עוד בחדשות ודעות
 >  > 

אלוהים, הפוך אותי לסטרייט!

האם ניתן לשנות את הזהות המינית? אורי שרון יצא באופן אישי לחקור את התופעה

דמיין/י את המצב הבא:
לפניך ניצב כפתור, שבאמצעות לחיצה עליו יש באפשרותך לשנות את נטייתך המינית והרגשית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות.

ישנם רבים שהיו לוחצים על כפתור כזה לו היה מונח לפניהם. ישנם גם רבים אחרים שלא. אנשים שנמצאים בדרגת השלמה גבוהה עם נטייתם המינית והרגשית, נוטים יותר שלא ללחוץ על הכפתור. לכן משמשת בדרך כלל שאלת הכפתור כדי לבחון את רמת השלמות של אדם עם נטייתו המינית.

אולם השאלה המקדימה לשאלת הכפתור היא, האם קיים כפתור כזה במציאות. הגישה הרווחת בקרב הקהילה המדעית היא שהומוסקסואליות היא תופעה שאינה ניתנת לשינוי. אולם מסתבר כי ישנם כאלו המאמינים, שבאמצעות מאמץ מרוכז ולימוד מונחה אכן ניתן לשנות את הנטייה המינית והרגשית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. מחקר חדש שהתפרסם לא מזמן טוען בדיוק את הטענה הזו.

שאלת שינוי הנטייה המינית העסיקה אותי אישית במשך שנים. במהלך שנים אלו דיברתי עם מטפלים שטוענים ש"המירו" מטופלים להטרוסקסואליות, ועם מטופלים שטוענים ששינו את נטייתם המינית להטרוסקסואלית. המחקר האישי שלי אינו מחקר מקיף או מייצג מבחינה מדעית, ובכל זאת אני חושב שכלולות בו עובדות ומסקנות מעניינות, שרציתי להביא כאן לפניכם.


א. סיפורו של אבישי

אבישי (שם בדוי) נשוי מזה כשמונה שנים. הוא בן ארבעים וחמש, ואב לשני ילדים. עד לפני כעשר שנים הגדיר את עצמו כהומוסקסואל, ורוב קשריו הרומנטיים היו עם גברים. עד אז הוא נמשך לגברים, קיים יחסי מין עם גברים, ופיתח רגשות רומנטיים כלפי גברים. היו לו גם מספר מערכות יחסים עם נשים, אולם הוא מעולם לא ראה את עצמו כדו-מיני, אלא כהומוסקסואל חד-מיני.

לפני כעשר שנים החליט אבישי לנסות לשנות את נטייתו המינית והרגשית. לדבריו, הסיבה לרצון להשתנות הייתה חוסר סיפוק ממערכות יחסים עם גברים, ורצון להקים משפחה באופן המסורתי של המילה. אבישי פנה למטפל, ובהדרכתו עבר תהליך בן כשנתיים, שלאחריו החליט להתחתן עם חברתו דאז. מאז חי אבישי במשך כשמונה שנים בקשר נישואים עם אשתו שכולל קשר מיני ורגשי רצוף. לטענתו לא קיים מעולם יחסי מין מחוץ לנישואין, לא עם גבר ולא עם אשה. הוא מדווח שהוא שלם לחלוטין עם השינוי שעבר, מרוצה מחייו הנוכחיים, אינו סובל מתסכול או מהרהורי חרטה, ואינו שוקל לחזור לאורח חיים הומוסקסואלי.

באופן אישי אוסיף, מנקודת מבטי הבלתי-מקצועית, שאבישי אכן נראה שלם ומאושר. יחסיו עם אשתו טובים, הוא מפתח קריירה, ומתפקד כאב אוהב לילדיו. הוא בעל יכולת ועוסק בפועל בבחינה עצמית אינטרוספקטיבית, וכלפי חוץ אינו נראה כמי שסובל מהדחקות רגשיות או אחרות.

עד כאן העובדות. אין ספק שאבישי אכן עבר שינוי יציב ובר-קיימא.
אלא ששלוש שאלות נשארות פתוחות כתוצאה מהשינוי שעבר אבישי:

1. האם יש סיבה או צורך לעשות שינוי כזה,
2. כיצד גורמים לשינוי כזה לקרות,
ויותר מכל -
3. מהו בדיוק טיב השינוי שעבר אבישי, והאם ניתן להגדיר אותו כשינוי של הנטייה המינית.




ב. המחקר של דר' רוברט שפיצר מאוניברסיטת קולומביה

בימים אלו זוכה לכותרות מחקר של דר' רוברט שפיצר, פרופסור לפסיכיאטריה מאוניברסיטת קולומביה, שעוסק בשאלת שינוי הנטייה המינית-רגשית. דר' שפיצר טוען בעקבות המחקר שגייז יכולים להשתנות ולהפוך לסטרייטים, אם כי הוא מודה שלא כל גיי יוכל בהכרח לעבור שינוי כזה, אפילו אם יש לו רמות מוטיבציה גבוהות להשתנות. המחקר הוצג לאחרונה בכנס של הארגון האמריקאי לפסיכיאטריה, אך לא התפרסם עדיין בכתב עת מדעי.

חשוב לציין שדר' שפיצר היה בין ראשי המאבק להורדת ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות והפרעות האישיות של הארגון האמריקאי לפסיכיאטריה, מאבק שהסתיים בהצלחה ב- 1973. דר' שפיצר עצמו אינו מציע טיפולים לשינוי הנטייה המינית, וטוען שיזם את המחקר בהנחה שיסתור ולא שיאשר את האפשרות לשנות נטייה מינית ורגשית. המחקר מומן מכספים אקדמיים ולא מכספי ארגונים שתומכים בהמרה להטרוסקסואליות. או בקיצור, קשה מאוד להאשים את דר' שפיצר בחוסר אובייקטיביות או בהומופוביה.

למטרת המחקר ראיין דר' שפיצר טלפונית 200 נבדקים ונבדקות שטענו ששינו את נטייתם מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. לפי מסקנותיו של שפיצר, 66% מהגברים ו- 44% מהנשים ביצעו שינוי "מוצלח", כלומר, הצליחו להקים מערכת יחסים הטרוסקסואלית אוהבת ויציבה בה הם חשים שהם מסופקים רגשית ומינית, ואינם חושבים או חושבים לעתים רחוקות על בן זוג בן אותו המין בזמן קיום יחסי מין הטרוסקסואלים. 11% מהגברים ו- 37% מהנשים העידו על היעלמות מוחלטת של סממנים הומוסקסואלים, כולל היעדר משיכה לבני אותו המין.

המחקר של דר' שפיצר זוכה לביקורת רבה. מסתבר שכדי להגיע ל- 200 הנבדקים פנה שפיצר לארגונים דתיים ואחרים שמעודדים המרה מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות, ועל כן הגיע לחתך לא מאפיין של "מומרים". לנשאלים מסוג זה יש אינטרס "ליפות" את תוצאות השינוי שעברו, הן כלפי עצמם והם כלפי שואל חיצוני. הדרך בה בוצע המחקר, באמצעות ראיון טלפוני בו נשאל הנבדק 60 שאלות תוך כ- 45 דקות, מערערת אף היא את אמינות התוצאות. בנוסף, חלק גדול של הנבדקים מאמינים שהומוסקסואליות היא הפרעה ועברו טיפול אצל פסיכולוגים בעלי נטייה אנטי-הומוסקסואלית, וגם נתונים אלו השפיעו על הדרך בה ענו לשאלות.

שפיצר מודה שהמדגם שלו אינו מייצג סטטיסטית, ואף מודה שאין לו אפשרות להיות בטוח באמינות התשובות. אבל הוא טוען שלמרות זאת, לא ניתן לבטל את המחקר לחלוטין. הוא טוען שהנבדקים הסכימו לתת פירוט רב על התנהגותם ותהליכי השינוי ההדרגתי שעברו, פירוט שמעיד שיש לפחות גרעין אמת בסיפורים, אם לא יותר.


ג. שינוי הנטייה המינית בישראל

גם בישראל פועלים מטפלים אשר לטענתם מסייעים למטופלים לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות. אחד הידועים שבהם הוא רפי יעקובי, פסיכולוג אשר לטענתו מטפל בהומוסקסואלים מזה שנים.

בשיחה עמו מסביר יעקובי כי לפני ששואלים האם הומוסקסואל צריך להשתנות, יש לשאול האם הומוסקסואל יכול להשתנות. יעקובי משוכנע כי התשובה לכך היא חיובית, וטוען שחזה במו עיניו במקרים רבים בהם הומוסקסואלים פיתחו משיכה כלפי נשים, התאהבו בנשים, התחתנו והקימו משפחות מאושרות ויציבות.

יעקובי רואה את ההגדרה העצמית כהומוסקסואל או כהטרוסקסואל כמיותרת ומגושמת. לפי שיטתו יכולת מינית ורגשית היא נלמדת, ואדם יכול להרחיב את זהותו המינית כדי שתכלול גם דברים שאין לו אליהם מראש משיכה. יעקובי מציין גם דוגמאות הפוכות בהן מפתחים הטרוסקסואלים זהות הומוסקסואלית, כפי שקורה בפנימיות, בבתי כלא, בצוותי אוניות, ועוד.

יעקובי אינו רואה את ההומוסקסואליות כהפרעה, וטוען שמי שרואה את ההומוסקסואליות כתופעה שדורשת "ריפוי" שוגה. יעקובי רואה את ההומוסקסואליות כתופעה חיובית של יכולת התייחסות לאדם אחר, ומציע להרחיב אותה, כדי לאפשר גם התייחסות לבני המין הנגדי. יעקובי טוען שגם במצב כזה לא נעלמת הנטייה המקורית, היא רק מתרחבת ונוספת לה נטייה נוספת.

לשאלה האם יש צורך לשנות את הזהות המינית, עונה יעקובי שלאחדים ממטופליו ההומוסקסואלים הוא ממליץ על שינוי זהות, אך לאחרים לא. לדבריו למרות ההתקדמות הרבה בהכרה בזכויות ההומוסקסואלים, דרך החיים ההטרוסקסואלית היא עדיין השלטת היום, ולכן קל יותר לחיות כהטרוסקסואל. הדבר מתבטא לדבריו בתחומים שונים, ממשרות שקשה להומוסקסואלים להחזיק בהן כמו מורים, ועד היכולת להביא ילדים. לדבריו, מרגע שהוא פותח למטופליו את היכולת להתייחס גם לבני מינם וגם לבני המין השני, רובם המכריע בוחר בדרך חיים הטרוסקסואלית.

שיטת ה"טיפול" של יעקובי מתבססת על התנסות ופיתוח יכולת. מטופל הומוסקסואל שמבקש לשנות את זהותו יישלח על ידי יעקובי להתנסות עם נשים, ולפתח יכולת רגשית ומינית עם נשים. יעקובי מספר שהומוסקסואלים רבים מפחדים שלא יהיו מעוררים מינית בחברת אישה, אך הניסיון מלמד שהמרכיב המיני הוא דווקא קל יחסית ללמידה. יעקובי רואה דווקא את המרכיב הרגשי כקשה יותר, ומעיד שישנם מטופלים אשר מגיעים רק עד "אמצע הדרך", כלומר אינם מגיעים למצב שהם מתאהבים באשה. יעקובי מודה שלמטופל שלא הצליח לעבור את השלב הזה עדיף לחיות במערכת רגשית עם גבר, מאשר במערכת נטולת רגשות עם אשה. אך הוא מדגיש שלדעתו גם מכשול זה הוא עביר, בהשקעה המתאימה.

בשיחה עם מטופל לשעבר של יעקובי שהתחתן והקים משפחה, מדווח המטופל שאכן הוא נמצא במערכת זוגית עם אשה שהיא טובה ומספקת מבחינתו. הוא מספר כי הוא עדיין נמשך גברים, אך הזהות ההומוסקסואלית רחוקה ממנו מאוד והוא אינו רואה אותה היום כחלק מחייו. למרות זאת, הוא ממשיך להתמודד עם זהותו המינית למרות השנים שחלפו מאז וויתר עליה. הוא שומר על קשר עם חבר שעבר שינוי דומה, והם דנים ביניהם על ההיבטים והמשמעויות של השינוי בו בחרו.


ד. מסקנות

במסגרת המחקר שעשיתי, מצומצם ומוגבל ככל שיהיה, לא נתקלתי באדם שטען ששינה לחלוטין את נטייתו המינית. נתקלתי באנשים אשר ויתרו על זהותם ההומוסקסואלית לחלוטין או כמעט לחלוטין, ושאמצו זהות הטרוסקסואלית לחלוטין או כמעט לחלוטין. אבל לא פגשתי אדם ש"הפסיק להיות הומוסקסואל".

אין לי ספק היום שגבר הומוסקסואל יכול להרחיב את הרפרטואר המיני של כך שיכלול גם נשים (וכנ"ל לגבי לסביות). אני מאמין שאדם יכול להרחיב גם את הרפרטואר הרגשי שלו לאותו כיוון. אולם אינני מאמין ששינוי שכזה הוא אכן שינוי של הנטייה המינית. לא השתכנעתי שאדם מסוגל לוותר על זהותו ההומוסקסואלית ללא כל השלכות של תסכול או וויתור, וגם לא השתכנעתי שהומוסקסואל יכול לאבד כליל משיכה מינית או רגשית לבני מינו, למרות טענותיהם של אחדים מהנחקרים של דר' רוברט שפיצר. אני חושב שהסבר כזה יכול להסביר גם את המקרים עליהם מדווח שפיצר, וגם את המקרים עליהם מדווח יעקובי.

אני מאמין היום כי מי שמגדיר עצמו כהומוסקסואל ובוחר בדרך חיים הטרוסקסואלית בוחר לעצמו חיים שהם קלים יותר מבחינות מסוימות, חברתיות ומשפחתיות, אך קשים יותר מבחינות אחרות, רגשיות, שעשויות להיות משמעותיות הרבה יותר. יש לציין גם, שבימים אלו הקושי החברתי נעשה קל יותר משנה לשנה.

ישנה כמובן גם שאלה נוספת לשאול האם יש בכלל צורך לבצע שינוי כזה. למיטב ניסיוני, הדחף לבצע שינוי זהות מינית לכיוון ההטרוסקסואלי נובע במקרים רבים מפחד ומחוסר השלמה עצמית. אצל אנשים שהשלימו את היציאה מהארון ואת תהליך הקבלה העצמית, אני מוצא הרבה פחות מרמור לגבי הזהות החד-מינית, והרבה פחות התעסקות ביכולת לשנות אותה, עד כדי העדפה לעתים של הזהות החד-מינית.

אישית נראה לי שיש יותר תועלת בהשקעת מאמצים בקבלה עצמית כל אחד של עצמו, מאמצים אשר ללא כל ספק יכולים לשאת פרי, מאשר בהשקעת מאמצים במאבק להפוך את עצמנו למשהו אחר, מאבק אשר במקרה הטוב, תוצאותיו מפוקפקות.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...