עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

מה עושים כשהילד שלכם יוצא מהארון?

הילד שלכם סיפר לכם שהוא מעדיף בנים? גיליתם שהילדה שלכם לסבית? כך תוכלו לסייע לילדיכם לעבור את אחד השלבים הקשים והמורכבים בחייהם כגייז - היציאה מהארון. כתבה ראשונה בסדרה

היציאה מהארון בפני ההורים היא אחד מהרגעים הקשים והמורכבים בחיינו. לא פעם החשש מפני תגובת ההורים מהווה את הגורם המרכזי לכך שהומואים ולסביות רבים מעדיפים "להישאר בארון" ולמעשה להסתיר את נטיותיהם המיניות מפני קרוביהם. לכן, השלב הזה ילדכם ניצב מולכם ומספר לכם את אחד הסודות הגדולים של חייו, מחייב תשומת לב מרובה ועידוד רב ככל האפשר. מדריך זה מבוסס על סיפורים אישיים ומידע שאספנו במרוצת השנים, והוא נועד להדריך ולסייע להורים שילדיהם יצאו זה עתה מהארון.

כאשר הילד מתייצב מול הוריו, ביחד או בנפרד, ומספר להם שהוא נמשך לבני מינו, הוא נמצא באחת מהנקודות הרגישות ביותר בחייו. אם אתם חושבים שילדיכם הוא הומוסקסואל או שבתכם היא לסבית, מדריך זה יסייע לכך להיערך לקראת יציאתם מהארון וייאפשר לכם לתמוך בהם בתהליך הקבלה העצמית והמשפחתית שלהם. במידה ואתם כבר יודעים על נטיותיו המיניות של ילדיכם, מדריך זה עשוי לסייע לכם לשפר את מערכת היחסים איתם ועם יתר בני המשפחה.



אין ספק שזהו אחד הרגעים הקשים שלכם יחד, כמשפחה. גם המשפחות המקבלות והפתוחות ביותר עשויות להיתקל בקשיים כאשר אחד הילדים יוצא מהארון ומשתף את הוריו ובני משפחתו בעובדה שהוא נמשך לבני מינו. זהו רגע חשוב לכם, כמשפחה וכהורים, אך הוא גם קשה, מורכב ולפעמים גם כואב מאוד.

אין אף עצה או מדריך שיתאימו לכל המקרים ולכל המשפחות. מומלץ לקרוא מדריך זה ולנסות להפיק לקחים למצב המשפחתי שלכם. ייתכן ותמצאו חלק מהעצות מועילות, ואחרות כלא מתאימות ואולי אפילו שגויות. הדבר החשוב ביותר הוא להראות סובלנות ואיפוק גם כשמדובר בכאב גדול או אולי אפילו כעס על הילד שלכם.

לא לזלזל, לא לפקפק

חלק מההורים בוחרים להגיב בהתעלמות, ביטול או ספקנות. תגובות מקובלות יכולות להיות:
"זה רק שלב חולף" או "עוד לא מצאת את האישה הנכונה / הגבר הנכון"
"זה עוד אחד מהקטעים שלך" או "את סתם עושה לנו דווקא"
"אני מאמינ/ה שעוד תמצא/י את האישה/הגבר בשבילך", ועוד תגובות בסגנון זה.

תגובות אלו מביעות זלזול בבנכם/בתכם, הנמצא בנקודה הכי רגישה, אינטימית ומעוררת חשש. סביר להניח שילדכם הגיע לשלב הזה שבו הוא חולק איתכם את רגשותיו, לאחר תקופה ארוכה של מחשבות ואולי גם צבירת ניסיון. גם אם אתם חשים שההחלטה שלו וההצהרה שלו על נטיותיו אינן נכונות או שמדובר בשלב חולף, היו זהירים בקביעות מסוג זה והימנעו מלומר זאת בפניו בנחרצות. בכלל, עדיף להשאיר את הדיון לשלב מאוחר יותר וכעת להתמקד בשיחה פתוחה יותר ובמתן חיזוקים לילדכם.

בלי כעס

פעמים רבות, הורים טוענים שמדובר ב"דווקא" שהילד עושה להם. הדבר נכון בעיקר להורים לילדים מתבגרים, הנמצאים במילא בתקופה מורכבת יותר וטעונה מבחינת היחסים בתוך המשפחה. גם אם נדמה לכם או אפילו כשאתם בטוחים שהילד "עושה דווקא", חשוב מאוד להשאיר את הכעס מאחור ולא להטיח האשמות מסוג זה. כעס ואפילו צעקות עשויים להביא דווקא לתוצאה ההפוכה: הסתגרות של הילד בתוך עצמו, חשש מפני תגובות דומות בעתיד, 'חזרה לארון' והסתרה חוזרת של נטיותיו המיניות ואפילו איבה וכעס כלפיכם וכלפי עצמו.

נסו להבין את ילדיכם, הנמצא בסיטואציה מורכבת וקשה מאוד מבחינתו. תוכלו לעודד אותו ולתמוך בו, ולנהל את השיחות המורכבות והביקורתיות בשלב מתקדם יותר. כרגע, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להראות לילד שיש לו תמיכה מקסימלית מצידכם, ושהוא לא מאבד את אהבתכם ואת מקומו בתוך התא המשפחתי.

בלי שתיקות

אצל משפחות רבות, נושא ה"גאווה" נדחק לקרן זווית עם הזמן והופך לסוג של טאבו שאין מדברים עליו. למרות שהילד יצא מהארון ולמרות שאתם יודעים שהוא הומוסקסואל (או לסבית), עדיין קיים קשר שתיקה בנושא, והוא נשאר בעלטה. במקרים מסויימים, עלול מצב כזה להוביל ל'שתיקה רועמת', סוג של כעס של ההורים כלפי ילדם וגם להיפך. במקרים אחרים, השתקת הנושא עלולה להביא להעלמותו מהמודעות (או הדחקתו לגמרי, בעיקר אצל ההורים), ואז יש מצב של חזרה לארון או הימנעות מדיון על נושאים אלו מתוך פחד, חשש או מבוכה.

מיותר לציין שמצבים כאלו אינם חיוביים והם מזיקים ליחסים בתוך המשפחה, וכן עשויים להשפיע על הדימוי העצמי שלכם כהורים ושל ילדיכם. לא חייבים לדבר על הדברים בצורה גלויה בארוחת החג מול כל בני המשפחה המורחבת, אבל כן כדאי להעלות את הנושא ולהראות התעניינות בחייו של ילדיכם בשיחות פרטיות ואינטימיות יותר. שאלו אותו על חבריו, התעניינו במערכות היחסים שלו ונסו להראות מעורבות מרובה יותר בחייו. בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, לעתים דווקא לילדים שלכם קשה מאוד להתחיל שיחה בנושא הזה מתוך חשש לפגוע בכם. כאשר אתם תעלו את הנושא, הם עשויים להרגיש הקלה ולשתף אתכם במה שעד כה היה בגדר סוד או טאבו.

למי לספר ולמי לא?

יש דרכי תגובה רבות ל"בשורה" הזו שמגיעה מפי ילדיכם. יש הורים שמעדיפים לחלוק את העניין עם חבריהם ובני משפחתם הקרובה, ובכך לקבל תמיכה ועידוד מהסביבה. הורים אחרים שומרים את העניין לעצמם, ולפעמים מתייחסים אליו אפילו כאל "סוד נורא" שאסור שיוודע עליו.

אם אתם מרגישים צורך לשתף אחרים, אנו ממליצים להתייעץ קודם עם ילדכם ולראות האם הדבר מקובל עליכם. עבורם, הנושא האישי והאינטימי הזה עשוי להיות מאוד רגיש, והם עשויים להעדיף שלא תספרו על כך לקרובים נוספים עד שהם ירגישו מוכנים לכך או יעשו זאת בעצמם. מומלץ להיוועץ בהם, לשאול למי לדעתם כדאי לכם לספר ולמי לא, ונסו להבין את עמדתם בנושא. בכל זאת, מדובר בראש ובראשונה בחיים שלהם.

הורים שמגוננים על ילדם, משפחתם או עצמם מפני תגובת הסביבה, עלולים לגרום למצב ההפוך. במשפחות רבות, ההסתרה והחשש מפני הגילוי עשויים להוביל לכדור שלג של שקרים וחצי אמיתות בפני בני משפחה אחרים וחברים. אם תביעו קבלה ופתיחות מוחלטת כלפי ילדיכם, אולם תשמרו את העניין בסוד ותחששו מפני "דליפתו", תשדרו להם מסר כפול שבו ההתנהגות סותרת את מה שאתם אומרים. במקרה כזה, הם יבינו שאתם לא באמת מקבלים אותם, ועדיין מתייחסים לנטייתם המינית כאל סוד גדול ומאיים.

האם לשלוח את הילד לטיפול?

הורים רבים מציעים לבנם או ביתם שיצאו מהארון שייגשו לטיפול פסיכולוגי ולייעוץ כזה או אחר, בעיקר כאשר מדובר בבני נוער או צעירים. במקרים רבים, אכן מדובר בדבר מומלץ, משום שפסיכולוג יוכל ללוות את ילדיכם בתקופה הקשה והמורכבת של היציאה מהארון, כלפי הסובבים אותו אבל גם כלפי ובתוך עצמו.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...