עוד בארכיון טורים
 >  >  > 

אקסיומת האקס

מה באמת את או אתה חושבים על האקסים שלכם? האם אתם רואים את תקופתכם איתם כבזבוז זמן? כטראומה? ואולי ההיפך? כתקופה מוארת? כפרק בחיים שתם ונשלם? כחוויה חד פעמית? ומה עם מערכת יחסים עם האקס?

מערכות יחסים - דבר מורכב הוא. לא באתי לדון בנישואים אלטרנטיביים, זוגיות חד מינית, פונדקאות, התא המשפחתי, המשפחה הגרעינית ואי אילו מושגים משעממים בסוציולוגיה. אני עושה Fast forward הרחק קדימה. אני כבר רואה את הקצה השחור במנהרה המוארת. אני פה כדי לדון במה שקורה כשהכל נגמר. לא, לא מוות (אם כי עבור חלקנו המצב די דומה), אלא מה שקורה כשעוברים את שלב ההתאהבות הוורודה, הפגישות המרובות, ולבסוף גם המגורים הנוחים ביחד? מה קורה שם בסוף?

בסוף, יש אקסים. קלישאת ה"הומו נכנס לבר, וזורק כדור. מה הסיכוי שאקס שלו יתפוס אותו?" נבובה כבר. הביצה רדודה, זה ידוע. אז מה. יש גם אקסים אצל הסטרייטים, וגם הם לא אוכלים תותים בקצפת.
מה שיותר מעניין אותי זה איך כל אחד רואה את אקסיו. אני לא מתכוון ל"איחס, תראה את יוסי, אני לא מאמין שיצאתי איתו פעם", אלא לאיך כל אחד רואה את מערכת היחסים שלו עם האקסים. מה באמת את או אתה חושבים על האקסים שלכם? האם אתם רואים את תקופתכם איתם כבזבוז זמן? כטראומה? ואולי ההיפך? כתקופה מוארת? כפרק בחיים שתם ונשלם? כחוויה חד פעמית? ומה עם מערכת יחסים עם האקס? כמה מנהלים מערכת כזו? של רק דיבורים אקראיים, או של נתק מוחלט?
הנה כמה סוגי אקסים ומערכות יחסים ששלפתי לי מהמותן:

הפייד אאוט
הסוג הנפוץ ביותר. אחרי כל הבכיות, ההתרגזויות או אפילו הפרידות השלוות (ויש הרבה יותר כאלה ממה שאתם מתארים לעצמכם, לא כל ההומואים הם דרמה-קווינז), אתם מסתכלים אחד לשני בעיניים, עם חיוך של השלמה ואומרים "נישאר בקשר", או "נדבר מחר", וגם "צלצל אליי". כמובן שבתוך תוככם אתם אומרים "Yeah, right", אבל הכוונה היא מה שחשוב. בהתחלה מתקשרים, ומתראים, ומתעניינים, אבל לאט לאט זה דועך. השיחה היומית נהפכת לשבועית, ולחודשית, ולפעם בשנה להגיד 'מזל טוב' ביומולדת. ובסוף הכל נשאר כזיכרון עמום, שנאסף אל מגוון הזיכרונות בקופסה האפורה.

הסרבנים
זן קשוח שאומר מראש "אני עם אקסים לא נשאר בקשר, לא משנה מה". מה יכולות להיות סיבותיו? האם הוא מפחד מצביטה בלב? האם הוא רוצה בטובת שני הצדדים? אולי הוא כועס? איש אינו יודע, אבל הסרבן (או הסרבנית, כמובן) אינו מוכן להישאר בקשר עם מי שבילה במיטתו, בחייו ובליבו זמן רב. לאלוהים הפתרונים.

החברים הכי טובים
זן נדיר, שנשאר בקשר עם האקס. נשאר בקשר, אמרתי? הו, לא. יותר נכון להגיד, שהאקס הוא חבר הנפש שלו. נשמה תאומה ממש. מפגש על בסיס יומי דבר נפוץ הוא. כן כן, הוא החבר הכי טוב, מה שמעלה את התהייה - אם הם היו חברי נפש כל כך טובים, ועדיין כאלה, מה לעזאזל הניע אותם להיפרד?

המייזזים
נו, ברור שזה קרה גם לכם. נפרדתם. בכיתם. נפגשתם עוד פעם אחת, רק כדי לקחת את מברשת השיניים. ברגע של איבוד המוח, מצאתם את עצמכם במיטה. זה כל כך טוב, וכל כך מוכר, ועל מי אתם עובדים - גם כיף. אבל כשהזיקוקים דעכו, שניכם הסכמתם שזה עדיין לא זה (מחוץ למיטה). מה עושים? מייזזים! נוח, זמין, נעים ומאוד מוכר. סקס עם האקס? למה לא. הבעיה נוצרת כאשר האקס מוצא לעצמו חבר, ואתה נשאר עם כלי זינך בידך, ופורנו שהורדת באימיול. כל הזין.

החוזרים
אתם בטח מכירים גם את אלו, ואולי אתם בעצמכם כאלו. יום אחד הוא האקס, שבוע אחרי אתם שוב ביחד. אחרי חודש - שוב נפרדים. אחרי שבועיים הבה ננסה שוב. וכך, כמו איליין ופאדי ביום רע (ומי שלא ראה 'סיינפלד' שילך להתייבש בפינה), אנשים אלו חיים בעולם מטורלל בו נפרדים וחוזרים על בסיס חופשי חודשי, ועוד איכשהו מנסים שזה יעבוד, ממש כמו צניחה חופשית ללא מצנח.

המתחתנים
לא, הכוונה היא לא לחתונה עם האקס, רחמנא לצילן, אלא לאקסים שאותם רואים באירועים מיוחדים - בתחתונות של ידידים משותפים, בימי הולדת ובשאר מאירועי ארץ ישראל הישנה והטובה. המפגש הוא בדרך כלל מנומס, עם מעט העלאת זיכרונות, קצת נימוסי "נו, אז מה אתה עושה עכשיו?" ו"מה שלום דודה דינה?". למה זה קורה? אנא עארף, אולי כי העולם קטן. אולי כי הסצינה קטנה. הסיכוי להיתקל באקס, אפילו לא ביומולדת או חתונה גם ככה גדול, אז למה לא ללכת עם הזרם?

אני ראיתי הרבה 'פייד אאוטים', אבל גם פגשתי בחורים שענו על כל גוני הקשת הנ"ל. אני מודה שבעברי הייתי מה'סרבנים'. לא הייתי מוכן לשמוע בשום אופן על קשר עם האקס. לאט לאט גיליתי שהשד לא כזה נורא, ואני מניח שכיום זה יותר תלוי בבן האדם שמולי. כיום אין לי כזו בעיה לשמור על קשר עם אלו שהייתי איתם בעברי. לפעמים זה נעים, לפעמים מביך, ולפעמים במקום. הכל שאלה תזמון, וכמובן - של בני האדם עצמם, כי בתכל'ס - מה זה אקס, אם לא מישהו שבחרת להיות איתו, לנסות לבנות איתו משהו טוב ביחד, וזה פשוט לא הצליח. לא משנה מי האשם, ואם הוא זרק אותך או אתה אותו. הזיכרון, ידידיי היקרים, יישאר לעד.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...