עוד בחדשות ודעות
 >  > 

ההיסטוריה חוזרת

האם החברה המערבית טועה כשהיא מאפשרת לקבוצות קיצוניות לחתור תחתיה, במסגרת השמירה הבלתי מתפשרת על זכויות האדם באשר הוא אדם?

מסתבר כי מערכת הערכים אשר בנתה החברה המערבית במשך מאות בשנים ניצבת כעת מול האיום הגדול ביותר שידעה מעולם. אנו עומדים חסרי אונים מול משטרים אשר מנצלים את אותם ערכים ומשתמשים בם נגדנו בדרכם להשתת משטר שבו לנו  כבני אדם וכחברה הומולסבית לא תהיה בה זכות קיום. קריסת בנייני התאומים ותגובתו הפושרת של העולם צריכים להדליק כמה נורות אדומות בקרב אנשים אשר חופש הבחירה הוא בעבורם כמו אוויר לנשימה. במצען של היהדות והאיסלם הפונדמנטליסטי יש דמיון מפחיד לזמנים בהם היתה רק אמת אחת, השאר פשוט לא קיים, ואם קיים צריך להשמידו.

כמעט כבכל ערב יום כיפור ניתץ הוויכוח החדש נושן אודות המשמעות העמוקה של יום כיפור לעם היושב בציון על כל גווניו ,מסורותיו זרמיו ואם יש לכם עוד כמה היבטים של אותו עם אתם יכולים להכניס גם אותם לרשימה. שבע וחצי, חצי מעולף מיום עבודה בכרך הישראלי הגדול, יושב ומזפזף לי בין ערוצי הלווין השונים לראות מה באמת יש לטלוויזיה של אחרי חוק הבזק להציע. אני, שנשבעתי עוד בילדותי כי אחרי פתיחת שוק התקשורת לתחרות לא תמצאו אותי יותר צופה בערוצים ממלכתיים, יושב ותוקע את מבטי על לא פחות ולא יותר מהמבצר האחרון של מדורת השבט הישראלי, הערוץ הראשון.

מהדורת החדשות המוקדמת בכל יום עסקה לקראת סיומה במשמעות יום הכיפורים לציבור בישראל. זאת בעקבות סקר אשר ערך מכון דחף לבקשת המרכז לפלורליזם יהודי.
בכדי להלהיט את האווירה באולפן, קיבצו עורכי התוכנית, כיאה לטלוויזיה אנכרוניסטית ומיושנת, כמה וכמה אושיות בולטות מכל קצוות הזרמים החברתיים ה"נחשבים" בישראל. עליי לציין כי הם שכחו כי עברו כמה עשורים ויש עוד כמה עדות שהצטרפו לעמנו מאז 1965. ישבו שם אורי אורבך נציג הכיפה והכומתה, מירב מיכאלי נציגת אוכלי הטריפה, ניר ברעם, סופר מבטיח ועיתונאי חרדי והתדיינו על אותו יום שבו כל יהודי (כמעט) עושה חשבון נפש כזה או אחר.

למרות הבנאליות של אותו וויכוח החוזר על עצמו באותו ריטואל קבוע מדי יום כיפור, דווקא השנה הוא מקבל עבורי משמעות אחרת. ולא בגלל שחזרתי רחמנא ליצנן בתשובה שלמה, למרות שלא יזיקו לי קצת ריסוני הדת בכל הקשור להילכות נידה, אלא דווקא הסמיכות של יום חשבון הנפש לנפילת בנייני מרכז הסחר העולמי בארה"ב אשר עירערו לפחות לחלק גדול מהיושבים בציון את תחושת הביטחון שלנו כאנשים חופשיים אשר האדם הוא מרכז הוויתם וחופש הבחירה הוא נר לרגלם. מבין כל אלה אשר הקרקע מתחילה לבעור תחתיהם עומד אני ומשתהה מתגובת העולם בכל הקשור לשמירה על אורחות חייו.

חשבון הנפש שלנו כאנשים, כבני אדם חושבים, כחברה הומו לסבית, מחייבת אותנו להעריך מחדש את המצב החדש שנוצר בעולם. באם נרצה או לא נרצה, העולם לא מתחיל בקרליבך ומסתיים בירקון - הוא מתחיל ומסתיים הרבה מעבר. אנו מחוייבים לבדיקה מעמיקה במערכת הערכים אשר בנינו לנו ולשאול את עצמינו כמה וכמה שאלות אשר אולי לא נרצה לענות עליהם אבל בימים טרופים אלו צריך לתת עליהם את הדין כאן ועכשיו. אם לא נענה על אותן שאלות אנו יכולים למצוא את עצמינו מחוסרי זכות קיום הן כבני אדם, הן כיהודים והן כהומוסקסואלים אשר בחרו באורח חיים אחר מאשר החברה הסובבת אותנו.

בגלל שמערכת הערכים המערבית היא גדולה ומורכבת, עדיין ישנם ערכים אשר הם הבסיס לחוקים אשר צמחו מהם. אחת השאלות החשובות היא עד היכן אנו מרחיקים לכת כאשר אנו מדברים על זכויות אדם. האם אנו שוגים בהתייחסותנו לחברה הערבית כאל שווה לנו, לחיוב או לשלילה, בעוד בארצות ערב שורר משטר אשר אינו מכבד ולו בקצת זכויות בסיסיות, שלא נדבר על חירויות בסיסיות של אדם? האם הענקת חופש בחירה ומצפון לאנשים ולחברות אשר חיות בתוכנו שמטרתם העיקרית היא למוטט את החברה שלנו היא לגיטימית במסגרת "זכויות האזרח" שאנו מוקירים כל כך? האם אנו, בתור תת תרבות החברה ההומולסבית החיה בתוך חברה, יכולים לומר כי אנו ליגיטימיים ואחרים לא? מתוך שאלות אלו צומחות השאלות הפרקטיות, הביצועיות, שלהן יש השלכה על אותה מערכת ערכים שנבנתה עם השנים:
האם מיגור דת מסוימת בתוכך היא לגיטימית ע"י שימוש באמצעים אלימים?
האם יש מערכת ערכים שונה משלנו אשר לא יאופשר לה מקום מחיה בטריטוריה שלנו ותועבר למקום אחר?

אין תשובה אחת ואין אפילו כמה תשובות. כולן נכונות לכאן או לכאן, בכל תשובה ישנה סתירה אשר מעמידה שוב את אותה מערכת ערכים בסכנה וזו מסתבר סוד קיסמה. אותן חברות אשר חיות בתוכה ומנסות שוב ושוב לנסות למסגר את החיים עפ"י תפיסות עולם שונות ומשונות אינן חוות את להט ההתלבטות, להן יש כן או לא, שחור או לבן. צבעי הקשת אינם קיימים כשמדובר באנשים החושבים אחרת, באנשים שמרגישים אחרת.

מרוב "זכויות אדם" כנראה ששכחנו להגן על עצמנו, יצר ההישרדות נשחק עם השנים בעוד הערמנו על עצמנו חוקים ומגבלות אשר חוסמות אט אט את האפשרות לומר עד כאן. מערכת הערכים אותה בנתה החברה המערבית מכבדת את האנשים אשר עושים בה שימוש לחייהם ולא אלו המנצלים אותה למטרות אחרות ומנסים למוטט אותה. הפראדוקס הגדול ביותר הוא שמדינה כמו מצרים עמדה בחזית ועידת דרבן שקראה להכריז על מדינת ישראל הדמוקרטית כגזענית, בעוד היא כרפובליקת בננות, עוצרת 52 הומוסקסואלים ומכנה את המסיבה אשר ערכו על ספינה לאורך הנילוס "טקסים פולחניים אשר מסכנים את דת האיסלאם". לא פלא שכמה ממבצעי ההתרסקות על בניני התאומים היו דווקא ממדינה זו, ואל נתפלא כי כעת היא מצטרפת ל"קואליציה נגד הטרור" אשר בנה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הצעיר.

העיוורון המשווע של ארה"ב בכל הנוגע לזיהוי המדינות אשר בנויות על אותה מערכת ערכים כמו שלה הוא הכישלון שלנו בתור חברה מערבית. יותר מדי זכויות אדם הן אף פעם לא הבעיה אלא חוסר האונים כאשר אנו אמונים על שמירתם.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...