תמצאי לי אהבה - דורית זילברמן. צילום: כריכת הספר.
עוד בספרים
 >  >  > 

אז מצאתי לה

שלי בלוך לא נכנעה לכריכה שצעקה לה: "אני קיטש מושלם", ולקחה את "תמצאי לי אהבה", החדש של דורית זילברמן, לידיים. לקחה ולא נפרדה. "הפרקים הקצרים, והכותרות שמצליחות לא לגלות את תוכנו של הפרק גרמו לי לשכוח את עצמי אי שם 'בתחנה הראשונה', ולהיסחף עם הזרם"

הכריכה צעקה לי: "אני קיטש, אני קיטש מושלם, אל תיקחי אותי". הייתי גיבורה ולא נכנעתי, אספתי את כל הרשע, הרוע, הציניות המופלאה והציפורניים של מי שמעולם לא נתנה ביקורת, ועוד באותו הערב התחלתי לקרוא. משהו ברזומה העשיר של הסופרת דורית זילברמן, ובביקורת המפרגנת של עמוס עוז, השיל ממני את העוקץ הראשון. דימיתי לי משקפיים של עורכת וצללתי לתוך "תמצאי לי אהבה".

את החיבורים החזקים והברורים מידי למציאות שלי מצאתי כבר בהתחלה, והפער בין הכתוב לחיים הרגיז אותי, וגיבש אצלי מלמול ראשוני על חוסר המקוריות. אבל הפרקים הקצרים, והכותרות שמצליחות לא לגלות את תוכנו של הפרק, השפה העשירה במטאפורות ואפילו שלל הדימויים, שבשלב כלשהו קצת נמאס עליי, כל אלה גרמו לי לשכוח את עצמי אי שם "בתחנה הראשונה", ולהיסחף עם הזרם. עד שניתקנו, הספר ואני, באותו לילה, כבר בוטל לחלוטין תפקידי כמבקרת, והצטרפתי לשורת הקוראים המסודרת. דרי, גיבורת הספר, עוברת מסע קסום. מאישה דהוייה, שחיה לצד בעלה האדיש אליה, ונבלעת בעבודתה כעורכת, היא הופכת בין הדפים לדמות חזקה ומגובשת, שבוחרת בגירושים לא פיקטיביים, בשינוי מקום ואווירה, כיוון מקצועי וחברה.

על ידי כך היא לומדת לאהוב, לכאוב, להתגעגע, ואפילו לכתוב בעצמה. יונה, הסופרת שמצליחה לנתק אותה מהדמיון, הופכת את החוויה לחלק מחייה, ואחרי תהפוכות רבות ופחדים הן נחשפות לרגשות האמיתיים שלהן אחת כלפי השנייה. גם אלכס, הגבר שנקלע לחייה על יד המקרה, מוכיח לה שהדברים הפשוטים, הברורים מאליהם והיומיומיים, יכולים לשמש אותה בעולם הכתיבה, כמו גם בחיים, ושאפשר לאהוב גם רסיסי זיכרון וגם מה שנלקח מהאשפה. דווקא את המקום של דרי כאימא לא הצלחתי להבין. הקשר שלה עם בת, ביתה הפשוטה והמקסימה, נראה לי מאולץ מידי, לא טבעי.

זה לא פגם, אמנם, ברצף העלילתי או בעומק הסיפור, רק השאיר לי מקום של תהייה האם כך אני הייתי נוהגת כלפי המשפחה. מאוד רציתי, אך לא הצלחתי להישאר אדישה כלפי מה שנרקם ונקרה בחייה, גם כשנאחזתי בשרידים קלושים של אידיאולוגיית האנטי-ספרות-לסבית, וגם כשעשיתי את ההקבלות המתבקשות למציאות. דרי היא לא לסבית, היא אישה. היא מעניינת כאישה, והיא חיה בין אניגמות, שלא רק נשים מנסות לפענח. אחרי היכרות של לפחות ארבעים עמודים, עמדתי בגבורה בביקורתיות שלי. עכשיו נכנסו פיתולי העלילה למקום חמקמק. הדפים המשיכו והמשיכו, ואני כבר לא ידעתי לנחש את הצעד הבא.

הציפייה הברורה מאליה להתממשות הרומן הציקה לי - הרי המתיקות מתנוססת כבר מהכריכה. המימד הדמיוני מידי של חלומות, שמהולים במציאות ובסיפור הפנימי, הקשה עליי להישאר בקו מחשבה אחיד עם הספר. נזהרתי. לא רציתי לגלות, ובכל זאת גירדה לי היד מידי פעם, ברצון לדפדף קדימה ולאמת את חששותיי. אך משאלה התממשו כעסתי - מעט מידי, מאוחר מידי. אם אי פעם אהיה סופרת, לא אשים את האהבה ברומן על קצה הסבלנות של קוראיי. פתאום, משום מקום, בין הדמיונות והעברית המרגשת, שרק מי שבאמת מכיר את נפתוליה ידע להוסיף אותה לסל החוויות של הסיפור, צצה אצלי תובנה חדשה - זה לא רומן. או ליתר דיוק, הרומן הוא לא העיקר כאן. הצעדים שאני עושה בחיי, ממש כמו הגיבורה, הם תהליך. גישוש, מישוש, חשש ואימות. חוויות חדשות לבקרים. מי שיקשיב לקולות הפנימיים של גיבורי הסיפור הזה ימצא עצמו מכוון בעדינות את הטונים שלו מחדש. לא עוד מאמר ביקורת תוקפני וצורם, לא עוד דעה נחרצת שתריץ אתכם לספרייה. ניסוי וטעייה. זה מה שמתבקש כאן. זהו כוחו האמיתי של הרומן.

דורית זילברמן, תמצאי לי אהבה. הוצאת ידיעות אחרונות. 237 עמ' בכריכה רכה

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...