולה ברצינות ולו פעם אחת במהלך חייהם. גייז, לעומת זאת, נוכחים לדעת באיזשהו שלב בחייהם כי המיניות שלהם שונה, ונאלצים לחקור ולגלות אותה. לפעמים מתגלית מיניות מורכבת ומסובכת הרבה יותר מהמודל הפשטני של "הומוסקסואל" או "הטרוסקסואל". בעיית הזוגיות היא בעיה דומה. על פניו, רובנו גדלים עם מודל ידוע וברור מהי זוגיות. מודל זה מעוצב גם על-ידי מערכות היחסים של הורינו וגם על-ידי אמצעי התקשורת. זהו המודל שמכנה לחמן "מודל ההפי-אנד". מודל זה כולל אהבה נצחית, אושר נצחי, מונוגמיה, מגורים משותפים, חשבון בנק משותף, ילדים, ועוד. סטרייטים מנסים בדרך כלל לייצר זוגיות במודל כזה. לפעמים זה מצליח. לפעמים לא. החיים בדרך כלל מורכבים יותר מהמודל. אבל רק מעטים בוחרים לקרוא תגר על מודל הזוגיות הקלאסי ולהמציא להם סגנון חיים עצמאי משלהם. עבור גייז העניין קצת יותר מורכב. כפי שאין אנו מקבלים את המיניות שלנו כהנחת יסוד וצריכים ללמוד לגלות אותה, כך גם איננו מקבלים את הזוגיות שלנו כהנחת יסוד ונאלצים להמציא אותה. מונוגמיה פתאום אינה מובנת מאליה. גם לא מגורים משותפים. גם לא חשבון בנק משותף. גם לא ילדים.

בחיים, לזוגיות החד-מינית יש פנים רבות. יש זוגות שבוחרים במודל זוגיות מונוגמי, ויש אחרים שמגדירים קשרים פתוחים מינית או מצרפים צלע שלישית וזוגות נוספים למיטתם. יש זוגות שחיים יחד, ויש גם כאלו שלא. יש זוגות שמנהלים הכנסה משותפת, ויש כאלו שחיים עם חשבונות נפרדים. יש זוגות שמגדלים ילדים, ויש רבים שלא.

מצד אחד, הפתיחות הזו היא ברוכה כי היא מאפשרת לכל זוג למצוא את האיזונים הנכונים לו. מה שנכון לזוג אחד אינו נכון בהכרח לזוג אחר, והזוגיות החד-מינית פותחת את כל האפשרויות.

מצד שני, עושר האפשרויות הזה מבלבל. האם אנחנו מגדירים קשר כפתוח בגלל דחפים מיניים גבריים חזקים שאינם מסופקים עם בן זוג בודד, או שאולי פשוט איננו משקיעים מספיק במיניות שלנו? האם זיונים מהצד יכולים לבוא עם פרגון הדדי, או שאולי ייצרו רגשות קנאה ואיבוד פוקוס בקשר הזוגי? האם מגורים נפרדים יקלו עלינו או אולי ירחיקו אותנו זה מזה?

מתי נוותר על כל כך הרבה מרכיבים במערכת עד שלא נוכל עוד לקרוא לה זוגיות?

התשובה היא, שזוגיות מורכבת ממספר מרכיבים. יש בה משיכה, מין, קרבה, אמון, פתיחות, שיתוף, הערכה הדדית, תקשורת, תרבות בילוי משותפת, ועוד מרכיבים רבים. העדרו של מרכיב אחד אינו מבטל את הזוגיות. לדוגמה, אם בן זוגי אינו אוהב לשחק טניס, אני אמצא לי ידיד לשחק עמו טניס וזה לא יערער את הזוגיות שלנו.

גם אם המין אינו מוצלח הזוגיות עדיין יכולה להתקיים. ניתן למצוא פתרונות. אולי נשקיע בשיפור ביצועינו המיניים, אולי נצרף צלע שלישית או זוג נוסף למיטה, אולי נחפש השלמת סיפוק מיני מחוץ לקשר.

בניגוד לדעה הרווחת שמין מהצד הוא בגידה, הדבר לא בהכרח כך. סטוצים מהצד יכולים להיעשות גם בהסכמה או בהבנה של שני הצדדים. מאחר שמין הוא רק מרכיב אחד של הזוגיות, השלמה שלו מהצד אינה מפרקת בהכרח את הזוגיות.

אבל, ויש לזכור את האבל השלמה של מין מהצד היא בהחלט ויתור על מרכיב בזוגיות. כפי שהייתי מעדיף שתהיה לי אפשרות לשחק טניס עם בן זוגי ולא רק עם ידיד, כך אני רוצה אפשרות למצוא סיפוק מיני בבן זוגי ולא בצד. לא רק שאני מפסיד חוויות מיניות משותפות עם בן זוגי לחיים. אני גם מכניס למערכת אלמנטים של קנאה וחוסר יציבות. אני גם מגדיל את הסיכון שאפתח רגשות כלפי אחר, דבר שיפגע קשות בזוגיות הקיימת. אני גם מסיט את הפוקוס שלי מהזוג - המטרה העיקרית של המערכת הזוגית.

לכן מודל הזוגיות הקלאסי הוא הסטנדרד. לא בגלל שהוא תמיד בר יישום במלואו. כולנו מכיר מעידות וזיופים כמעט אצל כל זוג שאנחנו מכירים, הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי. מודל הזוגיות הקלאסי הוא הסטנדרד מכיוון שכששואפים אליו מגיעים לקשר העמוק, הרציני, והמספק ביותר רגשית, גם אם הסטנדרד אינו ממומש בכל מאת האחוזים.

לכן גם לא צריך לשפוט קשרים זוגיים רק לפי מעשים, אלא גם לפי האידיאל שלהם. זוג שאינו חי יחד כאידיאל מוותר לדעתי על הרבה מפוטנציאל ההנאה שבקשר זוגי. אבל זוג שחי בנפרד כהתקדמות איטית לקראת מגורים משותפים פועל מתוך התייחסות למגבלות או לחוסר יכולת לממש מיידית את האידיאל.

זוג שמגדיר קשר פתוח כאידיאל מערער לדעתי את יציבות הקשר לטווח הארוך. זוג שמכוון למונוגמיה, אפילו אם אינו תמיד מצליח ליישם אותה במלואה, זוכה לדעתי למערכת זוגית שאינה רק יציבה יותר אלא גם מקרבת יותר ומספקת יותר רגשית.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...