עוד בחדשות ודעות
 >  > 

בשבחן של מילים והגדרות

מה בין "מוצצת" ו"שאפה" לבין "הומואים" ו"פייגלה"? דן לחמן יוצא למסע בנבכי ההגדרות הלשוניות שמגדירות את חיינו כקהילה ומבקש: לא הגיע זמן למצוא לנו שם עברי גאה? תנו לנו שם!

בסצינה אחת, בת פחות משלושים שניות, בפרק הפתיחה לעונה החדשה של "השיר שלנו", השתמשו בשלוש מילים שונות לתיאור הומואים - הומואים, גיי ופייגלה. התואר פייגלה הוא כינוי גנאי מלעיג, לעומת גיי והומו שהן מילים של הלשון ה"נקייה". והנה, במשפט אחד מופיעות שתי הצורות, ולמרות עשרות הפייגלך שנתנו יד לתכנית, לא נקבעה צורת ביטוי קובעת אחת. בתחילה היו "חתיך" ו"חתיכה". "שאף" ו"שאפה". אחר כך באו המילים המרדדות, שמורידות את ערך הייצוג האנושי. כשקראו לאישה מזדיינת, זה עדיין היה די אישי ומכוון לאישה אחת, כזאת שהייתה עדיין רווקה וידעו ששכבה עם כמה גברים. נשים הפכו בארץ לכוסיות, ובנים לכוסונים. השפה העממית תמשיך ותגדיר את בני האדם בהתאם לכוח היוצר של תרבות רחוב ותרבות חברתית. אפילו בית המשפט נכנע לשפת הרחוב, ופסק שהמילה כוסית כבר איננה נחשבת לעלבון. אחד המרכיבים התרבותיים החשובים ביותר לבניית זהות, לשינוי דימוי עצמי ולהגדרת ה"אני" היא השפה ואין כמו מילות חיבה, לכאורה, לבטא ולייחס רגש אל נושא המילה. התיאור "שפתיים של מוצצת" הפך למאפיין של חלק גוף אחד, המייחד אותו בלבד לצורך פרקטיקה מינית יחידה. כינויים שונים, שהורידו את דרגת האדם למבצע פעולה מינית, כשלעצמה נתפסה כמעט משפילה. נשים מהוגנות לא זכו לכינויים הללו. מוצצות היו די מעט באמריקה של שנות החמישים והשישים. זה התחבר עם גועל ולכלוך. גברים הלכו לזונות, כדי שימצצו להם. הגבר היה צריך לעבור תהליך ארוך ומאוד השתוקקותי כדי שנשים מהוגנות" יציעו מרצונן יחסי מין אוראליים, לעתים קרובות כחלק אינטגרלי מיחסי מין. הייתה שמועה עמומה שהומוסקסואלים יודעים למצוץ, ועושים זאת בחדווה גדולה. על מוטיב הקנאה לא דובר אף פעם, אך הגברים הסטרייטים קינאו. לקח עוד דור עד שנשים התחילו לדרוש, וגברים התחילו לרדת" לנשים וגם להודות בזה. המילה הגראפית יצרה את העשייה. בארץ היה מנהג מגונה בו גברים היו מוציאים לשון ועושים תנועות ליקוק מול נשים לא מוכרות, אולי כסמל להבטחה. היום בכתבות במגזינים מכובדים מלמדים למצוץ. נוער מתראיין בלי בעיה ומתאר את פרקטיקת המציצות שלו בטלוויזיה. אחד השינויים המילוליים החשובים באמריקה היה ביחס להומואים. אחת הפריצות החשובות ביותר שעשתה תנועת השחרור ההומוסקסואלי באמריקה הייתה מציאת מילה חדשה, וחיובית, להגדרת ההומוסקסואל על ידי עצמו, ונגד מילים בעלות תוכן משפיל ומעליב, שהשתמשה בהן החברה. בצעירותי קראתי את הספר "מעתה ועד עולם", שאחד הפרקים בו עוסק בחקירת הומוסקסואלים בצבא. המתרגם תירגם את המילה "קוויר", שהייתה נפוצה אז, ל"עקום" - וקוויר הייתה המילה הפחות מעליבה. לקח לי זמן להבין במה מדובר, וכשהבנתי נעלבתי עד עמקי נשמתי. מה זאת אומרת עקום? מה, אני עקום? עם הזמן קבוצות מיליטנטיות חזרו והפנימו את המילה "קוויר" שהייתה מילה אנטי הומוסקסואלית, וכיום משתמשים בה להגדרת עצמם מתוך זהות חיובית ומתריסה. זה ארך שלושים שנה, והרובד העמוק של השפה חזר והשתנה, והשלילי נישא בגאווה באופן חיובי. אות לשינוי שקרה במשך השנים. בשנות השישים, עם התאגדות ארגוני הפעילות הראשונים, הוכנסה לשימוש על ידי הפעילים בארצות הברית המילה "גיי", כמילת זהות חיובית. באותם ימים היו עשרות מילים מעליבות בשימוש. מי זוכר שהשתמשו אז במלים "עוגת פירות" (Fruit Cake), "סיסי", ועוד מילים מהסוג הזה. המילה "גיי" הופיעה לראשונה בסרט קולנוע בסוף שנות השלושים, כשקרי גרנט התחפש לאישה כדי לברוח מאיזה מקום. עברו הרבה שנים עד שאימצו אותה, אבל אז היא נקלטה מייד בכל העולם, ואפילו הצרפתיים, הקנאים מאוד לשפתם ולא מאמצים מילים משפות זרות במהירות (לאיידס, למשל, הם עדיין קוראים סיידה), יכולים לקרוא עיתון גאה בשם "גייפייד". גם בארץ החלו להשתמש במילה הזו. "אני גיי" נשמע לעתים קרובות במקום "אני הומו", "עליז", או כל כינוי אופנתי אחר. קהילה שלמה הבינה, וקיבלה על עצמה, כמעט מייד, את השימוש במילה. המילה נתפסה ברחוב והפכה למילת הגדרה כללית. האפשרות להגיד "אני גיי" הכילה בתוכה את כל מה שרצו להביע - גאווה, ייחוד, איחוד. להיות גיי הפכה להיות הצהרת חופש וגאווה. כולם נעשו גיי בבת אחת - השחורים והלבנים, האוחצ'ות והקוקיצות. שתי המילים האחרונות הן המילים החדשות בעברית. הן מלאות בתוכן עמוק, גם אם לא מנומק במילונים. בהתחלה השימוש במילה היה רב חן - האוחצ'ות היו אחיות, ומה רע בבנות משפחה? גם השחורים הם אחים כולם זה לזה. הקוקיצות, לעומתן, כבר נוצרו ככינוי אחר, שכלל גינוי. אני ממשיך לקרוא לעצמי הומו - קיצור של המילה המסורבלת, אבל הקונוטציה שלה בעיני פחות פוגעת, ויש לה מעין סימון ללשון מדעית נקייה. לא מצאנו בארץ מילה מקבילה וראוייה ל"גיי" . "עליז" איננה התשובה המקומית. לידת המילה מגדר", לימודי המגדר, וזכות ההגדרה השונה בהחלט לאנשים שונים, יגרמו להולדת מילים אחרות, נוספות. החלוקה תלך ותתרחב לתתי קבוצות, אך כל קבוצה תצטרך להלחם על הזכות ששמה יתקבל בכבוד וללא גינוי. מצד שני, מילים שציינו תכונות הפכו להיות פוגעניות בתוך הקהילה. "פסיבי" הפך להיות מילת גנאי ועלבון. הנטייה והכיוון מדאיגים אותי, והשאלה לאן הם מוליכים. איזו פנטזיה חדשה ישנה הולכת וחוזרת לצוף לה על פני קרקע השפה. קרקע העלבון האישי. "נושך כריות", "פסיבית מסריחה", לעומת אקטיבים שהם לפחות בוחשים בשוקו". מילים עם מיצג כבד מאחוריהן. "אגזוזן", "מגרגר חלבונים" - כמה מילות תואר ותיאורים עוד נאסוף עד שנתייצב על מילה אחת משותפת, שתכיל הזדהות מרבית ולא תתעסק בגרפיקה לשונית של האקט המיני עצמו? בארץ, כקבוצה, כמעט ולא נתנו את דעתנו על העניין, ולא מצאנו מילה עברית משלנו שנוכל להזדהות איתה. שם בעל יכולת זיהוי עצמי וקבוצתי, שאין בו בושה. הייתה תקופה שבאגודה ניסו, אחרי ממחשבה עמוקה להחדיר את המילים "נעימים" לגברים ו"נעמות" לנשים. מילים עבריות, עם בסיס תנ"כי שנשמע טוב בזמנו, אבל לא התעקשו מספיק, והן לא חדרו ללקסיקון המדובר. בעיניי הן מצאו חן. רובנו משתמשים במילים "גיי", כזה", "משלנו", "מכוחותינו", ועוד מילים שמרחיקות את הזהות ולא יוצרות חוויה מתקנת ובעלת אחווה משותפת. השימוש המשתנה במילים מוכיח כמה הן חשובות למאבקים בנושאי סטיגמות כאלה ואחרות. צריך לעמוד מול חברה מדכאת, לעתים בלתי מודעת למעשיה, ולתת לה כלי חדש להתייחסות, אפילו אם רק במילה או בשם. לקחת מילים מחרפות ומשפילות ולעשות מהן מלות יחס חיוביות. ראו את השינוי שחל מאז דרשו המיליטנטים השחורים להפסיק להשתמש במילות בוז הנגזרות מהמילה "כושי", והטביעו את המונח הלגיטימי שחור". הסיסמה "שחור הוא יפה" הפכה להיות חובקת עולם וגרמה גם לשינוי בהתייחסות. שום שחור לא ייתן ללבנים לקרוא לו כושי. המציאות הזו מוכיחה כמה חשוב למצוא לעצמך את ההגדרה, השם הנכון והחיובי, וכמה אתה גדל ומשתנה לתוך אותה הגדרה. בחלוף הזמן נוצרה תפיסת ה"פוליטיקלי קורקט", המילה שחור נעלמה והפכה להיות "אפרו אמריקני, אך דווקא השחורים, בינם לבין עצמם, חזרו להשתמש במלה "כושי", הן כמילת זיהוי, והן כקללה פנים עדתית. הם היחידים היכולים להרשות לעצמם לקרוא אחד לשני ניגר", ואבוי ללבן שינסה לקלל שחור במלה זו. אכן, המילים עושות את הסיבוב שלהן, משנות תהליכים ומגיעות למקומות חדשים. לאחרונה קבוצת השחורים באמריקה כבר לא קוראים אחד לשני אח" יותר. הם כבר אינם "חברים", והמילה החדשה שהידידים משתמשים בה היא "גבר" "הוא הגבר שלי" במשמעות "ידיד נפש שלי". אישה תגיד על חברתה האישה שלי" - בלי קונוטציות מיניות, אלא ידידותיות בלבד. הם כולם גברים אחד של השני ונשים אחת של השנייה. למה רק אצלנו הכל נשאר ברמה של קושי מילולי בלתי מתפשר, מעליב, פוגע? לא הגיע זמן למצוא לנו שם עברי גאה? תנו לנו שם!

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...