עוד בחדשות ודעות
 >  > 

על סטטיסטיקה ונראות

לפי ההערכה הזהירה ביותר, חיים בישראל לפחות 350 אלף גייז. רק חלק זעום מהם משתתף בשיח הקהילתי, ומעצב את הסטיגמות שכולם מדביקים לנו ואולי לא רואים את עצמם כלל כחלק מהקהילה. מה באמת מסתתר מאחורי האחוזים והנתונים הסטטיסטיים?

במדינת ישראל חיים כיום, כך נתבשרנו בשבוע שעבר, כמעט שבעה מיליון אזרחים. את הנתון הזה ידעה לספק הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ללא כל הסתייגויות. הלשכה גם ידעה לומר מה החלוקה בין הדתות השונות של אזרחים אלה, בין אזורים גיאוגרפיים, מגדרים, גילאים, ועוד ועוד. אך למרות הפירוט הרב, לא יכולתי למצוא בשום מקום בדו"ח, שתמציתו פורסמה כבר בראש השנה בכל העיתונים, נתונים לגבי התפלגות האוכלוסייה לפי נטייה מינית. אם בשל הרצון לשמור על צנעת הפרט, ואם בשל מניעים אחרים, הנתון הזה עדיין לא חשוב מספיק על מנת להיבחן על ידי גורמי הסטטיסטיקה הרשמיים של מדינת ישראל.

אם אנחנו בכל זאת רוצים להסיק מסקנות מלומדות, או לפחות לנחש ניחושים מושכלים לגבי אוכלוסיית הלהט"ב במדינת ישראל, אנחנו נזקקים לסטטיסטיקות שהתקבעו כבר כמקובלות בעולם כולו. אני מתכוונת, בעיקר, להנחה כי 10% מהאוכלוסייה, מכל אוכלוסייה, הם הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. על הנתון הזה כבר נכתבו תילי תילים של מילים, מאמרים, ביקורות וניתוחים, ואין ברצוני כלל להיכנס לדיון עליו. אם ניקח את הנתון הזה כנקודת מוצא, הרי שכשבע מאות אלף מאזרחי ישראל אינם סטרייטים במלוא מובן המילה. אני משתמשת בניסוח המעורפל הזה בכוונה, כדי לא לנסות ולהכריע האם הכוונה היא רק להומואים מוצהרים או גם לארוניסטים, רק לנשים שמגדירות עצמן לסביות גם בפרקטיקה, או גם לכאלה שהיו להן התנסויות מיניות לסביות, רק לטרנסג'נדרים שהחלו בתהליך כזה או אחר של שינוי מין, או גם לאלה שלבשו מדי פעם את התחתונים של אמא כשהיא לא היתה בבית.

כך או כך, המספר הזה, שבע מאות אלף - 700,000, נראה נתון מדהים ובלתי נתפס. כל אוכלוסייתה של ירושלים, לשם ההשוואה, עומדת על אותו מספר - 706 אלף תושבים ליתר דיוק, על פי אותו דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. וירושלים, למקרה ששכחנו, היא העיר הגדולה ביותר במדינת ישראל. נסו לדמיין, אם ככה, את משמעותו של המספר הזה - כל אוכלוסיית ירושלים - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. בלתי נתפס, כבר אמרנו? וגם אם נניח שמספר האצבע שלקחנו, 10%, הוא מוגזם, מופרך, ומשולל כל יסוד, גם אם נניח שבנתון הסטטיסטי הזה יש טעות של 100%, טעות שהיא עצמה בלתי אפשרית מבחינה סטטיסטית, הרי שגם אז אנו נותרים עם 5% מהאוכלוסייה, או 350,000 אזרחים, שהם פחות או יותר מספר התושבים בעיר תל-אביב - העיר השנייה בגודלה במדינה, על פי אותו דו"ח ממש של הלמ"ס.

עושים לביתם

לקראת אירועי הגאווה בשנת 2004 פרסם ארגון "משפחה חדשה" סקר לפיו בישראל חיות 18 אלף משפחות חד-מיניות. הכוונה אינה ל-18 אלף איש, אלא ל-18 אלף משפחות - משקי בית המנוהלים במשותף על ידי יותר מאדם אחד. במילים אחרות - לפחות 36 אלף מאזרחי ישראל הלא-סטרייטים, חיים בזוגיות קבועה, ואני מניחה שחלקם הלא קטן כולל גם ילדים הגדלים במסגרת משק הבית המשותף. אם נשתמש בהערכה השמרנית עד מאוד, לפיה 350 אלף מאזרחי ישראל הם להט"בים, הרי שעל פי נתון זה, לפחות 10% מהם חיים במסגרת משפחתית. ואם נחזור שוב להשתעשע במספרים וננסה להשוות את הנתון למספרים מוכרים יותר - נקבל את מספר התושבים המתגוררים ברמת-השרון.

המספרים האלה, עבורי לפחות, הם על סף הדמיוניים. אם ניעזר עוד קצת בסטטיסטיקה על מנת להמשיג אותם, הרי שהדבר אומר שבכל בית משותף שיש בו 6 דירות או יותר, מתגורר דייר שאינו סטרייט, או דיירת שנמשכת לבנות מינה. במושגים פוליטיים, הדבר אומר שבכנסת יכולים היו לכהן 12 חברי כנסת הנמשכים לבני ולבנות מינם (הדוגמא הזו, למרבה הצער, כלל לא מציאותית בפרלמנט שבו במקום 60 נשים שאמורות לכהן בו מבחינה סטטסיטית, מכהנות רק 18).

בכל אוטובוס שתיסעו בו יהיה עוד הומו או עוד לסבית מלבדכם. בכל אולם קולנוע שתשבו בו, במרבית מקומות העבודה שתעבדו בהם, כמעט בכל סגל מורים שילמד את ילדיכם, וכמובן - בכל כיתה וכיתה. ובכל זאת, הקהילה שלנו אינה מורכבת מכל אותם אלפי ורבבות הומואים ולסביות, עד כמה שהיינו רוצים לחשוב כך. הקהילה שלנו מורכבת מההומואים והלסביות הנראים, שמהווים אחוז זעום מתוכה, ומרוב מוחלט ודומם.

רואים לעומת נראים

במצעד הגאווה האחרון, על פי הערכות המשטרה, השתתפו כ-50 אלף איש - ביניהם, כפי שכולנו יודעים, גם כמה אלפי סטרייטים. כ-500 צועדים נספרו במצעד האילתי, ועוד כ-8000 בזה הירושלמי. כלומר, רק כ-10% מחברי הקהילה (אם להסתמך שוב על ההערכה לגבי מספר הלהט"בים בארץ מלפני כמה פסקאות), טרחו להגיע לאירועי הגאווה המרכזיים בישראל. רובה המוחלט של הקהילה - נשאר בבית, אבל ספג גם הוא, כמדי שנה, את הביקורות הקשות מצד הסטרייטים על "ההומואים שרוקדים חשופי חזה" במצעד. העובדה שהביקורת הזו אינה רלוונטית ל-90% מפלח האוכלוסייה שאמורים המצעדים האלה לייצג, לא משנה כנראה לאף אחד. במחקרים סטטיסטיים, חשוב שהמדגם הנבדק יהיה מייצג. בפוליטיקה הקהילתית, בדיוק להיפך.

אף אחד לא חשב אף פעם לבדוק כמה מבין ההומואים מגיעים למסיבות הגייז הכל כך מדוברות, שהפכו כבר מזמן לשם נרדף לקהילה. אף אחד לא בדק מעולם כמה רכבים יכול להכיל מגרש החנייה של מסיבות "רשפונשים", ולהסיק מכך את המסקנה המתבקשת שרק כמחצית האחוז מתוך כ-100 אלף לסביות ברחבי הארץ (אם נסתפק שוב בהערכה שמרנית במיוחד), חשופות לליינים השונים, שמתחרים ביניהם על ליבן של כמה מאות לסביות בודדות, ולא מנסים בכלל לפנות לאלפי האחרות שנשארות בבית. בכל הפורומים הגאים ברשת כותבים, בעוד הערכה גסה, לא יותר מכמה אלפי הומואים ולסביות.

בפאבים הגאים, שמוגדרים באתר הזה ממש בתור "האתרים שלנו", יושבים לא יותר מאותם כמה אלפים, במהלך השנה כולה. וכל היתר? בכל היתר. ב"אגודת הלהט"ב" רשומים רק כמה מאות חברים, מספר דומה בקל"ף, בחוש"ן, בארגון הנוער, בבית הפתוח, בפורום החיפאי, ובמסגרות הגאות של המפלגות הפוליטיות השונות. גם אם נתאמץ ונרחיב את ההערכות והאומדנים, הרי ששוב נגיע לכ-10% להט"בים הפעילים בכל המסגרות הללו. ואיפה כל היתר?

מרבית ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים, כך עולה מכל ההערכות הנ"ל, לא רואים עצמם חלק מהקהילה. הם נמשכים לבני מינם, ואולי אף מקיימים זוגיות גאה, והורות גאה, אבל עושים זאת מבלי לערב עצמם בכל אותן מסגרות שהתקבעו, לאורך השנים, כאלה המאפיינות את הקהילה - הבליינות, הפרובוקטיביות, האג'נדות הפוליטיות הסדורות, ועוד. מרביתנו, כך מסתבר, אפילו לא יגיעו לקרוא את המאמר הזה, ולנו רק נותר לתהות מדוע.

מדוע חלק הארי של הקהילה מעדיף להיוותר דומם, ולנתק את עצמו מכל מה ששאר האוכלוסייה מזהה זה מכבר כ"הומואי" או "לסבי"? האם הדבר נובע מסביבה עויינת, שנשקפת מכל טוקבק בכל ידיעה הנוגעת, ולו בעקיפין, לקהילה הגאה? מהומופוביה עצמית? מסלידה מ"התרבות ההומו-לסבית", שאנו ממהרים להכריז עליה חדשות לבקרים? מתוך חוסר רצון להיות חלק מ"גטואיזציה" קהילתית? כנראה שלעולם לא נדע, היות שגם בסקר כזה תבחר רוב הקהילה הגאה, שלא להשתתף.

הכותבת היא אנליסטית במקצועה, וחברת צוות המחקר של ארגון חוש"ן

כל הזכויות שמורות 1999-2019 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...