אתה אוהב אותי - אבנר ברנהיימר. צילום: כריכת הספר.
עוד בספרים
 >  >  > 

מי אוהב אותך יותר ממני?

דן לחמן אהב את ספרו החדש של אבנר ברנהיימר. לראייה, "אי אפשר לבקר ספר כזה", הוא כותב. "אפשר רק להביא ממנו קטעים, כדי שידברו בעד עצמם. אני מקווה שאלה שבחרתי לצטט יגרמו לכולם לרוץ ולקנות את הספר".

אבנר ברנהיימר איננו זקוק להקדמה או להצגה בפני הציבור שלנו. ובכל זאת, למרות שהוא מפורסם, לא כולם יודעים שגם הוא היה שותף בכתיבת התסריט של "יוסי וג'אגר", כפי ששיתף פעולה עם הצמד אוחובסקי פוקס גם בסדרה "פלורנטין". כעת משודרת בערוץ 10 הסדרה פיק-אפ, שגם בה יש לו יד כותבת. אבל לא בגלל זה אני כותב עליו, אלא בזכות "מיטה זוגית", הטור החשוב והמצחיק שכתב במשך שנים ב"זמן הוורוד", בו סיפר ובדק חיים זוגיים של זוג הומואים. היה די ברור כמובן שהוא כותב על עצמו ועל האנשים סביבו, ומי שהכיר היה יכול לנחש מי הם הזוג "איכותית ויוקרתית", למרות שכמובן גם הנאתו של מי שלא ידע מי זה "מצוקה" לא נפגמה.

אף אחד לא יכול לזכור את כל הטורים, שיחדיו מצטרפים לתיעוד חשוב ומרתק לקהילה. כל כך הרבה מאתנו מייחלים לחיי זוגיות, חלקנו מתנסים, אך רק מעטים מאיתנו מספרים על הקשיים ועל אבני הנגף. ברנהיימר עשה זאת במשך שנים, בדרך מצחיקה מאוד, שהפכה את העוקצים לקלים יותר לבליעה. כעת הוצאת "חרגול" אספה את כל הטורים וכרכה אותם בספר, שצריך שיהיה מכובד מאוד על מדף הספרים הוורודים של כל אחד מאיתנו. אי אפשר לבקר ספר כזה. אפשר רק להביא ממנו קטעים, כדי שידברו בעד עצמם. אני מקווה שאלה שבחרתי לצטט יגרמו לכולם לרוץ ולקנות את הספר. חשוב לקנות ספרים העוסקים בחיי החד-מיניים, הן של גברים והן של נשים, ולו רק כדי לשכנע את הוצאות הספרים שיש מספיק קונים, ולהוכיח את כוח הקנייה שלנו, לא רק בקריאה אחד מהשני. בכוונה לא אגלה הרבה, כדי להשאיר לכם מה לקרוא לכשתקנו.

הספר מתחיל בנקודת זמן מאוד חשובה בחיי זוג:
"הוא יהיה בן שלושים החודש, וזה מופרע בעיני, כי כשהכרנו והתאהבתי בו הוא היה בן עשרים, ועכשיו הוא כמעט בן שלושים ואני עדיין אוהב אותו, למרות שהוא בן-אדם אחר לגמרי ממה שהיה אז, ובטח גם אני, וזה ממש מדע בדיוני שהגבר שנהיה ממני אוהב את הגבר שנהיה ממנו, ושהגבר שנהיה ממנו אוהב את הגבר שנהיה ממני, ואף-על-פי שזה נשמע כאילו עשינו החלפת זוגות בינינו לבין עצמנו, יחסים פתוחים זה לא, כי יחסים פתוחים זה משהו שבחיים לא היה עובד אצלנו: לא אצל מי שהיינו ולא אצל מי שאנחנו עכשיו, ויש להניח שגם לא אצל מי שנהיה בעוד עשר שנים... הוא אהב אותי ואני אהבתי אותו והשמש זרחה לנו מהתחת עד שהכל התפוצץ ורבנו את הריב הקשה הראשון שלנו, בגלל שהוא הכין לי לאוניברסיטה סנדוויץ' עם חומוס ועגבניה, ואני שונא סנדוויץ' עם חומוס ועגבניה, וגם אמרתי לו את זה יותר מפעם אחת, אבל הוא לא הקשיב, אז זה מגיע לו שצעקתי עליו שהוא אידיוט, ומגיע לי שהוא עזב אותי כי אני דיקטטור, ומגיע לנו שחזרנו...".

כך, באחת, מעלה ברנהיימר כמה שאלות יסוד - ההשתנות שלנו, היכולת לקבל את השינויים שלנו בנו ובבני זוגנו - בעיה שלא נותנים עליה מספיק את הדעת, המריבות על שום דבר - שיכולות להיות כל כך הרסניות, וכן שאלת הזוגיות הפתוחה, שעליה כמובן כל זוג מחליט לעצמו, ואין עצה טובה אחת לכולם. אולי מצחיק איך שברנהיימר כותב על זה, ואפשר לעשות פרודיה על הדברים, שנים אחרי שהם קרו, אבל למי שלא מכיר את ההתנסויות הללו, זו דרך להכיר את השטויות שאנחנו עושים, וברנהיימר הוא בהחלט מורה דרך טוב.

"אחד הדברים הקשים ביותר בחיים עם בעלי היא התחושה ששום דבר טוב לא נצבר. שזוכרים רק את הדברים הרעים, ואת הטובים לוקחים כמובן מאליו. בוויכוחים הקשים שלנו הוא יכול לצרוח עלי שאני "תמיד" לא מבין אותו, "תמיד" לא מקשיב לו "תמיד" לא מפרגן. ריב אחד, חצי יום של התנהגות בלתי מתחשבת מצידי, מוחקים מיד כל זיכרון חיובי שהותרתי אצלו אי פעם: את כל רגעי התמיכה, כל רגעי האהבה, כל החלומות המשותפים ... כעס גדול ממלא אותי גם היום כשאני נזכר בפרידה הראשונה שלנו. היינו כבר שנה יחד ... בחופשת השחרור שלו, ללא כל התראה מוקדמת, הוא הודיע לי שזה הסוף. שאני לא אוהב אותו, שאני עדיין מאוהב באקס שלי, שהיחסים בינינו לא סימטריים ... ארבעה חודשים אחר כך, שבמהלכם הוא שכב עם האקס שלי, שניסה מצידו לחזור אלי, ואף שקל להתגייר ולעשות עלייה - התייצב בעלי במפתיע על מפתן דלת דירתי וחייך. אם לא היית מאבד אותי, לא היית יודע כמה אתה אוהב אותי".

כמה ניסיון וכמה אורך רוח צריך כדי לקיים זוגיות. כמה טוב שנולד ספר כזה, שיכול להסביר ולקצר תהליכים למי שעוד לא התנסה ולא יודע מה מחכה לו, ללמוד שאפשר להחליק דברים, לעבור על הכלל ולהמשיך להיות יחד. שהיחד הוא הדבר החשוב ביותר במערך הזוגיות. בין מקרה למקרה, ולטובת מקרים אחרים וחיים אחרים, השניים טסים ללוס אנג'לס, שם אמור הבעל ללמוד לתואר. את החיים באמריקה ההומואית ברנהיימר מתאר כך שמצד אחד מיד מתחשק לעזוב הכל ולטוס לשם, ומצד שני להישאר כאן, עם האנשים שאתה מכיר ויודע למה לצפות מהם. מצחיקים מאוד הפרקים האלה. ומה עם חברים סטרייטים? ומה עם יחסים עם לסביות מיודדות? על הכל אפשר למצוא תשובה. כל פרק כזה, קצר ככל שיהיה, מציג את המצב בצורה מצחיקה, ואומר בדיוק את מה שצריך להגיד בכל נושא - נכון לברנהיימר ולא בהכרח לכולם, אבל דרך ההסתכלות שווה התייחסות.

אי אפשר, ולא צריך, להמשיך לצטט ולנסות לפתות ללכת לקרוא. הספר כל כך מצחיק, וכל כך מהנה, שהוא פשוט נפלא. יופי של אוסף מאמרים מרחיבי לב, יופי של ספר. כשהתפרסמו הטורים אחת לחודש, לעתים היו השנינות והחוויה נשכחות מחודש לחודש. כאן, הריכוז הזה מספר סיפור שהוא גם ביוגרפי, וגם מאפיין קהילתי מסויים. אין ספק שברנהיימר יודע לכתוב דאחקות מהחיים, אף על פי שהחיים הם לא דאחקה תמידית.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...