עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

"הומואיות", "נשיות" ו-"קהילותיות"

נועם כתב שכל צד הומואי או נשי אצל בני הזוג שלו גורם לדחייה ולניתוק הקשר, וסיפר שהוא מתחבר להווייה ההטרוסקסואלית ולא מוכן לחיות "חיים קהילתיים". הפסיכולוג ד"ר עופר מאורר השיב לו

"אני מקווה לא להשמע הומפוב בדבריי, כי איני כזה ומשתדל לקבל כל אחד לפי סגנון חייו. אני בן 24, מחוץ לארון ושלם לגמרי עם נטייתי המינית. יצאתי עם מספר רב של גברים בשנים האחרונות וניסיתי לפתח מערכת יחסים עם מספר לא מועט מהם. הבעיה היא שכל גילוי צד הומואי / נשי גרם לי לסלידה רבה ולרצון לסיים את הקשר.

יצאתי עם מספר לא מבוטל של גברים גבריים לחלוטין בהוויה שלהם, אך לרוב הם היו בארון ומאוד מתוסבכים - דבר שהביא לסיום הקשר מצידם. הבעיה היא שכל סממן הנודף ריח "קהילתי" מעורר בי אנטיגוניזם (יצאתי הרבה למקומות של גייז וניסיתי להתחבר). אני מתחבר יותר להוויה הסטרייטית ולא מעוניין לחיות "חיים קהילתיים", אך קשה לי למצוא בן זוג שיסכים לחיות באורח חיים שכזה.

אני מנסה לשמור על אופטימיות, אך מתחיל לגלות סדקים של יאוש (שלוש שנים באתרי היכרויות לא הביאו תועלת רבה). לעיתים אני מכין את עצמי נפשית לחיי פרישות למרות שיש לי הרבה אהבה לתת.

תודה,
נועם."


נועם שלום,
נדמה לי שבדבריך קיים ערבוב מסויים בין 'הומואיות', 'נשיות' ו'קהילתיות'. האם אין גברים גבריים ו'הומואיים'? האם אין הומואים גבריים שמזדהים עמוקות עם ערכים 'קהילתיים' ואף נוטלים חלק בחיי ה'קהילה'? והאם 'נשיות' באמת עומדת בסתירה ל'גבריות'? הפסיכולוג Bem עסק במחקר על גבריות ונשיות והציע שיש אנשים שהינם גבוהים בתכונת 'גבריות', יש כאלה שגבוהים בתכונת 'נשיות', יש כאלה שנמוכים בשתיהן ויש כאלה שגבוהים בשתיהן.

נדמה לי, נועם, שהתפיסה הדיכוטומית גברי/נשי נובעת בעיקרה מאימוץ אוטומטי של המערכת המגדרית הבינארית השלטת, דבר אשר גורם לחלק מהאנשים (וייתכן שגם לך) לקטלג זה את זה על סמך מערכת צרה יחסית של נתונים.

אני נוטה לקבל את תפיסתו של חבר הפורום r אשר הגיב לגבי שאלת ההומופוביה, שאלה אשר עימה אתה מתמודד ואשר עוררה לא מעט התיחסויות כאן בפורום. נדמה לי שהמילה הומופוביה סיפחה לעצמה כזה מטען שלילי עד כי במסגרות שיח מסויימות היא קיבלה משמעות של קללה ממש ולכן, כך נראה, אתה חש צורך להתגונן מראש מפני האפשרות של תגובה כזו לדבריך.

ואולם, למה הכוונה בהומופוביה? הכוונה אינה רק לפחד מפני הומואים, כי אם גם לסלידה, דחייה, אנטגוניזם ושלילה (ולכן גם ייתכן שעדיף בכלל להשתמש במילה הומו-נגטיביזם). מדבריך נועם, עולה כי זה לא שאתה חושב שאין זכות קיום לגברים נשיים/הומואיים/קהילתיים, אלא שיש בתכונות אלה משהו ש'לוחץ לך על הכפתורים'. הייתי רוצה לכתוב לך שללא ספק, תוכל לחיות חיים מלאים ומאושרים עם גבר גברי, לא הומואי שכף רגלו מעולם לא דרכה באגודה. ואולם, כפי שאתה כותב, החיפושים שלך העלו בינתיים חרס. נשאלת השאלה מדוע זה כך, והתשובה על שאלה זו אינה פשוטה.

האסוציאציה שהתעוררה בי ביחס לשאלה זו הינה מתוך הסרט 'נשיקת אשת העכביש' שבה הגיבור, אסיר הומוסקסואל הכלוא על כך שקיים יחסים עם בחור צעיר מידי, מתאר לאורך הסרט את תשוקתו ל'גבר אמיתי'. לאורך הסרט מתפתח קשר רגיש בינו לבין אסיר אחר, הטרוסקסואל.

לקראת סוף הסרט מגיע ההומו לתובנה המעציבה כי לעולם לא יוכל למצוא 'גבר אמיתי'. ומדוע? זאת משום שבעיניו, כך אמר, גבר אמיתי הוא כזה החושק באישה אמיתית. וזאת הטרגדיה שלו, של האסיר ההומו: עצם ההסכמה של הגבר להיות איתו הופכת את אותו גבר לפסול בעיניו, שהרי איזה מין גבר הוא זה השוכב עם גברים?

אני כותב לך כל זאת נועם, כדי להציע לך לעצור להתבוננות פנימית נוספת, כזו שמערבת בירור ובדיקה אמיתיים של שורשי דחייתך מהומואיות, נשיות וקהילתיות. ייתכן שבסוף המסע לא תרגיש אחרת, אך נדמה לי שבמסע כזה יתפנה לך הרבה יותר מקום בתוכך: גם עבור אחרים, אך בעיקר לעצמך.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...