עוד בתרבות ובידור
 >  > 

קליק ממבט ראשון

מיכל פלד החליטה לוותר על העיקרון שאוסר עליה לצפות בקומדיות רומנטיות בקולנוע, צפתה בסרט "קליק" וחזרה מאוהבת. השורה התחתונה: תפסיקו לבזבז את זמנכם בקריאת ביקורות ורוצו לראות!

את דרכנו להקרנת הבכורה של "קליק" ("Imagine Me & You") עשיתי בספקנות ופסימיות. "את יודעת מה מקרינים בקולנוע לב? את כל הסרטים הפלצניים שאף אחד לא מבין", קיטרתי כל הדרך, "ומה זה השם הזה? לא יכלו למצוא שם קצת יותר מזמין משם של כדורי שוקולד?".

שותפתי למסע היתה מעט יותר אופטימית, וסתמה לי את הפה בטיעון המנצח "מה אכפת לך, הכרטיסים חינם". מוקפות בהמוני בחורות, לא בהכרח לסביות (אם כי אין לסמוך על הגיי-דאר שלי), צעדנו בניחותא לתוך האולם, בו הוקרן הסרט, לשמחתנו, ללא פרסומות, הפסקה או "בקרוב"-ים משמימים. אילו רק היה הסרט רע, מטופש או משעמם, חיי היו קלים בהרבה. את כל מחסנית השנינות, מאגרי הציניות וערימת התיסכולים מכל השבוע הייתי מרימה לעצמי להנחתה. הבעיה היא שכל מה שיש לי לכתוב על "קליק" הוא: "תפסיקו לבזבז את זמנכם בקריאת ביקורות ורוצו לראות!".

פייפר פראבו (Piper Perabo), אותה תזהו בטח מ"חופשיות על הבר" או מ"אבודות והוזות" (מי אמר type cast ולא קיבל?) מגלמת את רייצ'ל, שהסרט נפתח ביום חתונתה לבן זוגה מזה שנים, הקטור (מת'יו גוד, אם השם אומר לכם משהו, והוא לא אמור). בעודה צועדת down the aisle, מבטה מצטלב לרגע עם זה של לוסי, זרה מוחלטת בעלת חנות פרחים, שאירגנה את סידורי הזרים לחתונה. משם, באמינות הוליוודית מפוקפקת (אפילו שהסרט בריטי כמעט לגמרי), קופידון מחליט להתערב, ולבבות מתרחבים ונשברים עד לסוף הטוב. את תפקיד לוסי, מסדרת הפרחים הזרה, מגלמת השחקנית לנה הידי (Lena Headey), עוד type cast שכן היא כבר הספיקה לגלם את תפקידה של סאלי בגירסה הקולנועית ל"מרת דאלוויי" של וירג'יניה וולף. באתי בגלל פייפר, ויצאתי מלאה בלנה, אולי בגלל שהיא משחקת את הלסבית הכי חמודה שראיתי בחיי.

אין מילים טובות יותר לתאר את הסרט הזה למעט "סרט חמוד". אין בו דרמות רגשניות, אין התחבטויות והרהורים על מהות הקיום, אין לסבית מוזנחת ורצחנית, בעלת נטיות התאבדויות, שהורסת לכולם את החיים. אז נכון, שהדמויות לא ממש מלאות ועומדות בפני עצמן, ונכון שהכל הולך להן הרבה יותר מדי טוב, ונכון שהרבה מציאות אין כאן, אבל בינינו כמה מציאות היתה ב"אישה יפה" או ב"נדודי שינה בסיאטל", או בכל קומדיה רומנטית הטרוסקסואלית מופרכת אחרת? למה שללסביות לא תהיה כזו גם?

למען האמת, הסרט מתעקש, בהצלחה רבה, שלא ליפול לאף סטריאוטיפ לסבי. הקטור, הבעל הטרי, הוא הגבר הכי חמוד, רגיש ונעים שיכול להיות. ההורים של רייצ'ל, שצריכים להתמודד עם העובדה שהבת שלהם, שרק התחתנה, מאוהבת בבחורה, מקבלים את זה כל כך יפה שמתחשק לאמץ אותם בו במקום, ואפילו רייצ'ל, סטרייטית "לפי הספר" שרק התחתנה, מתייחסת להתאהבות שלה באישה במין סקרנות של במבי צעיר וקל דעת. זו גם נקודת התורפה העיקרית של הסרט, שנדמה שמרוב מאמץ להיות "נורמלי", מאבד בדרך כל קשר למציאות.

אה, גם אין סקס (והנה איבדתי חצי מקהל הקוראות), אבל יש סאטירה קלה על פורנו "לסבי" שנעשה על ידי ועבור סטרייטים. יש עקיצות על בחורים שחושבים שלסביות זו אופנה, ובעיקר- יש הומור משובח, מתח (גם מיני), רגעים מרגשים והמון עניין. הקהל כולו ישב מרותק לגמרי למסך, צוחק בקול, מתרגש בקול, ובסוף נסחף אפילו למחיאות כפיים. הסרט הוא בסופו של דבר לא יותר מאתנחתא סכרינית, פצצת אנרגיה של אופטימיות וכיף, שמשאירה חיוך מרוח על הפרצוף ללא סיבה במשך שעתיים, ועושה נעים וחמים בבטן.

לדעתי, סרט חובה לכל לסבית - כזה שלא גורם לך לרצות לזחול בחזרה לארון תוך כדי קביעת תור לטיפול פסיכולוגי, אבל בהחלט מתאים ומומלץ לכל מי שבא לה לתת לראש לנוח וללב להתמלא. פנקו את עצמכן ולכו לראות, רצוי עם בני לוויה חסרי ציניות וביקורתיות, אם כי יש סיכוי גדול שגם אלה יצאו בסוף עליזים ומאושרים.

קליק, בימוי: אול פרקר. ארה"ב/בריטניה/גרמניה, 2005. 94 דקות, בבתי הקולנוע "לב" ברחבי הארץ

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...