עוד בתרבות ובידור
 >  > 

"הקהילה צריכה להבין: בר זה לא מתנ"ס"

לפיני זילבר, הבעלים לשעבר של ה"אאוט" המיתולוגי ומי שמריץ מספר ליינים מצליחים לגייז, כועס על תרבות ה"מגיע לי" הישראלית, על הומואים שמעבירים ערב שלם עם דיאט קולה ועל אמיר סימן-טוב שמתנגד לעישון במקומות הבילוי. יניב הלפרין פגש אותו

פיני זילבר הוא אחד האנשים הבולטים בסצינת חיי הלילה של הגייז בישראל. הבעלים לשעבר של ה- Out, אחד ממקומות הבילוי המיתולוגיים שנסגר לפני מספר שנים, חתום היום שני ליינים מצליחים ופותח ליין חדש של מוזיקה ישראלית באוויטה. אחרי לא מעט שנים בסצינה, במהלכן הפך לשם דבר בתחום מוזיקת האירוויזיונים, צבר זילבר לא מעט כעס על סגנון הבילוי הישראלי: על הבליינים שמגיעים למקומות בילוי גאים עם תחושה של "מגיע לי", על אלו שמעבירים לילה שלם על כוס דיאט קולה, וגם על אמיר סימן-טוב, שתובע את מקומות הבילוי בשל העישון בהם.

"אני חושב שהחוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים הוא חוצפה מהמדרגה הראשונה", הוא אומר.

"בתור מעשן שפותח עסק - אין לאף אחד זכות להכתיב לי האם לעשן בעסק שלי או לא. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להקים אזור למעשנים ואזור ללא מעשנים. יש לי בעיה עם זה שמכריחים אותי לא לשים מאפרות".

"תביעה מאוסה, קטנה וקנטרנית"

את התביעה של אמיר סימן-טוב נגד האוויטה הוא מגדיר "מאוסה, קטנה וקנטרנית. אל תבוא למקום לחפש את הצדק האישי והכללי שלך כשהאווירה היא לא כזאת. אם בא לי להגיע למקום, לבלות בו ולעשן - אני אעשה זאת משום שזה חלק מחוויית הבילוי שלי", הוא אומר. "אם אני הייתי הבעלים של האוויטה הייתי דואג לזה שאמיר סימן-טוב לא יחזור לשם".

אבל חלק מהציבור רגיש לעישון מבחינה בריאותית וחלק לא רוצים שיעשנו על ידם. ועדיין, שני הציבורים האלה רוצים לבלות באוויטה, כי זה מקום בילוי כמעט יחיד של הקהילה.

"אני מכיר את הטיעונים של אמיר סימן-טוב ואנשיו וזה לא מעניין אותי. אם אתה רגיש לסוכרים - תימנע מסוכרים, אל תלך למסעדה שמגישים שם רק סוכר, אל תלך לחנות שוקולדים ותבקש שם שוקולד דיאטטי".

אין לך איזושהי הבנה לטיעונים שלו?

"לא, אין לי לא הבנה ולא אמפטיה אליהם. נכון שאני רואה את זה מנקודת מבט סובייקטיבית לחלוטין, של מעשן, אבל אני לא אוהב את מה שהוא עושה".

"למה שהם לא יתחשבו בי?"

"תבוא לערב ממוצע באוויטה", הוא ממשיך, "ותראה כמה אנשים יושבים עם סיגריה וכמה לא. אין לי בעיה שיהיו אזורי עישון ואזורים ללא עישון, אבל להגדיר את זה בחוק - זו כפייה הפוכה. חוץ מזה, בתור לקוח - לי נוח לעשן. מה אני אעשה? בכל פעם שמישהו בא לחבק אותי אני אזרוק את הסיגריה? אני צריך להתחשב בכל היושבים בבתי הקפה? למה שהם לא יתחשבו בי? אני לא רוצה לכפות את עצמי על אחרים אבל אני גם לא רוצה שאחרים יכפו את עצמם עליי".

לדבריו, "אני לא עושה את זה מתוך אינטרס לפגוע באנשים שלידי. אני מודע לסיכונים שבעישון ועדיין - אני מעשן. כזה אני! כמו שאני הומו - קבלו אותי ככה וזה אני. אם אתם חושבים שזה מזיק לכם לבריאות - אל תהיו לידי".

נושא נוסף שמציק לו הוא העובדה שיש אנשים שמגיעים למקומות בילוי ולא מזמינים כלום, או יושבים כל הערב על דיאט קולה. "התלוננו על זה עוד בימי ה- Out. היו אנשים שהיו נכנסים פנימה, נשארו בבר ולא הזמינו שום דבר, כאילו ה- Out היה בשבילם איזה מתנ"ס. אני עומד מאחורי כל מילה שאמרתי אז גם היום. אילו אנשים התלוננו על הדברים שלנו אז? אלה שחושבים שהם עושים לי טובה כשהם ממלאים לי את המקום".

"צאו מהגישה של קניתי קולה - קניתי את המקום"

זילבר הוסיף כי "היו גם כאלה שחשבו שאנחנו מנסים לשחוט אותם מבחינה כלכלית או להרוויח הרבה כסף על גבם. אני רוצה להגיד לאותם אנשים שאף אחד לא מנסה לעשות את זה. בכל משקה שאתם קונים אתם עוזרים להחזיק מקום שיהיה לכם כיף לחזור אליו.

צריך לפרגן למקומות. הרבה פעמים אנשים לא מודעים לכמה הבעלים של המקומות עושים. צריך לצאת מהגישה של קניתי קולה - קניתי את המקום. ניסיתם פעם לחשוב כמה עולה להחזיק מקום? יש היסטריה של 'שלא ירוויחו עליי יותר מדי'... שירוויחו!

"תפסיקו לראות את הלא! תראו את הטוב ואת הסבבה! תראו שאלה מקומות שכיף לבוא אליהם, שמביאים לך דראגיסטיות וליינים שונים.... אתה צריך להודות על עצם זה שפתחו לך את המקום, גם כי אתה עצמך לא פותח וגם כי בן אדם לקח יוזמה ונתן לך עוד מקום לצאת, עוד מגוון".

זילבר טוען שככלל, מאוד קשה בארץ להרים ליין, או מקום בילוי, לגייז: "מבחינת כוח הקנייה - יש במרכז כוח קנייה עצום של גייז. אם הם היו יוצאים ומבלים, ניתן היה לפתוח עוד 10 ברים לגייז. אבל, למשל, מגיל 45 ומעלה - אתה לא רואה גייז מסתובבים, כי סביר להניח שהם יושבים עם החברים שלהם או הולכים לבתי קפה. מספרית, בטוח שיש מספיק אנשים שיכולים לקיים כמה מקומות, אבל עובדה שיותר משני מקומות לגייז ביחד לא שורדים, ורואים את זה גם לאורך ההיסטוריה".

"אני שם רק שירים שאני אוהב"

זילבר טוען שבמסיבות שלו, הוא שם רק שירים שהוא אוהב. "נורא כיף לי לבוא למסיבה ולשמוע את זה. אני לא מאמין בלשים את מה שהקהל אוהב ואני לא, כי זה מקרין החוצה, יראו שאני לא אוהב את זה. עם זאת, אני מתאים את מה שאני אוהב למה שקורה במועדון. בכלל, ברגע שלי כיף - גם למבלים יהיה כיף".

בין סוגי המוזיקה שהוא אוהב נמנים מוזיקת אירוויזיונים ומוזיקת דאנס עכשווית. הוא אוהב להשמיע אותן לקהל הגייז. לכן הוא מקיים בשנים האחרונות שני ליינים גאים של סוגי המוזיקה הללו - ליין אירוויזיון שבועי בימי ראשון באוויטה וליין חודשי של מוזיקת דאנס עכשווית, להיטים וגם קצת אירוויזיון בימי שישי ב- VOX. זילבר גם מאוד אוהב מוזיקה ישראלית, ולכן הוא פתח לפני כחודש, מדי יום רביעי באוויטה, ליין שבועי חדש של מוזיקה תוצרת הארץ משנות ה- 80' ועד היום.

"אני שם בליין הזה מוזיקה חדשה, ישנה, קצת מיקסים, קצת שירים רגועים... אייטיז, ניינטיז ומוזיקה ישראלית עכשווית", הוא אומר.

איך הולך שם?

"אלה ערבים נחמדים. לקראת סוף הערב אנשים מתחילים לרקוד, אבל זה ליין פחות מסיבתי. אני שם גם כל מיני יציאות, אבל לא שירים מהקדם אירוויזיון. אני משתדל שלא לערבב עם הליין של יום ראשון".

"מבחינת כמות האנשים", הוא ממשיך, "אני חושב שהליין הזה יתפוס כמו ליין האירוויזיון".

ואמנם, אם תגיעו בכל יום ראשון ממוצע לאוויטה, תוכלו לראות גייז מצטופפים, בתוך המקום ומחוצה לו, חלקם רוקדים לצלילי מוזיקת האירוויזיון שהוא מנגן. ליין האירוויזיון של זילבר הוא לא רק אחד הגדולים בליינים הגאים, הוא גם בין הוותיקים שבהם. נדמה שהוא תמיד היה שם, אבל הליין הזה החל ב- 1999, עם הקמתו של ה- Out - בר הגייז המיתולוגי אותו הקימו וניהלו זילבר ושותפיו.

ה- Out החל מיציאות של זילבר ושותפיו ל- Heshe, עוד בר גייז מיתולוגי מנוח. השלושה הגיעו למקום וחשו שצריך מקום בילוי נוסף, אחר, לגייז. "כשהיינו באמסטרדם", אמר זילבר, "ראינו מלא זוגות של גייז בגילאי ה- 30' וה- 40' יוצאים ומבלים. בארץ לא ראינו את זה. ב- Heshe ראינו אנשים לכל היותר בני 25-26. אז החלטנו על הקמתו של ה- Out והתחלנו להתארגן על זה. כולנו עבדנו אז בתחום המלונאות והודענו במלונות בהם עבדנו שאנחנו עוזבים".

היה לכם איזשהו ניסיון קודם בחיי לילה?

"לא, לא היה לנו ניסיון. גם לא הכרנו אף אחד. כמעט שלא היינו מוכרים ולא מקושרים. השבועיים הראשונים של ה- Out היו נורא מפחידים, כי היינו לבד, נורא מוזרים. יחסית לאז, ה- Out היה מאוד מושקע. הוא גם היה מקום בלי אוכל, רק בר, וזה לא תמיד התעכל לאנשים".

מתי חל המפנה?

"חודש - חודש וחצי אחרי הפתיחה הגיעו האנשים שירצינו שיגיעו. לא היו שולחנות של קוקיציאדה על דיאט קולה עם צעקות ופמפומים, אלא הקהל היפה והאמיתי שרצינו שיגיע. במשך הזמן נוצר גרעין שמאוד אהב ומאוד התחבר, וה- Out הפך להיות מעין בית בשביל חבריו".

"זה היה מקום מאוד יפה וגם לא פוזאי", נאנח זילבר בנוסטלגיה.

באיזשהו שלב, העלה זילבר את הרעיון לפתוח במקום ליין של מוזיקת אירוויזיון: "ראיתי אירוויזיונים בבית ומאוד אהבתי את זה. היה לי נורא כיף לדרג את השירים - מי יותר טוב בעיניי ממי. לא הייתי מאלה שאספו קלטות ודיסקים של האירוויזיון. למעשה, התחלתי את הליין מדיסק וחצי".

עקב תקלה טכנית לא ניתן להציג את המשך הכתבה. עמכם הסליחה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...