עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

ליפשיץ: נינוחות נטולת פלצנות

על חורבותיו של "שיינדר" המיתולוגי, בן ה-14, קם טפאס בר נעים ורומנטי, שמשרה אווירה אחרת ועושה נעים בפה. שלחנו את דפנה טלמון לבדוק את החיבור בין האווירה האורבנית - לרומנטיקה המקומית. ויש גם מתכון לרעבים

אמנון ליפשיץ, הבעלים והשף של 'ליפשיץ' (נחשו מאיפה בא לו השם), הטפאס בר החדש, פתח את המקום רק לפני חודש וחצי, על חורבותיו של "שיינדר" המיתולוגי, ששכן במקום כ-14 שנה. הדבר הראשון ששאלתי הוא האם השירותים עדיין נמצאים מאחורי הבניין. כשנעניתי בשלילה חזרה נשימתי, טיפסתי אל הקומה השנייה אל תאי השירותים, הבטתי למעלה וגם גיליתי את עבודת הפירזול של גיורא, אחיו של אמנון.

ליפשיץ פותח את דלתותיו מדי ערב ב-19:00, חוץ מימי ראשון, "בכל זאת", אומר אמנון, "רצוי לשמור על שלמות המשפחה". אפשר למצוא שם אלכוהול וטאפאס משובח באווירה אורבנית, ואינטימיות מעוצבת בחלל שמשלב עיצוב מברזל ואומנות (לפחות ככה קראתי בקומוניקט). התמונה הגדולה שעל הקיר, היא של אבא של אמנון, הצייר אורי ליפשיץ. הבר אינטימי, מעוצב באפור לבן ושחור, המקום נעים ונטול פלצנות תל אביבית, ותוכלו להגיע הנה לסגור ערב עם חברים, בלי הלחץ של פיק-אפ, בלי חרמנות מרויירת, נינוחות כמעט לא מוכרת במחוזותינו, ובכל זאת זה כאן.

"התפריט בליפשיץ טעים ומתוחכם, ומשדרג את חוויית הבילוי", כך מעיד הנחתום על תפריטו. תפריט הטאפאס עוד לא הגיע לגיבוש סופי, וכדאי להתעדכן אצל המלצרית. הוא מחולק לשלוש קטגוריות: ים, יבשה וצומח, במעין שילוב של שני משחקי ילדות (ניחשתם? ים-יבשה.. וגם חי-צומח-דומם.. יפה!). המנות לא מיניאטוריות, ואמנון הבטיח לי שעם שלוש עד חמש מנות יכול זוג במצב מורעב, אבל לא מדי, לסיים את הערב.

לאמנון יש ביטחון מלא באוכל שהוא מוציא. ברים יש המונים, הוא מסביר, וגם ברים עם אוכל יש לא מעט, אולם ברים עם אוכל טוב אין הרבה, והוא מעיד על המקום שלו כעל מקום המשלב את שני האלמנטים. אמנון מייעד את המקום לגילאי 27 ומעלה, בין היתר בזכות המוזיקה האקלקטית המושמעת ברקע, ואווירת הנינוחות הכללית, שלא ממש מתאימה לילדים בני 18 שמתעניינים דווקא בוודקה ורדבול. "המקום הוא לא פיק-אפ בר", מוסיף אמנון, והמלצרית מצידה מבהירה, "פה לא מוצאים זיון, פה מוצאים אהבה". התאהבתי.

ליפשיץ התחיל את דרכו במסעדת בליני שבנווה צדק, משם המשיך ל"איל פאצו" בפלורנטין, ואחריה לגלות בת ארבע שנים בניו יורק, שם עבד בבית קפה, הקים חברת קייטרינג ומאפיה, והרים אירועים נחשבים לחברות כמו דיסני ו-HBO. "והכל" הוא אומר, "מתוך דירת חדר". כשחזר לארץ התמקם במסעדת "טאצה דה-אורו". "אבל החלום שלי" הוא אומר "היה להקים מקום אותנטי, כזה. רציתי מנות קטנות. אנשים אוהבים מנות ראשונות שאפשר להתחלק בהן זה יותר חברותי, שאפשר לאכול עם הידיים ושאפשר לאכול עם אלכוהול. רציתי מקום קטן ונחמד".

הטפאסים ממתחם הים החלו זורמים אל השולחן, ויחד עם סנגריה חמה ומלאה פירות החיוך התפשט על פנינו ומיאן לרדת. אכלנו סביצ'ה בורי עם שמן זית, לימון וטקילה, והוא היה עדין ולימוני בדיוק במידה. הסביצ'ה לא שחה בשמן, והונח לו באלגנטיות קלילה על לחם חם עם חמאה. אני החלטתי שמדובר על תאווה צרופה (ב-26 שקלים). המשכנו עם הים, ושרימפס בחמאה, סטולי ועם שינקן (28 שקל) הגיע גם כן, עם שילוב טעמים בעלי נוכחות חזקה.

המוזיקה המשיכה להתנגן, בווליום שאפשר לנהל בו שיחה אינטימית ולשמוע האחד את השניה. הסנגריה חיממה לנו את הערב החורפי ואו אז הגיע טפאס נוסף, הפעם מעולם היבשה, רצועות סינטה חמה. בדרך כלל אני לא מזמינה סינטה, נדמה לי שזה הבשר הכי פחות לעיס, אולם פה הסינטה היתה חתוכה לפרוסות דקיקות, טעימות ונימוחות בפה.

לבסוף הגיעו ברוסקטה אנשובי עם פרמזן ופלפל קלוי (26 שקל), מנה חביבה אם כי פחות שיקית מכל האחרות, וטפאס אחרון של נקניקיות טלה בסגנון בדואי, מרגז עם חרדל מעשה יד וכרוב (24 שקל). זכרו שלטלה כמו לטלה היה טעם של טלה.

כבר לא נשמתי בשלב הזה, אבל אמנון התעקש על אצבע שוקולד, עם אזכורים לא חוקיים בהגשה, ומי לא רוצה לסיים את הערב עם קראנץ' נוגט ואגוזים עם גנאש שוקולד? אל תוותרו על אצבע אלוהים המשוקלדת הזו, הקינוח המתאים לסיום מתוק מספיק, מריר מספיק, ואלוהי מספיק, שהשאיר טעם של עוד ועוד. אין כמו התקפת סוכר מתוקה לשעת לילה מאוחרת.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...