עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

המדריך ללסבית המתחילה: פרק ט'

חלק שני משלושה בנושא סמלי גאווה. והפעם דגלים – גלגוליו של דגל הגאווה (או: איך אבדנו את הנפש והמיניות?), דגלי דובים, דגל הניצחון על האיידס ועוד. ורק ללסביות אין...

בפרק האחרון דנו בשונות. שונות זה הסעיף האהוב עליי, אבל לרוב הדברים שנמצאים תחת הקטגוריה הזו הם דברים איזוטריים שאף אחד לא ממש ידע לאיפה לשייך. זה מה שאני אוהבת בהם, אבל זה גם מה שהופך אותם לקליטים פחות, לרב.

הסמלים המזוהים ביותר הם הסמלים שהם סמלים מעצם מהותם, למשל דגלים. לכל קבוצה מתחילה ברוב התחומים יש קודם כל דגל. אחר כך המנון. לא ברור אם הקהילה (או הקהילות) באמת הגיעה לשלב ההמנון - אני לא מכירה כזה. ואם אכן אין עדיין המנון אני בעד לאמץ את שיר הנושא מ-But I'm a cheerleader...

דגלים, מצד שני, נפוצים מאד בקהילותינו. הדגל הידוע ביותר ידוע כדגל הגאווה. דגל הגאווה מורכב מששה פסים אנכיים בצבעי הקשת - אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול (מלמעלה למטה). אחד הביסוסים לדגל זה היא הקשת שהייתה מאז ימי יוון העתיקה הסמל לחופש. ביסוס אחר הוא הקשת כסימן למזל טוב בבודהיזם.

בזמן המודרני, פותח דגל הגאווה על ידי האמן הסן-פרנסיסקני גילברט בייקר ב-1978. הסיבה לפיתוח הזה הייתה מצעד הגאווה באותה שנה. נוצר רצון ליצור סמל ענק שיביע גאווה - והקשת נבחרה לכך. ההשראה הגיעה מסמלים אחרים באותה התקופה החל בסמלי התנועה לשיוויון זכויות האמריקאים-אפריקאים וכלה בסמלים המיוחסים להיפים. ב-1989 קיבל הדגל הכרה רשמית בינלאומית.

במקור הכיל הדגל שמונה צבעים: ורוד, אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול. כל צבע בא להביע היבט אחר בחיים ההומולסביים.
ורוד - מיניות
אדום - חיים
צהוב - השמש
ירוק - ריפוי
כחול - אמנות
אינדיגו - הרמוניה
סגול - נפש.
מעבר למשמעות כל אחד מהצבעים בפני עצמו, כולם יחדיו סימלו את קבלת כל השונה על ידי הקהילה.
מעבר למשמעות הזו, לחלק מהצבעים הייתה גם משמעות נוספת - למשל באנגליה נהגו לסמל הומוסקסואליות בירוק, ולאחר מלחמת העולם השניה לוונדר וורוד הפכו לצבעים המועדפים המזוהים עם הומואיות.

הדגל הראשון נתפר ונצבע ביד כפרוטוטיפ למצעד ב-1978. במצעד הוא הפך ללהיט מיידי. בשנה לאחר מכן נעשה ניסיון להפיק את הדגל הנ"ל בכמות מסחרית. לצורך כך פנו לבית דפוס, ושם התגלה כי הורוד אינו בר ביצוע (לא היה צבע מסחרי כזה).
ככה איבדנו את המיניות.
מאוחר יותר באותה השנה, נרצח הרווי מילק - מי שהיה המפקח הראשון בסן פרנסיסקו שהיה מחוץ לארון. כאות אבל על מותו, רצו לתלות כתמי צבע בצבעי הגאווה על המדרכות. אבל עכשיו היו רק שבעה צבעים - ושבעה צבעים לא מתחלקים בצורה שווה בין שתי מדרכות. הוחלט לוותר על אחד הצבעים - האינדיגו.
וככה איבדנו גם את ההרמוניה.
האדום, הכתום והצהוב קישטו מדרכה אחת. ירוק, כחול וסגול נתלו על המדרכה השנייה.
הרמוניה כנראה משמעותית יותר מנפש - ולכן היום נהוג יותר לזהות את האינדיגו עם נפש ואת הסגול עם הרמוניה.
וכך, ללא נפש ומיניות, ועם הרמוניה חלקית, זכינו בדגל גאווה.

על בסיס צבעי הדגל התפתחה סידרה שלמה של מוצרי עזר. אחד מאותם מוצרים הן טבעות החופש - פרידום רינגס - סט טבעות כל אחת בצבע מצבעי הגאווה.

אבל דגל הגאווה איננו הדגל היחיד בקהילה.
דגל נוסף הוא דגל הניצחון על האיידס. דגל זה מושתת על דגל הגאווה עם תוספת של פס שחור בתחתיתו - לזכר קורבנות האיידס.

גם לקהילת העור, S&M , B&D, מדים, גומי ופטישים מיניים יש דגלים. אחד - בדומה לשני הקודמים - מכיל את צבעי הגאווה ברובם. גם כאן נוסף פס שחור בתחתית - אך כאן הפס השחור אינו מתווסף לכל צבעי הגאווה אלא מחליף את הסגול - שאריות ההרמוניה והנפש שעוד נותרו.
כצפוי, דגל זה לא ממש תפס. מצד אחד נוצר בלבול בינו לבין דגל הגאווה הרגיל, כמו גם עם דגל הניצחון על האיידס. מצד שני, קהילת העור מייצגת לא רק את הקהילה - למרות שלקהילה ייצוג נכבד בה.

הדגל השני המייצג את קהילת העור מורכב מפסים אופקיים, שחורים וכחולים. במרכז - פס אחד לבן, ובפינה - לב אדום.
דגל זה נוצר על ידי האמן טוני דיבלייס והוצג לראשונה ב-1989 בתחרות "מר עור" בשיקאגו.


בקרב ההומואים נפוצה קבוצה נוספת כקבוצה ייחודית - קבוצת הדובים. דגל הגאווה הדובית (שעירים, מבוגרים ושמנמנים) פותח בבר דובים בסיאטל העונה לשם ספאגס. הדגל מורכב מקווים אלכסוניים, לא שווים. לפי סדר יורד - תכלת, לבן, שחור, חום וירוק. בפינה נמצאת כפת דב צהובה.
התכלת פה בא לסמל את השמיים, הירוק את האדמה. ביניהם נמצא את כל דובי העולם - הלבנים מהקוטב, החומים והשחורים.
הצבע הצהוב בכף הדב בא מהשמש - כסמל לנפש.
למרות שדגל זה אינו רשמי, הוא נפוץ. עם זאת, כל קבוצת דובים נוטה לפתח דגל משלה. דוגמה נוספת לדגל דובי הוא דגל בעל פסים רוחביים - שחור, חום, צהוב, בז', לבן, אפור ושחור. גם פה נמצא את כף הדב בפינה, הפעם בצבע שחור.

ואני חושבת, שאם כבר דגל לכל קבוצת מיעוט - אז גם ללסביות צריך שיהיה. למשל לקבוצות הבוטש פאם (ואם כבר יש, ומישהי יודעת משהו על זה, אני מבקשת לשמוע).


כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...