עוד בתרבות ובידור
 >  > 

עולם משלה

וירג'יניה וולף הרבתה להתעסק בענייני מין, מגדר וזהות מינית. כך, למשל, בספרה "אורלנדו", אחד משורה של יצירות של הסופרת המוערכת שמתה החודש לפני 65 שנים. גיא ארליך על הסופרת שאילצה את הקורא לנבור בנפשו

"אני מרגישה בוודאות שאני משתגעת שוב. אני מרגישה שלא נוכל לעבור שוב את הזמנים הקשים הללו, והפעם אני לא אתאושש. אני מתחילה לשמוע קולות, ואינני יכולה להתרכז, אז אני עושה את מה שנראה כדבר הטוב ביותר לעשותו" [מתוך מכתבה האחרון של וירג'יניה וולף לבעלה, 1941]

במרץ 1941, לפני 65 שנים בדיוק, צעדה וירג'יניה וולף בחלוקה לאגם הסמוך לביתה במחוז סאסקס באנגליה, הניחה אבן כבדה בכיסה, והטביעה את עצמה במי הנהר. היא השאירה אחריה שנים של יצירה, רומנים הנחשבים מבין הגדולים של הספרות האנגלית לדורותיה, מאמרים פורצי דרך וסגנון כתיבה ייחודי. החלטתי לנצל את העיתוי הלא שלם כדי לעסוק קצת במי שהייתה הכל מלבד בנאלית וצפוייה, ושהפכה לאחת הסופרות הבולטות והנערצות במאה האחרונה. מישהי שהשנים רק מגבירות את עוצמת יצירותיה והשפעתה.

לוירג'יניה התוודעתי רק בזכות הסרט (והספר זוכה פרס הפוליצר מאת מייקל קנינגהאם עליו מבוסס הסרט) השעות, שהיה גם מועמד לפרס האוסקר וזיכה את ניקול קידמן, שהופיעה בו בתפקיד וירג'יניה, באוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הספר מגולל את סיפורן של שלוש נשים, בשלוש תקופות שונות, שמוטיב וירג'יניה וולף הוא המקשר ביניהן. האחת היא וירג'יניה וולף עצמה, בזמן שעסקה בכתיבתו של אחד הרומנים המפורסמים ביותר שלה – "מרת דלאווי". השנייה היא לורה בראון (ג'וליאן מור), עקרת בית החיה בפרבר אמריקני של שנות החמישים, נשואה, אם לילד, וממתינה להולדת ילדה השני. מתחת לחזותה השקטה והנעימה מסתתר יאוש עמוק ודיכאון גדול. השלישית, קלריסה ווהן (מריל סטריפ), לסבית החיה בניו-יורק בהווה, שזוכה לשם החיבה 'מרת דלאווי', על שם בת דמותה בספרה של וירג'יניה. הסרט היפנט אותי ביופיו ובעוצמתו, ושבתי שוב ושוב לצפות בו. גם את הספר שבתי לקרוא מספר פעמים, עד שהחלטתי שאני חייב להתחיל להכיר את וירג'יניה ויצירותיה.

ראשון ספריה שקראתי היה, בהשפעת הסרט, מרת דלאווי. הספר, שבמקור חשבה וירג'יניה לקרוא לו 'השעות', פורסם ב-1925, והיה רב-מכר במונחי התקופה. הוא זה שהביא לוירג'יניה את פריצתה הספרותית הגדולה, ומציג את כתיבתה במלוא עושרה ושיכלולה. הספר, שקנינגהאם יונק ממנו לכל אורך עלילת ספרו שלו, מספר על יום בחייה של קלריסה דלאווי, אשת המעמד הגבוה, לקראת מסיבה גדולה שהיא עורכת בביתה בהשתתפות מגוון רב של אנשים. כך, בעלילה פשוטה לכאורה, שלא צפויה להכיל התרחשויות רבות, מצליחה וירג'יניה ללמד אותנו הרבה מעבר להתרחשות הפיזית, גם על תחושותיה של קלריסה, מחשבותיה, שמחותיה ומכאוביה. בדרך זו היא מצליחה גם ללמד אותנו משהו על בני האדם כולם, ואולי גם על עצמנו.

זהו בעצם ההישג הגדול של וירג'יניה. כתיבתה מלאת הרגש והתיאורים שואפת לחפור ולחפור, ואינה מסתפקת בתיאורים פשוטים וסתמיים. חשוב לה שקוראיה ידעו מי היא באמת קלריסה, שלא נסתפק רק באיך היא נראית ומהו מקצועה הרשמי, היכן היא גרה וכמה חדרים בביתה, אלא שנדע גם מה היא חושבת, מה היא מרגישה, מה יחסה לסובבים אותה, וכמה היא מתרגשת ממראה הפרחים המונחים באגרטל. עלינו להבין מה מסתתר בנבכי נפשה של קלריסה דלאווי, והדבר נכון גם לדמויות בספריה האחרים של וירג'יניה – למרת רמזי, הנושאת על גבה את מרכז העלילה ברומן המרשים ביותר של וירג'יניה (לטעמי, כמובן) אל המגדלור או לג'ייקוב מהספר חדרו של ג'ייקוב. גם הדמויות 'המשניות', לעולם אינן באמת משניות בסיפוריה, והקורא לומד להכיר גם אותן לעומקן.

סגנון כתיבה זה, הקרוי "זרם התודעה", לא היה סגנון הכתיבה המקובל באותה תקופה. עד אז עסקו הכותבים בעיקר במאפיינים החיצוניים של הדמויות – איך הן נראות, כמה הן מרוויחות, למי הן מצביעות וכו'. הסגנון החדש לא הסתפק בגופן של הדמויות, אלא חדר עמוק פנימה, נותן לקורא אפשרות ללמוד גם על נפשה של הדמות, ובצורה זו מאפשר לו, ובמידה מסויימת גם מכריח אותו לנבור גם בנפשו שלו, להתעסק בדברים הפנימיים המעסיקים אותו, ושקל להדחיקם ולהתעלם מהם על חשבון הפרטים 'חיצוניים'. וירג'יניה היתה אחת מחלוצי 'זרם התודעה', הבא לידי ביטוי בעיקר בספריה המאוחרים יותר, כגון 'מרת דלאווי' (1925), 'אל המגדלור' (1927), השנים (1937) ובין המערכות (1941), שהיה ספרה האחרון ופורסם חודשים ספורים לאחר מותה. במסה מר בנט וגברת בראון יוצאת וולף כנגד 'הספרות הויקטוריאנית', וחושפת את עיקרי האני-מאמין שלה בכתיבתה.

"עלינו לגלות את הממשות המתגלמת בדמות המרתקת, הסתומה, של מיסיס בראון, היא הגברת העלומה בקרון הרכבת. מר בנט יכול אך להודיענו מה גובה דמי השכירות שלה; מר ולס מעדיף להודיענו כמה מן הראוי לה לשלם בעבור השכירות; מר גולסוורתי יספר לנו כי אין ידה משגת בשום אופן לשלם את הסכום, אך איש מהם איננו מסוגל לתפוס את הגברת בראון האמיתית, משום שאיש מהם איננו מתעניין כלל באופיים האמיתי של ייצורי אנוש" [מתוך "מר בנט וגברת בראון", וירג'יניה וולף]

וירג'יניה הרבתה לעסוק גם בענייני מין ומגדר, וכן בנושא הזהות המינית. הדוגמה הבולטת לכך נמצאת בספרה אורלנדו, שפורסם בשנת 1928, ובמרוצת השנים זכה גם למספר גירסאות קולנועיות, המפורסמת שבהן משנת 1992 בבימויה של סאלי פוטר. עלילת הספר מספרת על צעיר בשם אורלנדו, הנהפך בן לילה מבחור לבחורה. המעבר בין שני המצבים בספר, על אף ההפתעה הרבה שהוא גורם לקורא, מתואר בצורה טבעית וכמעט נונשלנטית. מעבר לציטוטים הרבים ביומניה המתייחסים למעמדן של הנשים, לקיפוחן מצד האוכלוסיה הגברית השלטת, לקשייהן להתקדם ולכתוב ולסגולותיהן הייחודיות, נשאה וירג'יניה נאומים לא מעטים ופרסמה מספר מאמרים בנושא. דוגמה בולטת לכך הוא ספרה חדר משלך, שבו מוחה וירג'יניה על חוסר יכולתן של הנשים לעסוק בכתיבה, בעקבות האפלייה והזלזול של החברה, המאמצת אליה בחום סופרים גברים, ומרחיקה ממנה סופרות נשים. הספר משלב כמה הרצאות שהעבירה לכיתת בנות באוקספורד, עם עלילה בדיונית אודות אחותו המטפורית של שייקספיר, המוכשרת לא פחות ממנו, אך בעקבות החברה המאלצת אותה לדבוק ב'אורח חיים נשי' - התרחקות מלימודים ומעבודה, והתרכזות בדאגה לבית ולמשפחה – לעולם לא נוכל לקרוא משהו מכתביה, ובוודאי שאין לה סיכוי לקבל שמץ מתהילתו של אחיה וויליאם.

לצד כתיבתה נודעה וירג'יניה גם בהתמודדותה הממושכת והמייסרת עם מחלת הנפש אותה נשאה מגיל צעיר, ושהובילה, בסופו של דבר, להתאבדותה בשנת 1941. וירג'יניה הרבתה לתאר ביומניה את אותם התקפים וכאבי ראש איומים, המגיעים אליה כמו גלים. לעיתים, גרמו אותם ההתקפים לאובדן יכולתה לכתוב, דבר אשר הסב לה סבל רב. מלחמת העולם השנייה בכלל, וההפצצות על אנגליה בפרט, הרעו מאוד את מצבה והחישו את התקפותיה של המחלה, עד שלבסוף החליטה שלא נותרה לה ברירה מלבד המוות.

לאחר מותה פירסם בעלה, לנארד וולף, שהוצאת הספרים שבבעלותו היתה אחראית לפרסום כל ספריה של וירג'יניה (וכן של אמנים נוספים, כגון המשורר המחונן ט.ס. אליוט), את יומניה ומכתביה, וגם ביוגרפיה מקיפה ומרתקת, שכתב אחיינה של וירג'יניה, קוונטין בל, בנה של הציירת ונסה סטפן, אחותה הגדולה של וירג'יניה, השמרה איתה על קשר הדוק לאורך כל חייה, ואף איירה חלק מהכריכות המקוריות של ספריה. גם במבט של 65 שנים מאז מותה, וירג'יניה ממשיכה להיות אחת הסופרות הנקראות והמוערכות ביותר, מושא למאות מחקרים, ביקורות וניתוחים, ומודל לחיקוי ולהשראה של אנשים רבים, ומצליחה להשיג את מה שאחותו של שייקספיר נכשלה בו, שלא באשמתה. עד היום, רעיונותיה ודעותיה ממשיכות להיות רלוונטיות וכתיבתה ממשיכה לסחוף ולרגש, ולא פחות חשוב – להישאר ייחודית ובלתי ניתנת לחיקוי.

כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...