אני אוהב את תמיר. צילום: עטיפת הספר.
עוד בספרים
 >  >  > 

גם אני אוהב את תמיר

"אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו הייתי נכנס באותו יום סתווי אל חדר היועצת, מתיישב באי-נוחות על הכיסא, ואומר לה שאני מאוהב בחבר הכי טוב שלי". טל איתן קרא את "אני אוהב את תמיר", וחזר לימים האפורים של ביה"ס התיכון

בסתיו 1995 המתנתי, קצת היסטרי, ליד החדר של היועצת שלי, דיתי. חטיבת הביניים על שם הרב הרצוג בבית חשמונאי, בית ספר מושבי קטן שריכז אליו את תלמידי כל המושבים באזור. כולם מכירים את כולם, יודעים הכל על כולם. אבל עלי, אאוטסיידר בן 16, אף אחד לא ידע.

הסתכלתי ימינה ושמאלה, מחכה שיגיע התור שלי. חדר היועצת נמצא מול הכיתה, וחברים שלי נופפו לי וקראו לי לבוא לשבת איתם על הדשא. צעקתי להם שאבוא אחר כך. אני זוכר את הסיטואציה לפרטים: ביד החזקתי את קסדת האופנוע החדשה שלי, לבשתי את חולצת הפלנל המשובצת האהובה עלי, ונעלי דוקטור מרטינס שקניתי בטיול בלונדון. אותו טיול בו גיליתי, באופן סופי ומוחלט, שאני כזה.

היה קצת קר באותו יום סתווי, ואני שכנעתי את עצמי שהרעד הזה בידיים הוא בגלל הקור. הדלת נפתחה, וממנה יצאה תלמידה ממושקפת מהשכבה שמעליי. היועצת יצאה החוצה, שאלה "אתה מחכה לי?", ואז התנצלה ואמרה שהיא חייבת ללכת הביתה כי היא לא מרגישה טוב, ושאלה אם זה יהיה בסדר שניפגש ביום אחר. "כן, בטח", אמרתי לה, והרגשתי הקלה עצומה ומועקה גדולה שרק הלכה והתחזקה. היום, כשאני חושב על הסיטואציה, אני מנסה להבין מה היה קורה אילו הייתי נכנס אל חדר היועצת, מתיישב באי נוחות על הכיסא, ואומר לה שאני מאוהב בחבר הכי טוב שלי. אם הייתי יוצא מהארון מוקדם יותר, ולא נשאר בתוכו עד אמצע השירות הצבאי, בגיל 20.

כמה חודשים אחר כך, החבר הכי טוב שלי הפך להיות בן הזוג שלי, אחרי ששנינו גילינו שהחיבה ההדדית שלנו לא מסתכמת באהבה ל"קרנבריז" ולשייניד אוקונור. הייתי בן 16, כבר קצת פחות מבולבל, וכמעט שנפלתי מהרגליים מרוב אהבה. אם לא היינו נפגשים, ומדברים, ומתחילים 'להיות ביחד', יכול להיות שהלבד היה מכביד עלי הרבה יותר. הייתי ילד בודד, מרוחק ומנותק, הרבה מזה בגלל הפחד, החשש והמחנק שהחיים בין הקולבים מביאים איתם.

ולא קשה להאשים אותי: בגיל 16, במושב המרוחק ההוא, לא היה את ארגון הנוער, ורק יחידי סגולה שמעו אז על המילה 'אינטרנט'. על 'אטרף' או 'גוגיי' לא היה בכלל מה לדבר. לא יכול הייתי לדעת שאחד החברים הכי טובים שלי, צחי, הוא הומו בעצמו. שיש אצלנו בשכבה מספיק הומואים ולסביות כדי לארגן מצעד גאווה קטן בחצר. ולא היו על המדפים ספרים כמו "אני אוהב את תמיר".

ספרו החדש של אלי להר, "אני אוהב את תמיר", החזיר אותי לימים של גיל 16. בלי הרבה יומרות או חשיבות עצמית, עם נימה מבודחת, חדה ומשוננת, משרטט להר את מי שאני הייתי בגיל ההתבגרות שטוף ההורמונים ההוא. אף מתבגר הומו אינו דומה לאחר, ובכל זאת, כנראה שכולנו חולקים בסופו של דבר חוויות דומות. היה נעים לחזור לשנים ההן, שבהן המילה "הומו" הייתה עדיין מאוד גדולה ומאיימת, ובהן לא חלמתי שיבוא יום ואחיה חיים כל כך פתוחים ומאווררים כפי שאני חי היום. גיבור הספר, דני מרוז, הוא נער אינטליגנט, שנון ומשעשע, שרואה את העולם באופן הרבה יותר בוגר מגילו. הוא ממוצע לגמרי, קצת חנון וקצת נון-קונפורמיסט, מקובל במידה סבירה ומאוהב לגמרי בתמיר. "יש לי שיער שחור ועיניים ירוקות.

את השיער שלי קיבלתי מאבא, שגם השיער שלו היה פעם שחור. לאמא שלי יש עיניים כחולות ולאבא שלי חומות". מסדרונות בית הספר "מגנוס" מעולם לא נראו דומים יותר לבית הספר על שם הרב הרצוג בבית חשמונאי. "אני אוהב את תמיר" הוא ספר מצוין לבני הנוער. כמו "אמא, יש לי משהו לספר לך" (שופרא), הוא מקפל בתוכו תקווה גדולה ועזרה לנערים ונערות שנמצאים בשלבים הקשים שדני מרוז נמצא בהם.

אני בטוח שאם הייתי מגלה שהפחד שמישהו יגלה עלי, תחושת הבדידות שהרגשתי והחששות מפני המילה המאיימת "הומו", הוא משהו שמשותף לעוד אנשים הייתי מרגיש הרבה יותר טוב. הרבה יותר בטוח. התבגרותה של החברה הישראלית והקבלה ההולכת וגוברת של ההומוסקסואליות כתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, מניבה לאט תוצרים מעניינים וחשובים. אין זה משנה אם נחשוב שהתרבות משקפת את הלך הרוח החברתי, או שבדיוק להיפך, שהתרבות מעצבת את פני החברה.

בשורה התחתונה, יש לנו ספרות גאה שפונה לבני הנוער, ועושה את זה בצורה ישירה, ולא מרומזת או נסתרת, ובלי טיפה של הומופוביה. אלי להר, וספריית "מעריב", עשו דבר גדול בהרבה מאשר 'סתם' להוציא ספר לאור. הם הוסיפו נדבך חשוב לתרבות הגאה הישראלית, וכלי שיכול, בלי שמץ של ציניות, להציל חיים של בני נוער, או לפחות להפוך אותם לקצת פחות אפורים וקשים. וזו סיבה מספיק טובה לבוא ולומר שגם אני, שכבר מזמן לא בן 16, אוהב את "אני אוהב את תמיר".

"אני אוהב את תמיר", אלי להר. ספריית מעריב.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...