עוד בתרבות ובידור
 >  > 

מבטן ומלידה

רפרוף באתרים של הקהילה יכול להביא את המרפרף לידי מסקנה כי הומוסקסואליות היא תופעה. רוב המומחים סוברים כי מקורה גנטי. דוד אברהם על ספר חדש ששופך אור על מקורותיה של ההומוסקסואליות

רפרוף קל באתרי הקהילה ההומוסקסואלית ובנושאים המועלים בהם - נישואים גאים, אופנה, סקס, אימוץ, תרבות וחברה הומוסקסואלית, עלול ליצור את הרושם כי הומוסקסואליות היא תופעה שאפשר להידבק בה, כמו שפעת, או לפחות ללמוד איך לאמץ לעצמך אותה ממורים טובים כמו החבר'ה מ"טאצ' עליז לסטרייט שיעיז". "זו פשוט טעות", אומר ד"ר קאזי ראהמן, מרצה לפסיכוביולוגיה - ענף בפסיכולוגיה שמטרתו להבין את הקשר בין הפסיכולוגיה והתפקוד הביולוגי - באוניברסיטת מזרח לונדון. ראהמן הוא מחברו של ספר חדש, "להיוולד הומו הפסיכוביולוגיה של האוריינטציה המינית", אותו כתב יחד עם ד"ר גלאן ווילסון מאוניברסיטת לונדון. בראיון לעיתון "גרדיאן" הלונדוני הוא מדגיש - "זה די ברור שנטייה חד-מינית אצל גברים ונשים נגרמת עקב גורמים ביולוגים. למעשה, זה עד כי כך ברור, שרוב עמיתינו התפלאו שכתבנו בכלל ספר על הנושא. למה אנחנו טורחים להצביע על משהו שכולם כבר יודעים?" למרות זאת, ראהמן מאמין שהמאמץ השתלם. "במהלך העשור האחרון נעשו המון מחקרים ועבודות על הנושא והרגשנו, שאף אחד מהם לא מכסה את הנושא כולו, וסוקר אותו בצורה כזו שתהיה נגישה גם לאנשים לא-אקדמאים". בזמן שבקהילת המדע משוכנעים שביולוגיה היא הקובעת את הנטייה המינית, בשאר העולם רבים מטילים בזה ספק. "קשה לומר שהספר לא נועד לחנך אנשים", מסכים ראהמן, "אם נוכל להפיץ את הרעיון שהומוסקסואליות הוא פשוט דבר שקורה בטבע, תהיינה לכך השפעות חשובות על המדיניות החברתית". בשנת 1973 הוציא האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי את ההומוסקסואליות מהמהדורה המעודכנת של ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM), ובכך הודה למעשה כי הומוסקסואליות אינה בעיה נפשית. השינוי המשמעותי ביותר בגישה זו התחולל במאי 2000, כאשר בתשובה לשאלה "האם אפשר לשנות את האוריינטציה המינית של אדם?", השיב 'דף העובדות של החברה הפסיכיאטרית האמריקאית' ששינוי האוריינטציה המינית אינו מטרה ראויה של טיפול פסיכיאטרי. המלצתם: קבל את עצמך, נולדת כזה, אי אפשר לשנות את זה ואין הרבה מה לעשות, זה מולד. כמה וכמה ארגונים אמריקנים יישרו קו עם הקביעה הזאת, ובכללם האקדמיה של רופאי הילדים, הפדרציה של המורים, אגודת הרופאים והפסיכולוגים ואפילו ארגונים דתיים. לא יהיה מופרך להעריך שגם בישראל, תשעה מתוך עשרה מטפלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים יאמרו למטופל הומוסקסואל שאין מה לעשות בנוגע לנטייתו, גם אם הוא מעוניין לשנות אותה. הדעות לגבי השפעת החברה על כך, נותרו חלוקות. עד שנות ה-50 של המאה ה-20 נהגו הפסיכיאטרים והפסיכולוגים, ברובם הגדול, להגדיר הומוסקסואליות כתופעה פתולוגית. הגישה הזו התערערה כבר בתחילת המאה הקודמת, בין היתר בזכות קולו של פרויד, שענה בתשובה למכתבה של אם להומוסקסואל כי הומוסקסואליות "אינה דבר שיש להתבייש בו, ואי אפשר לסווג אותה כמחלה". "כל הגישה הפרוידיאנית של אמהות חונקות ואבות מרוחקים הולכת ומאבדת מערכה", אומר ראהמן. "מחקרים שונים מראים שאנשים המקיימים אורח חיים הומוסקסואלי אינם בעלי סבירות גבוהה מראש לקיום אורח חיים שכזה יותר מכל אחד אחר, כך שהתיאוריה לפיה הומוסקסואליות היא התנהגות נרכשת מוטלת בספק. הסבירות שתרכוש את ההתנהגות ואורח החיים של הוריך ותחקה אותם גבוהה יותר. מה גם שמחקר שיצא לפני כמה שנים שחשף, כביכול, כי קבוצת הומואים ולסביות 'חזרה בתשובה' והפכה לקבוצה סטרייטית לכל דבר, הסתבר כשקרי ולא אמין. הראיות לסיטואציה אמינה מסוג זה קלושות ורעועות". באתר האינטרנט "עצת נפש" חושבים אחרת. האתר מציע לנערים המבולבלים באשר לנטייתם המינית לרפא את הבעיה. "הדבר אפשרי בכלל?", נשאל שם, ומיד התשובה: "כן, בהחלט! רבים ניסו, והצליחו. ברור שיותר קל להרים ידיים ולא לנסות את האפשרות הזאת, או לטעון 'נולדתי כך'. אולם מבחן המציאות מוכיח שוב ושוב שניתן להשתנות ואפשר לחיות אחרת. לא חייבים להתנהג כך, לא חייבים לבחור בחיים הומוסקסואליים, לא חייבים להיות הומואים..." האתר מציע סמינרים חווייתיים שעוסקים בריפוי הומוסקסואליות, ומקיים סמינר בשם 'מסע אל הגבריות', הכולל "...מפגש של תרגילים חווייתיים ותהליכים פנימיים שמביאים את המשתתף בהם לגילוי, מודעות והתחברות עצמיים עמוקים, ומעניק לנוטלים בו חלק, כלים להתמודדות במהלך שינוי המשיכה המינית..." ווילסון וראהמן מצאו ששינוי המשיכה המינית אינו פשוט, אם בכלל אפשרי. בנוסף לסקירה של מחקרים קיימים ערכו השניים מחקר עצמאי לצורך כתיבת הספר. "אחד המחקרים שעבדנו עימם בחן את הסוגיה לפיה הומוסקסואליות היא טעות של הטבע, אבל כזו שהאבולוציה התירה במספרים קטנים. המחקר שאנחנו ערכנו הראה שהדבר אינו כך. הומוסקסואליות אינה טעות אלא תוצאה של שינויים הורמונלים עוד ברחם, כך שיכלנו לשלול את הדעה הזו". "יש לנו כמה השערות (כיצד נוצרת נטייה הומוסקסואלית)", אומר ראהמן. "ישנו, למשל, 'מודל הספוג' אשר לפיו גנים מסוימים משפיעים במוחו של העובר על קולטן מסוים, אשר תפקידו 'לספוג' טסטוסטרון (ההורמון הגברי). הספיגה על ידי הקולטן פחותה, והאזורים הללו מפתחים תכונות נשיות, בנוסף לכך שהרי ברירת המחדל המינית הראשונית של כל היונקים היא מסוג נקבה. כמובן שזו רק תיאוריה, ועל הדברים להיבדק בכיוון ההפוך". גם ראהמן יודע, כנראה, שגם במדעים מדויקים, הדברים לא תמיד מוחלטים.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...