עוד בחדשות ודעות
 >  > 

על חופש ביטוי, כוחנות ומחאה בירושלים

ב-10/8, הראשונים שעשו שימוש בכוח - גם אם לא פיזית - היו אלמנטים מתוך הקהילה, בהתנהגותם הכוחנית במשמרת המחאה. אך גם מול כוחנות פנים-קהילתית זו הבית הפתוח נחוש: לא להיגרר, אך גם לא להיכנע. חגי אלעד עונה למפגינים

לקראת המצעדים שעוד יהיו: על חופש ביטוי, כוחנות ומחאה בירושלים

"במקום בו הטיפשים דורכים על חלומות, המלאכים הולכים על בהונות" - רחל שפירא

אירועי משמרת המחאה שהבית הפתוח הוביל ביום חמישי, ה- 10/8, בירושלים, במסגרת אירועי הגאווה העולמיים, ממשיכים להכות הדים. אני רואה ברכה גדולה בדיון הקהילתי הער שנוצר, ומקווה שהדיאלוג התוסס יהיה רגע של התבגרות, שיצמחו ממנו כללי משחק קהילתיים חדשים. אני גם מקווה שלקחי אותו יום יהוו בסיס לעשייה ציבורית מוצלחת, אחראית ואפקטיבית יותר בעתיד.

יש לי ביקורת חריפה על חלק מהגורמים שהיו מעורבים באירועי יום חמישי - מפגינים ציניים וחסרי אחריות, משטרת ישראל ועוד... - ואדרש לכך בפירוט בהמשך מאמר זה. עם זאת, הייתי רוצה להתחיל בנקודה אחרת לביקורת - בי.

בתור מנכ"ל העמותה המארגנת (גם אם רק לעוד מספר שבועות קצרים), אני נושא באחריות בין היתר לאופן בו התנהלה משמרת המחאה. השורה התחתונה הברורה היא שהחל מנקודת זמן מסוימת (כשעה לאחר תחילת המשמרת), היא לא התנהלה כפי שתוכנן, ואינני רוצה להתחמק מכך. להתנהלות ציבורית לא מוצלחת שלנו בירושלים עלול להיות מחיר כבד; לפיכך, תפקידי הוא, בין היתר, לדאוג לכך שאותה התנהלות ציבורית תהיה אכן מוצלחת. כאן זה לא קרה. בדיעבד, אני סבור שניתן היה להתנהל, לפני משמרת המחאה, באופן שונה, שהיה בו כדי לשפר מאוד את סיכוייה להסתיים במועדה ובאופן מסודר.

דברים אלה אינם גורעים מאחריותם של אלה שבמעשיהם ניסו לחטוף את המשמרת, התנהגו באופן בלתי מתקבל על הדעת בכוחניותו כלפי מתנדבי הבית הפתוח, ובסופו של דבר גם התעמתו עם המשטרה; אבל אחריותי הייתה להתמודד טוב יותר משהצלחתי עם האופן בו התנהלה המשמרת.

משטרת מחוז ירושלים עשתה שימוש מופרז בכוח בזמן פיזור חלק מהמפגינים. אומנם, אני סבור שלפחות חלק מהמפגינים נגד המלחמה הביאו, במודע ובכוונה תחילה, להתנגשות עם המשטרה, אבל עדיין, גם אם מפגינים נוהגים באופן לא חוקי ופרובוקטיבי, חובה על המשטרה לנהוג איפוק ולא לעשות שימוש בכוח מופרז. אין בדברי הביקורת הרבים שאפרט מיד ביחס למפגינים נגד המלחמה בכדי להצדיק שימוש בכוח מופרז נגדם, כפי שגם השימוש בכוח על ידי המשטרה נגדם אינו מלבין בדיעבד את חוסר האחריות והציניות שגילו, ואינו מקטין את הנזק שגרמו בהתנהגותם לקהילה בירושלים.

וכעת, אחרי דברי ביקורת מוצדקים כנגדי וכנגד משטרת המחוז, הייתי רוצה להידרש למשמרת המחאה ולמי שחיבל בה.

לשעה אחת בירושלים, ניצחון לחופש הביטוי

לפני כשנה, ב-30/6/05, במצעד הגאווה הרביעי בירושלים, נדקרו שלושה אנשים. השנה, לקראת אירועי הגאווה העולמיים בירושלים, גאתה ההסתה נגד הקהילה לשיאים חדשים. מדובר בטרור תרבותי אלים שמיועד להכחיד כל ביטוי פומבי לחייה של קהילתנו בירושלים, ושמולו מנהל הבית הפתוח מאבק נחוש. לנוכח איומי החרדים גילתה משטרת מחוז ירושלים נרפות משונה; אך הבית הפתוח שב והבהיר למשטרה שאל לה לחמוק מאחריותה לשמירה על שלטון החוק וחופש הביטוי, ושגם אם החלטנו על דחיית המצעד בירושלים בשל המצב - אנו עדיין עומדים על זכותנו למחאה במרחב הציבורי בבירה, ולו על מנת להבהיר באופן חד משמעי את אי כניעתנו לאיומים באלימות ואת מחויבותנו להמשיך ולהיאבק למען ערכי הדמוקרטיה בירושלים. אחרי כל האיומים ודברי ההסתה, חובה עלינו להוכיח כי איננו מפחדים לצאת ולהפגין ברחוב, כפי שאנו עושים מידי שנה בירושלים מאז 2002.

נרפותה של המשטרה הרחיקה לכת עת הודיעה לבית הפתוח שלושה ימים לפני המשמרת, בניגוד לחוק, כי אף לא תאפשר את קיומה של משמרת המחאה שקבענו לקיים במועד בו אמור היה להתקיים מצעד הגאווה העולמי בירושלים, משמרת שמהותה מחאה נגד ההסתה המתמשכת כנגד הקהילה. במצב זה, שבנו והבהרנו למשטרה כי מדובר "בהחלטה בלתי חוקית, החורגת מסמכותה של המשטרה, וכן בהחלטה הפוגעת באופן בוטה ומפלה בזכות לחופש הביטוי", שהרי משמרת מחאה מסוג זה "אינה זקוקה לרישיון מאת המשטרה, ובלבד שהמשתתפים נמנעים מהסגת גבול או מעשים אחרים שיש בהם משום הפרת חוק" (מתוך הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לעניין חירות ההפגנה). בהתאם לכך, שבנו והודענו למשטרה כי המשמרת תתקיים כחוק - וכמתוכנן.

יצאנו אל משמרת המחאה בידיעה שהחוק לצידנו, מגובים במאבטחים ובסדרנים מתנדבים. קיווינו שיצטרפו אלינו מאות רבות של פעילים. לא ידענו האם צפויה התנגדות חרדית לקיום המשמרת והאם המשטרה תעצור בעדם. לא ידענו האם המשטרה תנסה למנוע את קיום המשמרת. מה שכן ידענו הוא כי אנו נחושים לקיים את המשמרת וכי יש חשיבות קריטית להתנהלות שלווה שלה. בהתאם לכך, תדרכנו את הסדרנים המתנדבים מטעם הבית הפתוח ואף חילקנו פליירים המבקשים מכל המשתתפים לנהוג איפוק ולא לתת למשטרה תירוץ לפזר את המשמרת.

בפועל, בשטח, עם התחלת ההיערכות למשמרת, התברר מיד כי המשטרה התעשתה, היא מאבטחת את משמרת המחאה עם כוחות גדולים ואינה עושה דבר לסיכולה. מדובר בניצחון לא טריוויאלי לחופש הביטוי ולעמדתנו הנחושה מול המשטרה, ניצחון שראוי לציינו ולהתעכב עליו. עמידה לא מתלהמת אך ברורה על זכויותינו הביאה את המשטרה אל משמרת המחאה שלנו כדי לשוב ולהגן על חופש הביטוי.

חבל שהיה צריך בכלל להיאבק במשטרה על מנת להגיע לנקודה זו, אבל, בסופו של דבר, שוטרי מחוז ירושלים היו שם בכדי לאבטח אירוע ציבורי של הקהילה, כפי שמתחייב מאחריותם על פי חוק.

מאות אנשים אכן הגיעו למשמרת שהתנהלה בשלווה. בניגוד לאווירת המתח שאפפה את ההכנות למשמרת, הייתה בה שלווה, תחושה של הקלה וחופש - חופש לביטוי ולמחאה, אווירה של קהילה שאיננה מפחדת. כמעט שלא היו מפגיני נגד ואלה שניסו להתקרב, כמו הרב יהודה לוין מניו-יורק ופעילי ימין קיצוני, הורחקו מיד על ידי המשטרה. מי שלא פחד מהאיומים ומההסתה מצא את עצמו חלק משעת בין ערביים ירושלמית רגועה, שחגגה את הרגע הציבורי רב המשתתפים של השבוע. לא היה לאיש תירוץ לפזר את המשמרת, ונותרה עוד פחות משעה עד לשעת הסיום המתוכננת מראש.

אחרי כל האיומים וההסתה, הניסיונות להלך עלינו ועל שלטון החוק אימים, הניסיונות הפסולים של המשטרה למנוע, ברגע האחרון, את קיומה של המשמרת - אחרי כל אלה היינו, בסופו של דבר, אנחנו אלה שקבעו עובדות אחרות בשטח. קיימנו את משמרת המחאה שלנו כפי שרצינו, המשטרה אבטחה את האירוע ולא ניסתה למנוע את קיומו ומפגיני הנגד (שאיימו בסיסמאות כמו "הפגנת המיליון") כמעט שלא הופיעו. אבל אז, הכול השתנה.

לא החרדים ולא השוטרים הכשילו אותנו מבחוץ - קבוצה מהקהילה היא שהכשילה אותנו מבפנים. הייתה זו קבוצה של פעילים שהחליטה, על דעת עצמה, לנסות ולחטוף את משמרת המחאה ולהפוך אותה להפגנה נגד המלחמה בלבנון. הם לא שעו לניסיונות תיאום מראש מצד הבית הפתוח, הם התעלמו בזלזול מבקשות הסדרנים המתנדבים מטעם הבית הפתוח בשטח, וחלקם היה מסור מאוד לנקוט בגישה שהיא ההיפך ממה שנכתב בפליירים שהבית הפתוח חילק: הם היו שם כדי לספק למשטרה את התירוץ לפזר את המשמרת. והם הצליחו.

ה"הצלחה" הזו היא תוצאה של שילוב בין כוחנות, היתממות והתקרבנות.

זו כוחנות, שהרי האירוע אורגן על ידי הבית הפתוח במאמץ לא קטן. מהיכן, אם כן, עזות המצח של אותם מפגינים להתעלם מבקשותיהם של המארגנים? מי שבאמת רוצה להפגין נגד המלחמה - פתוחות בפניו שלל אפשרויות, כולל האפשרות שלא להתעצל, לפנות בעצמו למשטרה (במידת הצורך) ולארגן בנפרד כל פעילות מחאה שעולה על דעתו. מדוע להתעלק באופן מזיק על משמרת מחאה שהייתה ממוקדת על נושא אחר? האם המסר של מחאה נגד ההסתה נגד הקהילה הוא מסר שראוי שפעילים מהקהילה ירמסו? גם אם מישהו אינו מסוגל, או פוחד, לארגן פעילות מחאה בעצמו, אין זה תירוץ לנצל את העשייה של פעילים אחרים.

יתר על כן, האופן המחפיר שבו נהגו חלק מהמפגינים נגד המלחמה כלפי משתתפים אחרים במשמרת המחאה וכלפי מתנדבי הבית הפתוח אינו מתקבל על הדעת. ואם כך נהגו כלפי פעילים אחרים בקהילה, כיצד נהגו מול המשטרה? לצעוק "פשיסט" או "נאצי" על משתתף עם דגל ישראל באירוע של הקהילה, לירוק על מתנדבת של הבית הפתוח, להתעלם באגרסיביות ובזלזול מכל בקשה מצד המארגנים בשטח - כל אלה אינם בסיס לסולידריות קהילתית וגם אינם התנהגות אפשרית בין פעילים השותפים לעשייה. אני מנסה להבין ואינני מצליח - מהיכן השחצנות? היומרה המוסרית? הדיבור גבוהה גבוהה על זכויות אדם ובעת ובעונה אחת התנהגות שאיננה מכבדת את חופש הביטוי של אחרים?

זו היתממות, שכן מי שהתאמצו כל כך יפה להתקרב אל (ולעבור את) סף הסבלנות של המשטרה מגלגלים עכשיו עיניים לשמיים ומסבירים שגם קריאות ושלטים בנושא המלחמה בלבנון אינן "נאום או הרצאה על נושא מדיני או דיון בנושא כזה" שהופכות את משמרת המחאה (שאינה דורשת רישיון) להפגנה (הדורשת רישיון), אז איך אפשר לבוא אליהם בטענה כלשהי, ומה פתאום המשטרה פיזרה אותם, ועוד התחסדויות אחרות. זו היתממות שכן מי שבוחר לבדוק גבולות מבין בוודאי שהוא עלול להימצא לפתע מעבר לסף של מי שניצב מולו. ואם מי שניצבת ממול היא משטרת מחוז ירושלים, מגובה בשטח בייעוץ המשפטי שלה, אל ייתמם ו"יתפלא" איש על התוצאות המאוד אמיתיות של התנהגות לא אחראית זו (ולא, כאמור, דבר מכל אלה איננו מצדיק את השימוש בכוח מופרז על ידי המשטרה).

יש פעילויות מחאה, אותן אני מכבד, שמהותן היא ללכת על הסף, אבל משמרת המחאה מול גן הפעמון לא הייתה פעילות מסוג זה, אלא משמרת שהתנהלה במודע עם שולי ביטחון רחבים, בדיוק מתוך חשיבה ותכנון מוקדמים שמטרתם הייתה למנוע תרחישים בהם יימצא התירוץ לפיזור המשמרת. הדבר הובהר מראש, כמו גם בשטח, למשתתפים. כך שמי שסיפק את התירוץ עשה זאת במודע ולפחות כדאי שיהיו לו עכשיו את האומץ ואת ההגינות שלא להיתמם כי אם לקחת אחריות על מעשיו.

זו התקרבנות שכן מאסתי בקריאת התיאורים המופרכים (כפי שדווחו, למשל, מפי מרואיינים באתר זה) מצד חלק מאלה שהתעמתו עם המשטרה. דברים בסגנון של "עצרו אותי כי החזקתי דגל גאווה" או "היה מאוד ברור שהמשטרה מנסה לא להגן על המפגינים" הם שטויות. ממש פוגרום - סטונוול בירושלים! מה לעשות שהמציאות מורכבת יותר, שהמשטרה בירושלים כבר מזמן לא עוצרת אנשים כי הם מחזיקים דגל גאווה ושהמשטרה הייתה שם (דרך אגב, כמו גם בעוד לא מעט אירועי גאווה אחרים בירושלים במהלך השבוע) כדי להגן עלינו? אם יש מי שקשה לו עם כך שאנו כבר לא קורבנות נצחיים של הומופוביה ושלא כל העולם נגדנו כל הזמן, אין לי אלא להציע לו להתבגר ולהתחיל לעכל את המציאות החדשה, שהיא אפילו כבר לא כל כך חדשה.

ומה יהיה הלאה?

כמובן שאת ההתמודדות עם הריקושטים המזיקים מאירועי יום חמישי משאירים המתחסדים לבית הפתוח, כפי שגם במלאכת שחרור העצורים ממגרש הרוסים התבקש הבית הפתוח לסייע. האם אין גבול לחוסר האחריות ולציניות? כנראה שלא, אבל בואו נעבור לדברים רציניים יותר.

אולי כדאי לנצל את אירועי ה-10/8 כדי לקבוע כללי משחק פנים קהילתיים חדשים, כאלה שמתרחקים מכוחנות, מכבדים את העשייה של פעילים וארגונים קהילתיים, נוהגים באחריות ובשיקול דעת ונמנעים מפרובוקציות, גרימת נזק וגניבת דעת. אם הקהילה שלנו באמת רוצה להתבגר ולעשות דברים משמעותיים בעולם, חובה עלינו שלא להכשיל את עצמנו ולגלות מידה בריאה של פרגמטיות, ענייניות ויושרה.

כללי המאבק הלא אלים לשינוי חברתי קובעים שלא ניכנע לאלימות ולא ניגרר לאלימות. ב-10/8, הראשונים שעשו שימוש בכוח - גם אם לא פיזית - היו אלמנטים מתוך הקהילה, בהתנהגותם הכוחנית במשמרת המחאה. אך גם מול כוחנות פנים-קהילתית זו הבית הפתוח נחוש: לא להיגרר, אך גם לא להיכנע.

חגי אלעד.
הכותב הוא מנכ"ל הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...