עוד בחדשות ודעות
 >  > 

גאווה בניו-יורק: ככה עושים מצעד

דן לחמן עמד במשך חמש שעות וצפה בצועדים: קבוצות אתניות, פוליטיות וחברתיות, נערים בתיכון וקשישים בני 80, נוצרים ויהודים, שוטרים במדים ואפילו גייז החברים בכת השטן. המסקנה: לת"א יש עוד הרבה מה ללמוד

מזג האוויר בניו יורק די מוזר בימים האחרונים. לחום וללחות מתלווה גשם פתאומי, שיורד במשך חצי שעה ונעלם כפי שהופיע. ביום בו נערך מצעד הגאווה, הגשם החל מוקדם. היה לא נעים לחשוב על לצעוד בגשם די שוטף. אלא שהגשם פסק לזמן מה ולאורך שעות המצעד הוא הפך לזרזיפים שבאו והלכו, והרטיבו את הצועדים ורק חיממו את האווירה. כמה דקות אחרי שהתחיל המצעד בשדרה החמישית הרגשתי קצת מוזר שלדבר הזה בניו-יורק קוראים באותו שם שנותנים לו בתל-אביב. או בעצם להיפך. בניו-יורק היה מצעד. אחד כזה אמיתי. לא בגלל שהוא נמשך חמש שעות, ויחד עם ההפנינג אחריו המשיך עד השעות הקטנות של הלילה. לא בגלל עשרות אלפי הצועדים, הרי מדובר בעיר גדולה ומלאה בגייז, כך ש"מעט" משתתפים בניו-יורק, זה "המון" בתל-אביב. מה שהדהים אותי באמת זו המהות של המצעד. אנחנו לא הצלחנו להכיל את "כביסה שחורה" לפני שנתיים שלוש, ובניו-יורק אין שום זרם אנושי שאין לו ביטוי במצעד. בין אם זו קבוצה פוליטית, גזעית, דתית, או כל דבר אחר שיעלה על הדעת, כולם נמצאים שם, וכולם נושאים את המסר שלהם. כך שהמצעד, גדול, שמח ומלא בצבע, הוא גם אמירה פוליטית וחינוכית. אנשים לא צועדים סתם.

שוטרים גאים צועדים. צילומים: דן ברגר

השנה מלאו עשרים וחמש שנה לגילוי האיידס וניו-יורק מאוד עסוקה בנושא. חלק גדול מהמצעד כלל שלטים שקראו לזהירות והמשיכו את המלחמה ההיא הישנה. הם לא ממש סומכים על התרופות כדבר שבגללו אפשר להפסיק את ההסברה.

אפילו מלכות הדראג אינן במרכז

נכון שגם בניו-יורק מלכות הדראג מושכות תשומת לב, אך הן אינן מרכז התהלוכה. הן מרצדות להן בצדדים בשלל הצבעים ויכולת הדמיון שהן התברכו בו. לאורך כל חמש שעות המצעד, בהן עמדתי על הרגליים ונתתי לצועדים לחלוף על פניי, לא ראיתי אפילו ישבן חשוף אחד. האנשים היו עטויים תלבושות מיוחדות, נוצות, צבעים ורעיונות לבוש. בגדים שיש בהם אמירה, הרבה דגלים אמריקנים בכל מני צורות, כמו שמלות ובגדי-ים. את המצעד פתחו שתי קבוצות אופנוענים. הראשונה קבוצת נשים לסביות על אופנועים ענקיים ואחריהן קבוצת אופנוענים גברים. הם הרעישו ושרקו במשרוקיות ומשכו תשומת לב והכריזו בזאת שהמצעד צועד. אחריהם הלכה יחידת דגלנים. שלושה דגלים גדולים נישאו בגאווה. דגל המדינה, דגל העיר ודגל הגאווה. מיד אחריהם באו הקבוצות הפוליטיות. אלו של חברי הקונגרס והסנאט. קבוצת שלטים גדולה שתמכו בהילרי קלינטון לנשיאות הבאה נישאו ברמה. שלטים עם שמות חברי הקונגרס המכהנים וכאלה המבקשים להיבחר בבחירות הבאות. חברי קונגרס וסנטורים של ניו-יורק צעדו בראש הקבוצות שלהם. מיד אחריה באו הקבוצות השונות הלוחמות באיידס. אלו העוסקות בחינוך, אלו שעוסקות בצד המלחמה הפוליטית אלו המקיימות שירותי עזרה לחולים ונשאים. קבוצת "אקט אפ" (שחשבתי שכבר נעלמה) זו שהייתה הקולנית האגרסיבית והרדיקלית מבין כל הקבוצות (סוג של כביסה שחורה נגד איידס) צעדה תחת השלט "אקט אפ לא תיהפך להיסטוריה עד שהאיידס ייהפך להיסטוריה".

בחלק ה"אתני" של המצעד הוכיחו ההיספאנים שכולם בלי יוצא מהכלל רקדני סלסה מדהימים. מילא הצעירים שבהם, אך גם המבוגרים, ואני מתכוון למבוגרים של ממש - לא אלו בני השלושים, אלא מבוגרים בהרבה, שצעדו לכל אורך הקילומטרים בצעדי מחול. זה היה מרנין והמחזה היה יפיפייה. אחריהם צעדו בקבוצות הסינים, ילידי הווואי ואסיאתיים ממקומות שונים בעולם, ועוד קבוצות שונות. משאית של מקהלת זמרי גוספל, נשים, גברים, שחורים, לבנים, הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, סטרייטים. כולם צועדים, וכולם אומרים משהו. אחריהם באו הקבוצות מהמחוזות השונים של ניו יורק הנלחמות בגזענות, הומופוביה וסקסיזם. אתם צעדו גם הירוקים הנלחמים על איכות החיים בכדור-הארץ. האוניברסיטה של ניו-יורק הוציאה למצעד שתי מכוניות עתיקות ומשוחזרות יפות להפליא. אחר כך באו הצעירים מאוד. תלמידי התיכון על שם הרווי מילק זכו לתשואות אדירות וזרועות מונפות לברכה. מעט מאוד חברות מסחריות השתתפו במצעד אך אלו שעשו זאת עשו זאת בתנופה וגאווה. חברות קונדומים חילקו עשרות אלפי קונדומים לאורך הדרך ( חזרתי הביתה עם עשרים, חלקם בטעמים אקזוטיים כמו נענע-שוקולד). לפני המשאית של חברת טרויאן (Trojan) צעד חתיך מדהים דמוי בראד פיט לבוש בבגדים תקופתיים ברוח הסרט. חברת המכוניות מאזדה שלחה שש מכוניות ספורט מדהימות עם שלטים ענקיים התומכים בקהילה. חברת בתי הקפה סטארבקס חילקה עשרות אלפי צמידי פלסטיק סגולים. חברת הקוסמטיקה לוריאל הלבישו על המציגים שלהם צגים ממוחשבים עם DVD העל גב, ובכל כמה צעדים הם הציגו סרטי ההסבר לתכשירים מיוחדים לגברים. המעניין הוא לא רק ההשתתפות של חברות ענק כאלו, אלא גם צורת ההצגה החדשה של התכנים השיווקיים.

לא לצעירים בלבד

דבר בולט לעין הייתה העובדה שהמצעד איננו שייך לצעירים בלבד. המוני מבוגרים וזקנים של ממש צעדו. זוגות שנשאו שלטים על חייהם המשותפים ריגשו אותי במיוחד. הזוג המבוגר ביותר הלך עם השלט "אנחנו כבר 52 שנה יחד". לידם צעדו הצעירים, שחיים יחד "רק" 46 שנים. אחרים באו נכים, מבוגרים על כסאות גלגלים. קבוצת מבוגרים שקראה לעצמה מנחילי מורשת הגאווה (heritage of pride). קבוצת מטפלים במבוגרים הלכה תחת הסיסמה הדו משמעית senior service. ברוב הקבוצות צעדו במעורב נשים וגברים. נראה שבניו יורק שיתוף הפעולה גדול יותר, לפחות לענייני המצעד והפעילות הפוליטית-קהילתית המשותפת לכולם. אך קבוצת נשים אשר משכה תשומת לב butch fame society זכתה למחיאות כף מהמוני הנשים שעמדו לאורך מסלול המצעד.

בלב המצעד צעד החלק המרגש ביותר: תזמורת המשטרה הענקית צעדה במדים כשאחריה דגלנים המניפים את דגל המדינה דגל ודגלי המחוזות השונים של ניו יורק וכל זה כדי לכבד את קבוצת שוטרים-שוטרות ההומוסקסואלים ולסביות שצעדו בקבוצה מרשימה וזכו לקריאות עידוד גדולות מהציבור. קבוצות הורים, קבוצות תמיכה, קבוצות להט"ב עם ילדיהם צעדו כל אחד והשתייכותו הקבוצתית. אחריה באו נציגי הדתות השונות, כנסיות רבות שלחו קבוצות עם שלטים אומרים בצורות שונות " אצלנו אתם בני בית", "אתם חלק מאיתנו", "אנחנו אתכם". גם אנשי בית הכנסת צעדו וכן קבוצת בודהיסטים כשבסוף הקבוצות הדתיות צעדו קבוצת להט"ב עובדי כת השטן. הכול הולך מותר ומקובל בניו יורק. הלוואי אצלנו כזה מצעד. לא בכמות, אלא באיכות ובמשמעות. מה מביא לכל כך הרבה אנשים מוטיבציה להיות פעילים, להתחייב, לתת משמעות נוספת לחייהם ולחיי הקהילה? למה להם אכפת, ולנו לא? מרחוק ראיתי קבוצות נוספות מתקרבות אך נשברתי, רגלי הפכו לג'חנון וזחלתי בחזרה, מאושר ונרגש עם דמעות בעיניים. ככה עושים מצעד גאווה.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...