עוד בחדשות ודעות
 >  > 

בחזרה לארון

בשבועיים האחרונים המשטרה אישרה הפגנות של אלפי חרדים, ובהן גם "מצעד בהמות" בירושלים. אך בעוד שהם קיבלו אישור, אנחנו בחרנו להינעל בתוך איצטדיון והפסדנו בכל החזיתות (ארי מלניק)

אלפי האנשים שהשתתפו במה שכונה "מפגן הגאווה" באמצעי התקשורת לא הצליחו למחוק את התחושה הקשה והמתמשכת שחלחלה בתוכי על רקע ההפגנות של השבועות האחרונים. הנושא כל כך בער בי, שהחלטתי לכתוב בפעם הראשונה לאתר, ולנסות לפרוק את המטען שהצטבר ולייצר חומר למחשבה לחברי קהילתנו הגאה. אחת מההתבטאויות שפורסמו באחד מהעיתונים, הייתה של זוג גאים מבודפסט. אחד מהם אמר ששם, בבודפסט, הם יהודים, ופה הם הומואים. התבטאות קצרה, ועם זאת כל כך משמעותית לצורך דיוננו. כיצד יתכן שאנו, יהודים שהגיעו לכאן מכל עבר לאחר רדיפות ופרעות בגולה, נאלצים להתמודד עם סוגיה דומה במדינתנו שלנו? כיצד יתכן ששם נרדפנו על שום היותנו יהודים וכאן אנו נרדפים על רקע היותנו הומוסקסואלים? מדוע זה מגיע לנו? האם אין לנו את הזכות לשכון לבטח בארצנו, כמו כל שאר היהודים? דרכיה של ההיסטוריה מתגלים בסוגיה זו במלוא האירוניה. הרצל, חוזה מדינתנו המעורערת, הציע באופן חד משמעי להפריד את הדת מהמדינה. הדגל שהציע היה דגל שבעת הכוכבים, על שום כך שהמדינה תנהיג יום עבודה של 7 שעות. אותו הרצל, היה יהודי בעל כורחו ממש כפי שאנו הומואים בעל כורחנו. הוא גדל במשפחה, שהקשר בינה לבין בית כנסת וסממנים יהודים אחרים היו מקריים בלבד, ורק על רקע רדיפות היהודים הפך ליהודי. דווקא משום שהגויים לא תפסו את היהדות כבחירה, כי אם כמוצא או כגזע, נקלע הרצל לסיטואציה של רדיפתו על רקע יהדותו, זו שהתכחש לה מלכתחילה. אותו הרצל המתבולל הקים את התנועה הציונית כתנועה שבאה ליצור יהודי חדש, שאינו חי בעיירות סגורות ושמרניות, כי אם יהודי מודרני ומתקדם, ששואב ממקורותיו, אך בה בעת חי במדינת רווחה מודרנית בעלת הפרדה בין דת ומדינה. במלים אחרות: אדם יהודי שמבטא את היהדות לא (רק) כדתו.

כשדת הופכת לחוק

התפיסה השלטת במדינה היום הפוכה עד מאוד לתפיסה של הרצל. היהדות, על פי מדינת ישראל דהיום, היא אך ורק דת, ואזכיר שהמלה דת, הלקוחה מהשפה הפרסית, משמעה חוק. הרצל לא נרדף על שום כך שקיים את הדת היהודית (וכפי שציינתי, אפילו להיפך!), אלא על רקע התפיסה הנוצרית שהיהדות איננה דת, כי אם מוצא, תרבות והיסטוריה, שלושה דברים שאין הפרט שולט בהם, כי אם נבחרים בשבילו מרגע שנולד. לדאבוני, במדינת ישראל של המאה העשרים ואחת, פלגים רחבים בחברה חושבים שהיהדות האורתודוכסית היא זו שמייצגת את היהדות ה"אמיתית", זו שתחזיק מעמד מאות בשנים, גם כשכל הסובב אותה ישתנה. זו שלשמה הקמנו את המדינה ושתפקיד המדינה הוא לשמרה. כמובן שדבר זה קיבל במהלך רוב שנות קיומה של המדינה ביטויים תקציביים וחוקיים שאין צורך לציינם. היום אנו רואים את ההשלכות של ההעדפה התקציבית והחוקית שמקבלת היהדות האורתודוקסית. מה שקורה בפועל הוא סתירה מצמררת וקשה: מצד אחד, אותם האנשים שערכו כנגדנו את מצעד הבהמות מקיימים אורח חיים יהודי גלותי, חלקם דוברים יידיש, רובם נתמכים על ידי המדינה ועל ידי מקורות אחרים, ושתרומתם לחברה מוגבלת אך רק למקומות שבהם היא תואמת את כללי ההלכה. מצד שני, הם אלו שמוכתרים כמלכי היהדות והארץ, בעוד שאנו, קהילת הלהט"ב, מודרים מאותה הדת שבגללה ובזכותה אנו יושבים על האדמה הזאת.

דעת קהל מסוכנת

התקשורת עסקה בשבועות האחרונים ביצירת דעת קהל מסוג חדש ומסוכן. דעת קהל שמבטאת אדישות פושעת, הבנה רדודה בלבד של המציאות הסובבת, דעת קהל סובלנית להלכה אך הומופובית למעשה. לפתע צצו אלפי טוקבקיסטים "חילוניים אבל...", שחלק מחבריהם הטובים ביותר הם הומואים, אך שאינם מבינים מדוע יש לפגוע ברגשות הציבור שכל כך שומר על היהדות של המדינה שלנו. ובאמת, בשם הדמוקרטיה, שכל כולה פשרות, מדוע לא להתפשר עם הדתיים הכל כך פגועים ולסגור את עצמנו בגטו התל-אביבי, כפי שהוצע על ידי אין ספור חילוניים בתקשורת? ועוד פיסה קטנה מההיסטוריה. הגטאות הראשונים בוונציה נוצרו כדי לאפשר ליהודים מקום בטוח. בתודעה היהודית, גטו היה מקום מפלט בטוח, ולכן, כשהתבקשו לעזוב את בתיהם על ידי הנאצים, לא תמיד הצריך הדבר איומי רובה. חלקם הלא קטן הלך בשלוות נפש רוגעת למקום שיהפוך אותם בסופו של דבר לקורבנות המזעזעים ביותר של ההיסטוריה האנושית. אין לי עניין לכתוב דברים נעימים לאוזן או תקינים פוליטית. זוהי גם הביקורת המרכזית שיש לי על מפגן הגאווה. החברים המכובדים בקהילה צריכים להבין בצורה הברורה ביותר שמה שהחרדים עשו לנו בשבועות האחרונים זה פוגרום. זוהי מלחמה ואנו הובסנו. ולמען הסר ספק אוסיף, כי מי שחושב שאנו יכולים לחיות עם הקונצנזוס החרדי של ימינו שוגה באשליות. החרדים של היום הם לא מה שהיה פעם. מנהיגיהם משפיעים מתמיד, דרכם שמרנית מתמיד, והקשר ביניהם לבין הדמוקרטיה... נו באמת. לפני הבחירות בהן ש"ס קיבלה 17 מנדטים וברק קיבל אותם בקואליציה, הנהגתם אמרה שדמוקרטיה זה בכלל מושג יווני, זה לא קשור ליהדות. לתפיסתם, הם אדוני הארץ האמיתיים, והם יקבעו את סדר היום בה. זוהי הכרזת מלחמה, ואל לנו להפסיד בה. יש שיטענו שאנו כבר מפסידים, וזאת לנוכח המספר הגדול של חברי הקהילה שעוברים לקנדה ולמדינות שוחרות שלום אחרות. במדינה דמוקרטית אין מקום לשתי תפיסות אלו, מהטעם הפשוט שהתפיסה שלנו, של הקהילה הגאה, נובעת מערכי הדמוקרטיה ותפיסתם שלהם, הקהילה האורתודוכסית, סותרת את ערכי הדמוקרטיה, ויסלחו לי אלו מהם שדווקא מאוד מזדהים עם התפיסה הדמוקרטית. מחזיקי התפיסה האורתודוכסית השלטת ינצלו את הדמוקרטיה פעם אחר פעם כדי להשיג מקסימום הטבות, הגנה וכספים לעצמם, אך ינטשו אותה ברגע שיהיו חזקים ממנה, וכבר היו דברים מעולם. בשבוע האחרון אישרה המשטרה הפגנות של אלפי חרדים, ובהן את "מצעד הבהמות" האומלל שאותו ראיתי במו עיני בירושלים. פשוט לא להאמין שחבורת הבורים הנזקקת הזאת מקבלת כזאת במה בתמיכת המדינה. הם קיבלו אישור, ואילו אנחנו הסכמנו להינעל בתוך איצטדיון, בדיוק כמו שהם רצו: "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בביתו, אבל למה להפגין את זה?!". הסמליות של מצעד גאווה אמיתי הפוכה למה שהתקיים ביום שישי. זה אפילו לא היה מצעד הבושה, זה פשוט היה ארון של כלימה. המצעד אמור להיות באוויר החופשי, משהו שמהווה אנטיתזה לימים שבהם לא יכולנו להיות גאים ברחוב. במקום זה קבלנו בקאמבק היסטרי את הארון. אמנם ארון גדול עם דשא, אבל מבחינתי, זה עדיין היה ארון. טוב נעשה אם נתעורר, נלחם על זכותנו לחיות כאן כיהודים וכהומואים, אחרת נמצא את עצמנו על אדמה אחרת שנואים כיהודים בלבד, אבל (אולי) אהודים כהומואים. אולי בעצם זה עדיף, בכל זאת, זו רק חצי מכמות השנאה. הכותב הוא מורה להיסטוריה וחבר דירקטוריון חוש"ן

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...