עוד בחדשות ודעות
 >  > 

נקניקיות תמורת מצעד

"בזמן שקומץ מפגינים חטף מכות והתעקש על מימוש זכותו בלב ירושלים, בבית הפתוח נאמו על "שיוויון" בפינה נידחת בירושלים, כשהם מוקפים בטבעת החנק של המשטרה". הדר פ' כועסת על הצביעות של הבית הפתוח

נועה סתת אמרה ל-GoGay, כי מצעד הגאווה בירושלים בוטל בעקבות ההתחייבויות הכספיות שהיו כרוכות בדחיית המצעד. ציוד ההגברה כבר הועמד במקומו באצטדיון גבעת רם, וכך גם דוכני האוכל, המשקאות ושאר המוצרים שחיכו לבאים, היא אף פירטה. כנראה שלפי נועה סתת, אי אפשר לקיים מצעד גאווה בלי מוזיקה רועשת, בלי הופעות עליזות ובלי דוכני נקניקיות. נו, בטח, הרי "סתם" מצעד הוא לא עניין גדול, וההומואיות האלה, הן הרי לא יזיזו את הישבן רק בגלל המודעות הפוליטית. וכולם יודעים שהלזביות מגיעות רק לאן שיש אוכל. ובקיצור: כולנו הרי באים לירושלים בגלל הדוכנים וההופעות.

מפתיע אותי שנועה סתת וחבריה לא עלו על הרעיון המבריק שאפשר לעשות גם מצעד גאווה, בלי כל הנאומים המייגעים והמשעממים, בלי ההופעות הדלוחות (נו בחייכן, הדג-נחש?), ובלי כל הדוכנים שמוכרים לך ג'אנק במחיר מופקע. נכון, אנחנו נשמח לבוא ולהינות. אבל אם המחיר של ההנאה הוא הוויתור על זכותנו לצעוד בירושלים, פאק איט. שום נקניקיה לא שווה את זה.

השנה לא היה לנו שום מצעד גאווה בישראל. חכמי הדור באגודה ביטלו את המצעד כי נגמר להם הכסף בברז, והסבירו את זה ב"תמיכה במצעד העולמי". ועכשיו באה נבחרת הטפלון הירושלמית, זו שתקועה הרחק מעיני התקשורת הבוחנת ונראית לקהל הלא-ירושלמי כאבירי הקהילה, ועושה כאן פאדיחה בקנה מידה לאומי. מה הפלא שלא מעט פעילים בקהילה, חלקם בכירים מאוד, כועסים ומודאגים מהסיטואציה שהבית הפתוח יצר?

היום הייתי בגן הפעמון בירושלים. ירקו עלי, קיללו אותי, שרטו אותי. כמעט עצרו אותי, סתם כי עמדתי שם. הבית הפתוח קרא לי "אנרכיסטית תל-אביבית", ואני בכלל שונאת את תל-אביב, לא ממש שמאלנית, והדבר הכי אנרכיסטי שעשיתי בחיי הוא עגיל בגבה. אז הבית הפתוח מקיא אותי החוצה, כי אני לא עונה לקונצנזוס. אבל זה בסדר, אני בניגוד אליהם לא צריכה חותמת כשרות על הישבן המשוקץ שלי.

פעילי הימין הקיצוני קראו לי "טמאה", אמרו שאני "תועבה", והציעו לי הצעות מגונות (כמו לסקול אותי באבנים, אם אני זוכרת נכון). באותו הזמן, ישבו אנשי הבית הפתוח, מדושני עונג, ונאמו מעל במת איצטדיון האוניברסיטה נאומים חוצבי להבות על "זכויות" ועל "שיוויון". בזמן שקומץ קטן של פעילים חטפו את המכות. וואלה, אחלה שיוויון סידרתם לנו, נועה והחבר'ה. ועכשיו, אפשר בבקשה את הפולידין וכמה פלסטרים?

בזמן שהברוך מרזלים צעקו לחברים שלי שהועלו בכוח לזינזאנה "ככה נסלק את כל ההומואים", "נגרש אתכם מאדמת הקודש", אתם כנראה הוספתם איזו חתיכה של כרוב כבוש ללחמנייה וקצת קטשופ, שיהיה טעים.

בדרך חזרה הביתה שמעתי ברדיו שהמשטרה מעריכה שהשתתפו באירוע אלפיים אנשים, "הרבה פחות מהמצופה". אחרי כזה טררם תקשורתי, בלאגן מפה ועד דמשק, אלימות איומה וקשה, זה מה שהצלחתם לגרד? אלפיים אנשים? ואחר כך מפכ"ל המשטרה מחמיא לבית הפתוח ואומר שהוא התנהג למופת. רק חסר שהרבנים היו שולחים לכם זרי תודה והכל היה נגמר על הצד הטוב ביותר, הא?

צר לי, אבל שכחתם מה זו דמוקרטיה אמיתית. יצרתם ב-2006 תקדים היסטורי שהוא בבחינת אסון לקהילה - שום מצעד, שום אירוע המוני ראוי. רק כמה אלפי הומואים מוקפים בטבעת חנק של שוטרים, חרדים ודוכני נקניקיות.

הכותבת היא לא אקטיביסטית, לא סמולנית עוכרת ישראל, לא אנרכיסטית, ולא תל-אביבית. ובכל זאת השתתפה היום בהפגנת המחאה בגן הפעמון בירושלים

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...