עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

זרקור על הורות לסבית

נשים לסביות דוגלות בדרך כלל בחלוקה שוויונית יותר של עבודות הבית לעומת זוגות הטרוסקסואלים, אך לא שונות באופן מהותי מתא משפחתי סטרייטי רגיל. שרי לביא וגילה ברונר במבט נוסף על זוגיות והורות לסבית

עם העלייה במספרן של האימהות הלסביות בשנים האחרונות, מתעוררות שאלות בנוגע למבנה המשפחה החד מינית הנשית, ולהשפעות על ההסתגלות והתפקוד של ילדים הגדלים בה. מחקרים מציינים כי אימהות לסביות חשות סיפוק גדול יותר מהיחסים, מההורות המשותפת וכן מחלוקת העבודה בתוך הבית לעומת נשים הטרוסקסואליות. נשים לסביות, על פי רוב, דוגלות בחלוקה שוויונית יותר של עבודות הבית לעומת זוגות הטרוסקסואלים, שם עדיין הנשים אחראיות יותר מהגברים על הטיפול בילדים ובבית. נשים לסביות נוטות לחלק את המטלות על פי קריטריונים אישיים כגון עניין, יכולת וזמן פנוי. חשיבות השוויון בקרב זוגות של לסביות נובעת מעצם היותן שתי נשים, ופחות מהיותן לסביות.

ניתן לחלק את האימהות הלסביות לשתי קבוצות. במחקר שנערך בקרב קרוב ל-2500 נשים לסביות ודו מיניות נמצא כי מרביתן הפכו לאימהות לפני יציאתן מהארון, במסגרת הנישואין או במסגרת יחסים עם גבר. כמעט אף אחת מהן לא הפכה לאם כתוצאה מהפריה, אימוץ או ממעורבות ביחסים עם אישה אחרת אשר לה היו ילדים. גם בקרב מיעוטן של האימהות, שהפכו לאימהות לאחר היציאה מהארון, התגלה כי 44% מהן עשו זאת במסגרת נישואין או מערכת יחסים עם גבר. השאר הפכו לאימהות בעיקר באמצעות תרומת זרע, אך גם באמצעות אימוץ, או בעזרת חבר שאין עימו קשר רומנטי-אינטימי.

הסתגלות הילדים מושפעת מתחושת הסיפוק של ההורים מחלוקת התפקידים במשפחה, וכן מקיומם של יחסים אוהבים עם פחות קונפליקטים. ילדים במשפחות אלה הם בעלי יכולת גבוהה יותר, ועם פחות בעיות התנהגותיות, כך שהסיפוק מהיחסים בקרב ההורים משפיע על היחסים בין ההורים לילדיהם, ומעלה את הסתגלותם החיובית של הילדים. נושא זה נבחן במרכז לרפואה מינית ברגישות ובמקצועיות, תוך התאמת הטיפול לאופי המיוחד של זוגות אלה.

אמהות לסביות, או הטרוסקסואליות גרושות?

מחקרים שבחנו את בריאותן הנפשית של אימהות לסביות, היכולת ההורית שלהן והמצב הנפשי והתפקוד של ילדיהן, העלו כי לא קיימים הבדלים בבריאות הנפשית של האימהות, בהתנהגות הילדים ובתפקודם האינטלקטואלי, בהשוואה למשפחות הטרוסקסואליות. הממצאים חשובים בעיקר בגלל הפחד בציבור, שיש המסבירים אותו כהומופוביה, לפיו ילדים הגדלים במשפחות חד-מיניות יאמצו התנהגות ג'נדריאלית לא מתאימה, ויגדלו להיות הומואים או לסביות בעצמם.

נושא חשוב נוסף קשור לגורמי הלחץ והגורמים המטפחים של אימהות לסביות. נטייה מינית, שלא כמו גזע או מין, אינה נראית תמיד לעין. אימהות לסביות ודו מיניות, במיוחד אלה אשר היו נשואות לגבר, נחשבות בעיני סביבתן, פעמים רבות, כנשים הטרוסקסואליות גרושות. מהמחקר עולה כי לסביות אשר הפכו לאימהות לפני שיצאו מהארון דיווחו על רמה נמוכה יותר של התקפות מילוליות ופיסיות, מאשר אימהות לסביות אשר הפכו לאימהות לאחר שיצאו מהארון, או לסביות שאינן אימהות כלל. הסבר אפשרי לכך ניתן לראות בכך שלסביות אשר הפכו לאימהות טרם יציאתן מהארון ובעודן נשואות, דאגו לשמור על הופעה חיצונית סולידית וקונבנציונלית יותר, וכך משכו פחות תשומת לב מצד הומופובים פורעי חוק.

נשים שהפכו לאימהות לפני שיצאו מהארון חיו פחות שנים בציבור כלסביות או כדו מיניות, והיו חשופות פחות להצקות על רקע הומופובי. מצד שני, לנשים אשר מזוהות כלסביות, קל יותר למצוא קהילה לסבית תומכת. עד לאחרונה, ילדים לא התקבלו תמיד בברכה בקהילה הלסבית. נשים אשר עדיין היו נשואות לגברים, או אלה אשר עדיין היו בקשר עם בן זוג לשעבר או בשל הורות משותפת, זכו להרגיש לעיתים קרובות לא רצויות בקרב הקהילה הלסבית.

יותר נשים לסביות בטיפול

תוצאות המחקר מצביעות על כך כי לסביות אשר הפכו לאימהות לפני שיצאו מהארון נעזרו יותר בשירותי ייעוץ מאשר לסביות שהפכו לאימהות לאחר שיצאו מהארון או לסביות אשר אינן אימהות כלל. ככלל, השימוש של נשים לסביות בשירותי טיפול וייעוץ הוא גבוה ביותר: כ 75% מכלל הנשים נעזרו או שנעזרות בטיפול נפשי. מחקרים קודמים תומכים בממצא זה ומאשרים כי נשים לסביות משתמשות בטיפול בשיעור גבוהה בהרבה מאשר נשים הטרוסקסואליות.

30% מהנשים הלסביות שהשתתפו במחקר חוו איומים כי יאבדו משמורת על ילדיהן, בין אם הילדים נולדו במסגרת יחסים הטרוסקסואלים או אחרים. האיומים אינם דווקא מצד אבי הילד, אלא גם מסבים, סבתות, קרובי משפחה אחרים, ואף מתורמי זרע או מהנשים איתן חלקו מערכת יחסים או הורות משותפת.

למרות שאחוז הנשים שאיבדו משמורת על ילדיהן קטן, האיום עצמו הוא גורם משמעותי עבור אימהות לסביות, ובמקרים רבים הוא הסיבה, או אחת הסיבות, להישארותן בארון. נשים הנמצאות בארון בלית ברירה עלולות לחוות קשיים בתפקודן המיני בגלל קיום יחסי המין עם בן זוג שרוצות להיפרד ממנו, שיכולים להתבטא בחשק מיני נמוך, קשיי עוררות או כאבים.

במרכזים רפואיים שונים בארץ, ניתנת האפשרות לנשים אלה לבחון את מיניותן, העדפתן ואת תפקודן באווירה תומכת ומכילה, ולקבל החלטות אמיצות באשר להמשך חייהן. אנו מוצאות כי קבלת שירות מקצועי ותומך במסגרת המבינה את הזוגיות החד המינית ואף פועלת לשימורה ולשיפורה תורמת לנשים רבות.

שרי לביא, עובדת סוציאלית ומתמחה בטיפול מיני
גילה ברונר, מנהלת השרות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית בבי"ח שיבא.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...