עוד בתרבות ובידור
 >  > 

70 פנים לקהילה הגאה

הפסטיבל לסרטים קוויריים שיתקיים ב"אוזן השלישית" מציג כ-70 שיציגו נקודת מבט רחבה על הקהילה הגאה בעולם. בין הסרטים: על מאבקם של ארגוני גייז בעולם, על הומואים מבוגרים, גייז שעברו התעללות מינית ועוד

גדי לשמן ובימאי הקולנוע יאיר הוכנר ("ילדים טובים") יזמופסטיבל לסרטים קוויריים, מהמבטיחים שנעשו עד כה בישראל. הפסטיבל, שמתוכנן להתקיים בחודש יוני, יכלול סרטים שהשתתפו כבר בפסטיבלים וזכו בפרסים, תשומת לב וביקורות טובות. הפסטיבל יתקיים באולמות ההקרנה של "האוזן השלישית" בירושלים ובתל-אביב.

ראיתי ארבעה סרטים וחצי, מבין כ-70 סרטים שיעלו בפסטיבל. שניים מהם סרטים קצרים, שניים ארוכים ועוד חצי סרט ארוך. כולם סרטים הומואיים, אם כי מן הראוי לציין שבפסטיבל מוקרנים גם סרטים לסביים. חצי הסרט הארוך שראיתי, "סקס גאה בשנות השבעים", הינו סרט דוקומנטרי - היסטורי העוסק בימים העליזים בניו-יורק של בין ימי סטונוול הראשונים ועד להתפרצות מגיפת האיידס. לא הרגשתי צורך לראות את כולו כי באותם ימים הרביתי לבקר בניו-יורק וחוויתי את החיים הפתוחים הללו בזמן התרחשותם - כל מקומות המפגש, הסאונות, הברים עם חדרי החושך, רציפי הנמל הישנים והעזובים ועוד מיני מקומות שונים ומשונים. העיר הייתה אז חגיגה של סקס. המתירנות המינית הראשונית חגגה. ההמשך, לצערנו, ידוע. כל מי שרוצה להתרשם ולהבין איך נראית עיר בחגיגה בלתי פוסקת - אל לו לפסוח על הסרט.

סרט נוסף הוא "השנים הבלתי נראות", סרטו של גדעון בועז, ישראלי שצילם באמריקה. מדובר בסרט קצר בן 25 דקות הראוי למאמר נפרד, שלא במסגרת דיון על קולנוע. הסרט כולל מונולוגים של שישה אנשים בשנות ה- 60 וה- 70 לחייהם. מדובר בסרט מרתק ומרגש, סרט בו אנשים חכמים אומרים משפטים רהוטים ונוגעים ללב על כל מה שנוגע לחיי הומוסקסואלים מבוגרים, אלה שנמצאים ב"גיל הבלתי נראה", מבחינת הקהילה. או, כמו שאומר אחד המרואיינים: "אין לי בעיה עם ההזדקנות, מה שקשה לי זה שאף אחד לא מסתכל עלי בכלל. הפסקתי להיות קיים. פעם, כמובן, הסתכלו עלי במועדונים, ברחובות, בכל מקומות ההיכרויות. היום אני פחות משקוף. אני איננו".

אחרים מדברים על השינוי שחל בחייהם עם התפרצות האיידס, כשבתי חולים הפכו להיות להם בית שני בו הלכו לבקר ולטפל בחברים שחלו במחלה. אחד מהם, משעשע במיוחד, אמר בבדיחות הדעת: "להביט כל החיים על הזין זה טיפשי. כשאתה מגיע לגיל שישים אתה מגלה אם אתה ממשיך לחיות בהסתכלות על הזין או שבעצם אתה יושב על ביצים רקובות".

הסרט הקצר "גולד", 15 דקות אורכו, של הבימאי הקנדי ארמן קאזאיאן עוסק בצייר זקן ועיוור המחזיק נער שימשיך לצייר לפי הוראותיו. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים בין הזקן הנרגן והנער ומצליח לגעת בנימי הלב.

סרטו של הבימאי הגרמני כריסטיאן סאנשז, "סוף הקשת", עוקב אחרי גופים העוסקים במאבקים לזכויות הקהילה בכל מיני מקומות בעולם, בין היתר בגרמניה ובבירתה, ברלין, שראש העירייה שלה, קלאוס ווברייט, הוא הומו מוצהר. סאנשז צילם במהלך כינוס שנערך באו"ם בנושא זכויות הקהילה בעולם. הוא מראה נציגים ממדינות הידועות כמתנגדות לנושא. דיפלומט ערבי אחד אומר שם לנציג של "אילגה", ארגון גג המאגד ארגונים לזכויות גייז ברחבי העולם: אנחנו לא יכולים להתייחס למעשה שהוא לא נורמלי. אני לא אומר שאתה לא נורמלי, אבל הדברים שאתה עושה לא נורמלים. רגע לאחר מכן מגלה הסרט שבלבנון יוצא עיתון גייז מקומי, מעין זמן וורוד ביירותי. מסתבר שבעיתון לא משתמשים במילים המפורשות. הומו מוגדר שם כ"גבר אחר", לסבית מוגדרת כ"אישה אחרת". בסרט נטען כי יותר קל לקהילה הלבנונית לדבר עם החיזבאללה מאשר עם נציגי הממשלה.

באמסטרדם סוקר הסרט בעיות שיש למהגרים הומואים צפון אפריקאיים עם מהגרים אחרים מאותו מוצא. כל חלונות הדירה של ההומו שמרואיין בסרט מסורגים ברשת, כדי שאבנים הנזרקות פנימה לא תפגענה בו. הסרט גם מראה את ארגון c.o.c, הארגון הראשון והוותיק ביותר בהולנד, זה שדאג לפתוח את המועדון הראשון באמסטרדם. שמחתי לראות שהארגון עדיין פעיל מאוד ושבראשו עומדת לסבית לוחמנית.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...