עוד בתרבות ובידור
 >  > 

חופים הם לפעמים

"הזהות שלי כהומוסקסואל התפתחה אצלי במקביל להתפתחות הזהות כרקדן", מספר עמית ירדני, רקדן בלהקת הבלט הישראלי המשתתף במופע החדש "כתוב בחול". ליה לחמי פגשה את עמית ואת ברטה ימפולסקי, האמא של הלהקה, לשיחה על יצירה, גאווה - ואהבה

כשהגעתי למשכן החדש של הבלט הישראלי הממוקם במתחם באזל, שמחתי לראות מקום נקי, נעים מרווח, ובהחלט ראוי. את פני קיבל עופר ורדי, איש יחסי הציבור של הלהקהף שמיהר לצנן את התלהבותי ולספר לי שאת המשכן לא נתנה העירייה, או מימון כלשהו, וסיפר שהלהקה עצמה מימנה אותו - מה שיצר גירעונות גדולים. הנה שוב החלום על ממשלה שמפרישה תקציבים נאותים לאמנות נגוז.

נכנסנו לחדר החזרות, רקדנים בעלי מראה מזרח אירופי לבושים בטייץ, ורקדניות בחצאית טוטו ונעלי שפיץ לבנות חוללו על רצפת בפרקט, ואני יכולתי רק לבהות בקסם הזה שנרקם לפני.

להקת הבלט הישראלי מונה כ 35 רקדנים, ובימים אלו היא עובדת במלוא המרץ לקראת הופעת הבכורה בה יעלו את עבודתו של ברטה ימפולסקי "כתוב בחול". ברטה ימפולסקי היא אישה אלגנטית ביותר, שהגיל לא ניקר לא במבנה גופה ולא בפניה, והיא "האמא" של הבלט הישראלי אותו הקימה יחד עם בעלה. וכיום היא המנהלת האמנותית והכוריאוגרפית הלהקה.

לאחר שהיא פיזרה חיוכים והוראות וגם התלוננה על סחרחורת לא מובנת ירדנו לחדר שקט יותר לשוחח על עבודתה החדשה.

במה עוסקת היצירה "כתוב בחול"?
"נושא העבודה הוא "ים". אני משקיפה על הים מהקומה ה-14 שבה אני גרה, ואני רואה נופים מדהימים. זריחה, ושקיעה והכול בצבעים יפיפיים. אבל אותי הים מפחיד. הים אינו אמין. ובעיקר, כמובן, לאחר מקרה הצונאמי, למרות שהעבודה נעשה הרבה לפני הצונאמי. הים מלא סתירות, הפכפך. גם חוף הים מלא התרחשויות. דייגים, אנשים, מקרה אונס שקרו על שפת הים, רומנטיקה. הרגשתי שאני חייבת להמחיש את זה".

התבטאת בעבר בעיתונות על כך שהגברים הם אנסים בפוטנציה.
"הדברים יצאו מהקשרם. אני אוהבת גברים ואני ממש לא חושבת כך. אני התכוונתי אך ורק לברוטאליות של אנסים ולא כלל הגברים".

האם את יכולה להסביר מדוע בלהקה רק רקדן אחד הוא יליד הארץ וכל השאר עולים חדשים?
"יש הרבה רקדניות ילידות הארץ. עם גברים יש בעיה. הם בדרך כלל רקדנים נפלאים ולעבוד בחו"ל קורץ להם הרבה יותר מלעבוד בארץ, והם יוצאים לרעות בשדות זרים. לכאן הם חוזרים כאשר הם מתבגרים ובחו"ל כבר לא רוצים בהם. כאשר אני מטפחת רקדן באופן אישי ומשקיעה בו והוא עוזב ונוסע לעבוד בחו"ל אני לוקחת את זה באופן אישי ונפגעת עד עמקי נשמתי, עד כדי כך שאני לא רוצה לראות אותו יותר. הרקדנים הישראלים הם נפלאים, יש בהם משהו שאין בשום מקום, יש להם פלפל. לא פלא שרוצים בהם בכל העולם".

איך אנחנו בהשוואה ללהקות אחרות בעולם?
"מבחינת מחול מודרני אנחנו ממוקמים גבוה מאוד. אין עוד מקום בעולם שיש בו כל כך הרבה להקות מחול מודרני מתוקצבות, וזה מקסים. אבל אנחנו, אנשי המחול הקלאסי מקופחים, כאן לא מכירים את המחול הקלאסי, לא מבינים אותו וגם לא רוצים להבין. בלט זו אמנות יפיפייה, נכסי צאן וברזל של ההיסטוריה וכאן לא מעריכים אותה וחבל".

בשלב זה מצטרף אלינו עמית ירדני, בן 20, תושב רמת השרון, הרקדן היחיד בלהקה שהוא יליד הארץ.

איך הגעת לבלט?
"בגיל 14 התחלתי לעבור תהליך ושינוי בחיי, אחד מהדברים שהבנתי על עצמי היה שאני רוצה לרקוד. התחלתי לרקוד בבת דור שהיה לי בית שני, שם טפחו אותי גם מבחינה מקצועית וגם מנטאלית, ושם גם גיליתי שאני רוצה להיות רקדן קלאסי".

איך אתה מסתדר בלהקה מבחינה חברתית כרקדן היחיד שהוא יליד הארץ?
"רוב הבנים בלהקה גדולים ממני וגם השפה היא מכשול. אני בקשר הדוק יותר דווקא עם הבנות בלהקה".

האם יש קשר בין הומוסקסואליות ומחול?
"רוב הרקדנים שהכרתי גם בלהקה וגם בחצי שנה שלמדתי באמסטרדם היו סטרייטים. אני יצאתי מהארון במקביל להבנה שלי שאני רוצה לרקוד, כך שאצלי זה התפתח במקביל גם הזהות שלי כהומוסקסואל וגם הזהות כרקדן".

וכרקדן, נשאר לך עוד כוח לרקוד במועדונים?
"בשנה האחרונה אני יוצא הרבה פחות. סיימתי קשר של שבעה חודשים עם בחור שהיה בארון כך שלא יכולנו לבלות בפומבי. אבל לפניו הייתי יוצא ערב ערב באופן קבוע, ישן שלוש שעות בלילה וקם לרקוד. עכשיו אני מנסה לשמור על באלנס. הייתי מאחל לעצמי להמשיך ולרקוד - וכמובן, למצוא אהבה".

"כתוב בחול", מופע הבכורה. הבלט הישראלי, יום שני, 7/3 בשעה 20:30 בבית לסין, תל-אביב

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...