עוד בתרבות ובידור
 >  > 

בלונדינית עם שורשים

לידיעת הקוראת מורן אהרוני: מיכל פלד הקשיבה לחדש של כריסטינה אגילרה, והיא רוצה שככה בדיוק יישמע הדיסק הראשון שלך. ויש עוד כמה דברים שאפשר ללמוד מהברבי הקטנה עם הקול הבלתי ייאמן

עד לפני כמה ימים, הדבר היחיד הטוב שהיה לי להגיד על כריסטינה אגילרה, זה שהיא הביאה את השיר beautiful לעולם. מבחינתי, ההבדל היחיד בינה ובין בריטני ספירס היה שלכריסטינה יש באמת קול טוב, וכמה חבל שהיא לא יודעת לעשות איתו שום דבר חשוב.

מי שמכיר אותי מעט, יודע שיש לי חיבה עזה למוסיקה שחורה. ולא, אני לא מתכוונת ל"טורו" של סאבלימינל, אלא למוסיקת נשמה, אר'נ'בי, "מלוכלכת", אפלה, עשירה, עם נגיעות של מקהלת כנסיות מלאה ב"ביג מאמות" שמרעידות את הקירות ב"איי היר יו סיסטר!".

מי שמכיר אותי קצת יותר, יודע גם שבדיוק מהסיבה הזו מצאתי את עצמי מרותקת לעונה האחרונה של "כוכב נולד", בולעת בשקיקה בדיוק את הקול הזה, השחור, שאני אוהבת, ממורן אהרוני, שהודחה הרבע הגמר (תמיד דופקים את השחורים!).



אז מילא מורן אהרוני המרוקאית-מצרית, ומילא הביג-יופלה-מאמא למיניהן, אבל מה לאול-אמריקן-ברבי כמו כריסטינה אגילרה ולמוסיקה שחורה? הו, מתברר שלא מעט.

עטיפה בעלת ניחוח מיושן

הסינגל הראשון ששוחרר לרדיו, ain't no other man, תפס אותי מעט בהפתעה. שילוב מוצלח של אר'נ'בי פאנקי עם ג'ז, בעטיפה בעלת ניחוח מיושן. הסתקרנתי מספיק בשביל לבקש את האלבום כמתנת יומולדת (ולא בגלל שאין לי מספיק כסף לקנות אותו בעצמי כמו זה שאני מפחדת להיכנס לחנות דיסקים פן אקנה חצי חנות).

האלבום, back to basics, כשמו כן הוא. כריסטינה, שהיא גם המפיקה בפועל של האלבום, מקיפה את עצמה בערימה של נגנים, זמרים ודיג'יים, שעושים מלאכת מחשבת בתפירת שירים מתוך דוגמיות (סמפלים) של שירי בלוז ונשמה משנות ה-20, 30 ו-40, כשעל כל זה מנצח הקול הענק של כריסטינה שסוף סוף בא לידי ביטוי במשהו שהוא לא פופ צווחני.

ואלוהים, מה שהבחורה מסוגלת לעשות עם הקול שלה! בחלקיקים של מאיות שניה היא עוברת מלחישות מצמררות לגבהים מרעימים, תוך הצגת מנעד מוסיקלי מרשים, סולמות וטונים שמתחלפים בקלילות בלתי נתפסת. הבחורה משחקת בשירה שלה במין פשטות סוחפת, שהאינסטינקט הראשוני במשך רוב האלבום שלה הוא פשוט לעצום את העיניים ולהיסחף בהנאה (מה שקצת מסוכן בהתחשב בעובדה שרוב זמן האיכות שלי עם האלבום הזה מתרחש תוך כדי נהיגה במכונית).

האלבום מכיל שני דיסקים, כשההרגשה היא שאם לא היו עוצרים אותה, כריסטינה היתה בהחלט יכולה לעשות מזה גם אלבום משולש. בחלק מהביקורות שקראתי על האלבום, נטען שהיה אפשר לצמצם אותו לדיסק אחד איכותי באמת. אני, לעומת זאת, בהחלט לא הייתי מתנגדת לרעיון של אלבום משולש. האלבום הזה נכנס כבר משמיעה ראשונה לפנתיאון של הדיסקים שארצה לשוב אליהם עוד ועוד.

הדיסק הראשון באלבום הוא מלאכת מחשבת של הפקה מוזיקלית גאונית ואיכות הקלטה מעולה. הוא נפתח באינטרו קצר וחביב שבו כריסטינה שרה על הרעיון שמאחורי האלבום ("אני מצדיעה לגדולים ממני בלה בלה בלה"). השירים תפורים בדיוק מחושב, בצורה כזו שהדיסק עובר משיר לשיר כמעט בלי שמרגישים. השירים זרועים בלוז, ג'ז, סול, סימפולים, סקרצ'ים וגוון מוזיקלי קצת מלוכלך ומיושן, שהופך את כל הדיסק לחוויה חוצת זמנים. משהו שבין הכי חדש להכי ישן.

הדיסק נסגר בשיר מחווה למעריצים שלה, שהוא בהחלט נחמד אם כי קצת הורס את האוירה הכללית של הדיסק ומזכיר שבכל זאת- באמריקן איידול עסקינן, ולא בדיווה אפלולית ובלתי מושגת.

הדיסק המפוזר

אם הדיסק הראשון מהודק ובעל זהות מוזיקלית מגובשת, הדיסק השני הרבה יותר מפוזר. הוא נפתח באינטרו באוירת קרקס-רפאים, שגולש לשיר שבא אחריו (אני מאוד אוהבת את הפתיחה הזו לדיסק), אבל ממשיך בכמה רצועות קברטיות משהו, שמזכירות יותר זמרות בארים חתוליות וטראשיות מאשר מלכת נשמה גאה, ומסתיים בבלוז/ג'אז פופיים יותר ואפלוליים הרבה פחות, שאין ביניהם הרבה קשר (מומלצת במיוחד הבלדה "Hurt", שצמררה אותי כמה וכמה פעמים).

הדיסק השני מכיל גם קטע וידאו בונוס, בו ניתן לצפות במחשב, שהוא למעשה קליפ מאחורי הקלעים של הכנת האלבום בקריינותה של כריסטינה. מעניין לצפייה גם למי שלא מעריץ אדוק, והשאיר אותי עם תחושה חזקה של הערכה ליצורה הבלונדינית הקטנה הזו, שמוכיחה שאם זה נראה כמו בארבי, והולך כמו בארבי, זה לא בהכרח נשמע כמו רוני סופרסטאר.

בשורה התחתונה: דיסק משובח! למי שאוהב את הסגנון, זהו אלבום מהנה מאוד. קנו אותו, דחפו אותו לנגן שלכם, זרקו את העטיפה הצידה ותשכחו שמדובר באותה ילדונת פופ ששרה שהיא ג'יני בבקבוק.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...