עוד בחדשות ודעות
 >  > 

רגעים מהמחוזי

חגי אלעד, מנכ"ל הבית הפתוח, האזין לדיוני משפטו של ישי שליסל, הנאשם בשלושה ניסיונות לרצח במהלך המצעד. המשפט כמעט עומד להסתיים, ומה יישאר בסופו? לא הרבה, כנראה

המאבטחים של המחוזי בירושלים נראים ממש מעולה. מעניין לאיזה ג'ים הם הולכים או שאולי יש להם סידור מיוחד של משמר בתי המשפט? הייתי עושה מנוי בדקה, אבל הם נשארים לא מושגים, ולמרות שאני בא לכאן הרבה לאחרונה, הם נשארים בשלהם. לפחות ברגעים המשעממים של הדיונים יש עם מה לשטוף את העיניים, והרי אסור להירדם או לנקר השופט סגל מוציא מהאולם קהל שנרדם. הבחור ממשמר בתי המשפט עוקב אחרי תנועת העיניים והטיית הסנטר של סגל, ניגש, ובנחישות רגישה מראה לך את הדרך החוצה. אני לא ישן כל-כך טוב בחודש האחרון, והעיניים נעצמות לי. כנראה שחלמתי חלום והתעוררתי, והנה מישהו זר פתאום אוחז בזרועי כעת, ומראה לי את הדרך החוצה. רגע הומו-ארוטי באולם בית המשפט, ורק ישי שליסל ממשיך לשבת שם על ספסל הנאשמים, מתפלל במבט מרוחק ולא שם לב.

עיר מאוד מחולקת ירושלים את העיר באמת, על כל תהילת ערבובייתה, פוגשים רק אם הולכים לשוק, למשל, או חלילה לחדר מיון, או לבית המשפט. כמעט כולם כאן חובשי כיפות המאבטחים שנראים מעולה, השוטרים ששומרים על שליסל, השוטרים שמעידים נגד שליסל, הפרקליטים מטעם ההגנה (אלו שמסתירים את הכיפה לפני שהשופטים נכנסים לאולם ואלו שלא), עורך הדין מהפרקליטות, שהגיע לחצי שעה כדי להחליף את התובע, וכמובן גם שליסל עצמו. ים הכיפות עושה כמה דברים - הכיפה כשלעצמה אינה מעידה דבר אודות האדם שמתחתיה, אבל עודף הכיפות עוזר לי לפתח תחושה של ניכור ממה שקורה, כאילו נקלעתי בטעות למקום הלא נכון. אולי הייתי צריך לבוא עם כיפת גאווה? שליסל, דרך אגב, נראה כמי שמרגיש ממש בבית.

עכשיו למשל מנהלים באולם בית המשפט דיון שנשמע כמו שיחה על סקס בטוח - לשליסל הייתה סכין גדולה, שבזמן הדקירות כנראה עוד הייתה בעטיפתה, מוגנת בקרטון או בניילון. האם במהלך הדקירות במצעד הקרטון נקרע? ומה זה אומר, משפטית, מבחינת הכוונה לרצח שהייתה או לא הייתה, אם הקרטון נקרע או לא נקרע? בכלל, זה עושה רושם שזה רגע די מפחיד כשקורה דבר כזה כשהקרטון נקרע ככה באמצע.

למרות הקונטקסט הברור, לא נראה שהשופטים קולטים את התכנים ההומוסקסואליים אליהם הם חושפים את הנאשם ואת החבר'ה מהישיבה שלו שבאים למחוזי. החבר'ה של שליסל באים לשם כדי להיות איתו בדיונים (כאילו), כדי להתחכך בחבר'ה מהבית הפתוח (בטוח), וכדי לתלות עיני עגל במאבטחים שנראים מעולה (ברור). הנה למשל, שבועיים קודם, התנהל דיון שלם על נפלאות הצייתנות והשליטה. זה היה כאשר שליסל העיד על עצמו שהוא "עבד השם". האם לעבד יש יכולת בחירה? האם הוא חייב לציית להוראות אדונו, או שאולי יש לו שיקול דעת? איך עבדים צריכים להתנהג באופן כללי? בית המשפט הנכבד דן ברצינות גמורה בכל הסוגיות האלו, ואפילו רב מומחה העיד בנושא. ובכן, על פי דיני היהדות, גם לעבד (ובכלל זה לעבד השם) יש יכולת בחירה ואחריות למעשיו. לישי שליסל ולעורך דינו, זה היה רגע לא פשוט.

עוד כמה דיונים ספורים והמשפט הזה יסתיים. הפגישות הקבועות עם המאבטחים שנראים מעולה תיפסקנה, וההזדמנות לקשר משמעותי (או למנוי לג'ים האיכותי) תחלוף. האינטימיות באולם הדחוס עם בחורי הישיבה תהפוך להיות נחלת העבר, ובחלל האולם של השופט סגל יישארו הזיכרונות מהמשפט של מי שדקר שלושה בני אדם במהלך מצעד הגאווה בירושלים. יישארו דברים כמו האומץ של שלושת הנדקרים, שלמרות הטראומה העידו ללא מורא, עומדים במרחק קטן מהנאשם, ומתמודדים עם החקירה הנגדית הבלתי נסבלת של הסנגור. הזיכרון של הרגעים הקשים מהמצעד עצמו. העדות של שליסל. כמה רגעים נמהרים באיזו שעת בין ערביים ב-30 ביוני בירושלים, רגעים שעכשיו מנותחים בדקדקנות משפטית מייגעת, רגעים שיקבעו את גורלו של אחד ישי שליסל, שמדינת ישראל מאשימה אותו בשלושה ניסיונות לרצח.



ב-10 באוגוסט 2006, בשעת בין ערביים, יצעד בירושלים המצעד הבינלאומי. עד אז יש לקוות שישי שליסל כבר יהיה מורשע; חלק מהמאבטחים של המחוזי אולי יבואו למצעד, והתיירים יסתכלו עליהם ויחשבו "איזה בחורים שווים יש בישראל". אולי גם אנחנו נסתכל. יהיו שם אנשים עם כיפות ובלעדיהן, ואווירה שהנה, אנחנו קובעים את גורלנו, לוקחים את גורלנו בידיים, ועושים ביחד משהו משמעותי למען העולם שאנחנו רוצים לחיות בו. הנה אנחנו מראים לשליסל שהטרור שבאמצעותו ניסה להפחיד אותנו, נכשל. מראים לאיכותי עם הכיפה מהמחוזי שהוא לא לבד, מראים לעצמנו שאנחנו לא משאירים את העבודה לבתי המשפט, שלא נסתפק בהרשעה באולם של סגל, ושאת העולם שבו אנחנו רוצים לחיות מעצבים באומץ ברחוב, בירושלים, באוגוסט הבא.

העמדות המבוטאות במאמר הן של כותבו ואינן מייצגות בהכרח את הבית הפתוח

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...