עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

על אטרף, פסיבים ואפלייה חברתית

הומואים מבוגרים מול צעירים, פסיבים מול אקטיבים, הומואים נגד עצמם, הומואים ואפלייה חברתית, גייז נגד נשיא ארצות הברית וגם אטרףדייטינג - נושאים אלה ואחרים עלו בשיחה שניהל דן לחמן עם הפסיכולוג הישראלי - ניו יורקי שוקי כהן. רשמים

השבוע זו הפעם השלישית בה אני כותב לכם על חוויותיי ממסעי האחרון בניו - יורק, במסגרתו יצאתי לבדוק, בעיר בה אירעו אירועי סטונוול, מה זאת הקהילה הגאה הזאת שכולם מדברים עליה. לפני שבועיים כתבתי לכם רשמים משיחות שניהלתי עם צעיר ועם פסיכולוג ניו - יורקיים. בשבוע שעבר כתבתי על ביקורי במרכז הגאה של ניו - יורק ועל שיחה עם מנהל התקשורת של המרכז.

השבוע, בטורי השלישי (והאחרון) בנושא זה, אני רוצה להתמקד בשיחה שניהלתי עם שוקי כהן, פסיכולוג ישראלי שחי ועובד בניו - יורק מזה שנים אחדות.

כהן מגיע לביקורים בארץ, מה שאומר שהוא מכיר, פחות או יותר, את הנעשה בסצינה ההומואית גם שם וגם כאן. פגשתי אותו בניו - יורק, קצת לאחר מצעד הגאווה, לשיחה מפרה מאוד.

התחלנו את שיחתנו בסקירה קצרה שנתתי לו על ארגון הנוער הגאה, מה שהעביר את נושא השיחה לצעירים גאים בכלל וליחסיהם, בניו - יורק ובעיקר בארץ, עם מבוגרים גאים. סיפרתי לו שארגון הנוער הגאה הוא גוף מאורגן, שבראשו עומדים בעיקר בגירים שבאים לעזור לגייז הצעירים להיקלט בקהילה ובחברה ולעבור את התהליכים האישיים, המשפחתיים והחברתיים שהם עוברים, או עוד יעברו.

מה שאתה מספר זה בעיקר על התגייסות חברתית לעזור לצעירים, אמר לי, לצורך העניין - עזרה לחלש. צעירים ומבוגרים - שתיהן קבוצות חלשות, אלא שלאחת מהן פחות שמים לב ולשנייה יותר.

העזרה לחלש, המשיך, היא דבר מאוד יהודי. תמיד היו בתי תמחוי, הגביר הזמין את העניים לסעודה. זו הייתה קהילה. היו בזה כוח ושליטה סמויה. לכנסיה היה יותר קל לפתות את היהודים העניים והחלשים להמיר את דתם, ולכן, העזרה לחלשים הייתה גם צורך פנימי של היהודים, כדי להשאיר אותם ב"קהילה", בתוך הדת.

הקתולים, למשל, עזרו לכולם. כדי לקבל טיפול בבית חולים קתולי לא היית חייב להיות נוצרי. מספיק שהיית חולה. הנזירות טיפלו בך גם אם לא היית קתולי, גם אם היית יהודי. עוני הוא קבוצת סיכון.

התנדבות כתיקון עצמי

אני לא מסכים אתך שזאת בעיקר התגייסות לעזרה, המשיך. אני מכיר מקרוב את הטיעון של "אני לא רוצה שהם, הצעירים, יצטרכו לעבור את מה שאני הייתי צריך לעבור".

מה שאותם מתנדבים אמרו לך הוא, למעשה, שהם רוצים לעשות מעשה מתקן, בחלקו תיקון פנימי לעצמם. אל תשכח שאנשים נבנים ונעזרים מלעזור לאחרים.

הוא לא כל כך פירט מהו אותו תיקון פנימי שהם מבקשים לעשות.

כמו עם דייויס, בשיחתי שתוכנה פורסם כאן בשבוע שעבר, גם עם כהן שוחחתי על ההומופוביה בארצות הברית בכלל ועל ההומופוביה של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, בפרט.

זה נושא שנוי במחלוקת, כהן טען. זה טיעון מעגלי. אתה לא יודע אם לא ממש נלחמים בבוש כי זה לא חשוב לקהילה או שזה לא חשוב לקהילה ולכן - לא ממש נלחמים בבוש.

ככלל, הוסיף, לאמריקאים יש אדישות כללית, כי השפע משתק. לכן יש כאן אחוזי הצבעה נמוכים בבחירות, לכן המעורבות כאן נמוכה בכלל. אין יותר ראייה רחבה, ובאקלים הנוכחי - זה די חכם.

ומה לגבי קיומה של קהילה בניו - יורק? שאלתי אותו. האם יש כזו?

בניו - יורק יש ואין קהילה, אמר. בכל מקרה, יש בה קבוצות. ככלל, אני לא מזדהה עם המושג "קהילה". אני לא חלק מהקהילה, אני חבר בקבוצה ההומוסקסואלית ומזדהה עם המיניות ההומוסקסואלית של שותפיי וידידיי.

קהילות סגורות

קל ליצור קהילה המבוססת על צורך משותף, הוסיף. כאן, למשל, אחת הקהילות שאני מרגיש שייך אליהן היא "שרירני צ'לסי" - קהילה של גייז שמתאמנים במכוני כושר. מדובר בקהילה סגורה שחבריה עושים את אותם הדברים באותם המכונים, מחפשים באתרי אינטרנט את הדומים להם ומזדיינים רק אחד עם השני. בעיני עצמם, הם הפכו את האחרים ללא מושכים, ומבלי לדעת - הם יצרו קהילה סגורה סביב נושא אחד.

אותו דבר קהילות אחרות - קהילת ה- S&M, קהילת חובבי האופרה או אפילו קהילת ריקודי העם. גם אלה קהילות סגורות שנפגשות לנושא מסוים. כשלעצמי, אמר, אני חבר בעוד ועוד קהילות קטנות וסגורות.

לעומת זאת, אמר, בסן פרנסיסקו הרגשתי יותר קהילתי. שם יש קהילה רחבה יותר, ובהתקשר לנושא הקודם שלנו - שם יש יותר ערבובייה בין צעירים למבוגרים. אין לי הסבר למה שם זה קיים, איך ומדוע שם הצעירים הבינו את הצורך במודל חיים שהמבוגרים יכולים לתת להם.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...