עוד בתרבות ובידור
 >  > 

נשות הברזל

עם כניסתו ל"מועדון הסרט הורוד" רואה רותי זילברברג את הסרט "נשות הברזל". רושם טוב מדי הוא לא עשה עליה

נשות הברזל (תאילנד, 2000)
במאי: יונגיוד טונגקונטון

הסרט "נשות הברזל" מבוסס על סיפורה האמיתי של קבוצת כדור-עף ממחוז חמש שזכתה באליפות תאילנד
ב-1996. קבוצה שהורכבה ברובה מהומואים נשיים.

בדף שחולק לי לפני ההקרנה תיארו את מון "שהפך למנהיג הקבוצה", את נונג "קצין הומוסקסואל בצבא" ואפילו צ'אט הפך לחבר מן המניין בקבוצה - החבר של פיה. אבל זה לא קרה בסרט. בסרט מנהיג הקבוצה היה גם הבחור הסטרייטי היחיד בה, נונג לא היה קצין אלא טירון (שהציפורניים שלו היוו חלק נכבד מיתר הנוכחות הפיסית המסיבית שלו), ומי שהציל את הקבוצה מהפסד בגמר היה ויט - הומו בארון, מאורס והכל, בדרכו להיות עורך דין, שברגע מסוים של male bonding עם צ'אי, הקפטן הסטרייטי, הביע את הקלה מכך שבמשחק מסוים הקבוצה תעלה ללא איפור. וצ'אט? החבר/חבר לשעבר של פיה היה ביסקסואל שניהל במשך חלקים נכבדים מהסרט רומן עם אישה(!), ולכל היותר היווה גורם מפריע ליכולת הריכוז של פיה במשחק.

אז מה כן היה לנו? הסרט מתחיל עם מון , ואיך שרק בגלל היותו הומו ארוך שיער הוא לא מתקבל לקבוצה המחוזית. קפיצה מהירה לג'ונג בשמלה מוכר עוגות אורז בשוק ועוגב על כל עובר אורח. שניהם בדרך לעיר הגדולה כשהם רואים ששוב מחפשים שחקנים לקבוצה. ולמה? כי לקבוצה יש מאמן חדש. מאמן אמרתי? אז לא. מאמנת, ואפילו בוטץ'. נטייתה המינית של המאמנת לא מאושרת לאורך כל הסרט - כולם מתייחסים אליה כאל לסבית, היא לא מוחה. היא גם לא שוכבת עם אף אחד. לסבית שבשתיקה.

במבחנים רב חברי הקבוצה הותיקה מתקבלים מחדש. כמוהם גם מון וג'ונג. לאחר קבלתם של השניים פורשים כל חברי הקבוצה מלבד מי שהיה האנדר דוג, צ'אי. מון וג'ונג עורכים מסע קצר בין חברי קבוצתם לשעבר מהאוניברסיטה ומחלצים את נונג - טירון מאד חזק, מאד שרירי, עם ציפורניים ארוכות, איפור ועינטוז מפה ועד תאילנד; את פיה, טרנסית לאחר אוברול שמופיעה כדראג קווין; ואת ויט בדיוק שניה אחרי שהוא מתארס למישהי, וגם אותו זה מפתיע. המאמנת מביאה כתגבור את אפריל מאי ויוני (ג'ון) - משהו שנראה כמו שלישיה סיאמית נשית במיוחד. הקבוצה והאנשים בה עוברים עליות ומורדות ולבסוף, כאמור, הקבוצה לוקחת את האליפות.

כבר אמרתי שהסרט טוב במיוחד לחובבי הדראג? אני, דרך אגב, לא מאלו. כסרט שרבים מדמויותיו הן דראג קווינס ברמה זו אחרת, הסרט הוא דרמה קווין לא קטן בפני עצמו. החל מחייו של ג'ונג שעוברים אל מול עיניו שניה לפני שהוא קם ללא פגע, דרך שוטים איטיים על כדורים המסתובבים על הרשת ללא החלטה.


אבל, אני לא דראג קווין, אני אפילו לא דראג קינג. אני דייקית. וחוץ מלסבית-לכאורה אחת - נטולת סקס - לא ממש היה לי עם מי להזדהות או אפילו מה לזהות. אז עשיתי את מה שדייקיות עושות בסרטים - וחיפשתי את המסר. מה שמצאתי היו שברי משפטים רציניים בין בליל איפור ונוצות. הנוצות ניצחו. אחד המשפטים שנחרט לי טוב מהאחרים הייתה שאלתה של ארוסתו של צ'אי הסטרייט, "אתה לא אוהב אותם כי הם לא גברים או כי הם לא נשים?" - הרי לכם שאלה. שאלה שאפילו אפשר לחשוב עליה. שאלה שאילו היה המשך התייחסות אליה היה נחמד. אבל אין. תשובה הניתנת על ידי המאמנת לאורך כל הסרט: החבר'ה האלו מתחרים בליגת הגברים כי היכולות הפיסיות שלהם הם של גברים.

המושג הזה של "גברים אמיתיים" הוא מושג מאד דומיננטי בסרט. הוא עוסק בשאלה מהו גבר אמיתי - האם נטייה מינית קובעת שגבר הוא גבר? (צ'אי - "סוף סוף גברים אמיתיים בקבוצה") האם חוסר איפור (כמו מון וויט - ההומואים נטולי האיפור)? התשובה לכאורה שהסרט מספק היא שגבר הוא גבר על סמך האנטומיה שלו, דבר שפיה הפוסט-אופית סותרת אותו בעצם קיומה בסרט. תמיד חינכו אותי שאם מישהו רוצה שיפנו אליו בנקבה - זו זכותו. אם אותו אדם עושה כל כך הרבה מאמצים שיכירו בו כאישה לכל דבר, אז למה בעצם הציפייה שימשיכו, כשנוח לו, להכיר בו כגבר?

הלן האנט, בילדותה, שיחקה בסרט שגם הוא מבוסס על מקרה אמיתי. הסרט ההוא הוא על בחורה בתיכון שנלחמה והצליחה לשחק בקבוצת הפוטבול של בית הספר שלה, ולקחת את האליפות כקוורטרבק. המוטו שלו היה ברור: זה שהיא אשה לא אמור למנוע ממנה לשחק. ומכיוון שלא הייתה קבוצת נשים, היא תשחק עם הגברים.

ומה המוטו כאן? שזכותם של הומואים להיחשב "גברים אמיתיים" גם אם הם בוחרים להתייחס אל עצמם כנשים? להפוך לנשים? וכל זה במסווה של "זו רוח הספורט האמיתית?" ולמה, קיבינימט, כל כך חשוב להם לזכות בתואר המיוחל (לא, לא האליפות, אלא התואר המיוחל של "גבר אמיתי")? האם זה יכול להיות כי למעט מיני-נאום אחד מפי המאמנת שמסביר כי הביג-בוס לא בסדר כי כל אחד שלא מתאים לו בדיוק לתבנית (למשל תבנית האישה = מטבח+מיטה) אז הוא לא שווה לו ולא שווה בעיניו? חוץ ממיני-נאום זה אין שום התייחסות בסרט לנשים, למעט זלזול. למרות הנאום המרגש קבל עם וקהל, המסר של הסרט הפוך פשוט בגלל אותו הדגש על הרצון להיות "גבר אמיתי".

נקודה אחרת לחלוטין שתפסה את עיני הייתה האמירה באותו דף ראשוני לגבי השחקנים. למעט אחד, מסתבר, הם בעצם סטרייטים שעברו הכשרה. זה פשוט הזכיר לי את האירוניה בכתבה על הסרט "אורבניה" שתלויה בגדול בחוץ - כותרת משנה: השחקן (לא זוכרת שם) משחק הומו למרות שהוא סטרייט ונשוי באושר. אם שכחנו שהוא סטרייט, משפטי הסיכום הם שהוא מרגיש מאד בנוח עם הומואיותו, והוא ממש, אבל ממש לא רוצה לספר לנו שהוא נשוי. אבל הוא נשוי. ומה שיש לי להגיד על זה, זה שנמאס לי מהתנצלויות. אפילו כאלו שלרגע נשמעות כמו אנטי התנצלות. שחקן הוא שחקן. טוב או רע. אם הוא טוב, אז מ'כפת לי מה הוא עושה בחדר המיטות. אם הוא רע, שלפחות יהיה משלנו..

ואסיים בברכת "אשה אמיתית", וכמיטב מסורת הסרט: If shit happens - decorate it.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...