עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

אהבת נשים ומיניות לסבית

סביב המיניות של נשים לסביות התפתחו מיתוסים רבים, המושפעים מהסביבה והיחס החברתי לנושא. שרי לביא וגילה ברונר שופכות אור על חלק מהמיתוסים ומסבירות על קשיים בזוגיות ובמיניות הלסבית

מיתוסים רבים נוצרו סביב המיניות הלסבית. האישה הלסבית מתוארת לעיתים כאישה אגרסיבית מינית, זו הלקוחה מסרטי פורנו המיועדים לגברים הטרוסקסואלים, או כאישה כנועה מינית. המיתוסים האלה מערבים דפוסים חברתיים ופוליטיים, ולעיתים יכולים להיות מאד מבלבלים. מיתוסים נפוצים הם: סקס לסבי תמיד מספק (אישה תענג אישה הכי טוב), סקס לסבי מתקיים באופן תדיר (אובססיבי), או סקס לסבי מתקיים לעיתים רחוקות (לסביות, כמו נשים אחרות אינן רוצות סקס), סקס לסבי כולל בעיקר חיבוקים ונשיקות, לסביות מעדיפות קירבה רגשית על פני סקס, בזמן סקס אחת משחקת את תפקיד הגבר הדומיננטי והאחרת משחקת את תפקיד האישה הכנועה, לסביות עושות סקס רק עם בת זוגן האהובה והן מונוגמיות.

המיתוס הגדול מכולם על סקס לסבי הוא "מיתת המיטה הלסבית" (Lesbian Bed Death). הכוונה לירידה בפעילות מינית, המתרחשת כשנתיים מתחילתו של קשר זוגי משמעותי. "מיתת המיטה הלסבית" הפכה למושא לבדיחות בקומיקס לסבי, וכן לסינדרום שכולם מאמינים בקיומו. הבעיה העיקרית המתעוררת עם השימוש במושג זה היא התעלמות מהמורכבות של מהות הסקס הלסבי, המעוצב על ידי גורמים שונים - מגדר, תהליכים תוך נפשיים, משפחתיים ובין אישיים, מוצא אתני, מעמד חברתי, גיל, יכולות פיסיות, דת, תהליך היציאה מהארון ועמדות פוליטיות.

המונח "מיתת המיטה הלסבית" הוצג לראשונה באופן פומבי באסיפה פוליטית ב-1987, אך עוד קודם לכן התקיימו דיונים על התשוקה המינית העצורה, ועל פעילות מינית נמוכה במערכות יחסים לסביות. הנושא הועלה על ידי מספר כותבות רבות השפעה, אשר כתביהן על המיניות הלסבית נקראים על ידי רבים ורבות. הן הסתמכו על ממצאי מחקר ידוע שפורסם ב-1983 בספר 'זוגות אמריקניים' מאת בלומשטיין ושוורץ, שמצאו כי זוגות של לסביות קיימו יחסי מין בתדירות נמוכה בהשוואה לכל הרכב זוגי אחר – זוגות הטרוסקסואלים נשואים, הטרוסקסואלים שאינם נשואים וגרים יחד וכן פחות מזוגות גברים הומואים. הנתונים התבססו על שאלה אחת: "בערך באיזו תכיפות בשנה האחרונה, את/ה ובן/בת זוגך קיימתם יחסי מין?". לא ברור מדוע מצטטים רק את מחקרם כהוכחה מדעית לפעילות מינית נמוכה של זוגות לסביות, למרות קיומם של מחקרים אחרים המספקים את ההוכחה ההפוכה.

כיום ברור, על פי כל המחקרים הסקסולוגים, שהשאלה על תכיפות יחסי מין מתעלמת ממגוון של פעילויות מיניות, הכוללות עוררות מינית ואורגזמה עם או ללא כניסה של פין לנרתיק של אישה. זוהי שאלה המבוססת על תפיסה גברית לגבי סקס, שבה חייב להיות מעורב הפין, וחייב להתקיים ביקור של פין בנרתיק. שאלה מחקרית זו עדיין נפוצה, למרות שהיא מזניחה לחלוטין כל מימד סובייקטיבי ביחס למין אשר הכרחי לחווייתה המינית של האישה. מרילין פריי, לסבית פמיניסטית, מבקרת בספרה שאלות מחקריות מסוג זה, באומרה, כי "מה ש-85% מהזוגות הנשואים עושים יותר מאשר פעם בחודש, אורך בממוצע 8 דקות... כשאנחנו [הלסביות] עושות, מבחינת תדירות קורה אמנם פחות, אולם אורך, בממוצע, יותר מ-8 דקות. אולי 30 דקות לפחות. לפעמים אף כשעה".

במחקר אחר, של מסטרס וג'ונסון, נמצא כי זוגות הטרוסקסואלים ממוקדים יותר במגע גניטלי ואורגזמי מאשר זוגות של לסביות, אשר שילבו יותר חוויית-גוף שלמה (נשיקות, חיבוקים, נגיעות והחזקה), לפני שהחלו במגע גניטלי או אפילו בחזה. החוקרים כתבו, כי בזוגות הטרוסקסואלים "לעיתים נדירות יותר מ-30 שניות עד דקה הוקדשו להחזקה קרובה ולליטוף הגוף כולו לפני שניגשו ישר לחזה או לאזורים הגניטליים". בלומשטיין ושוורץ ציינו, כי בנוסף לזמן שלוקח לגירוי הגוף כולו, לסביות, יותר מאשר זוגות הטרוסקסואלים, מעריכות הדדיות בתהליך העינוג. אילו חוקרי מיניות היו בוחנים יותר את הזמן אשר מקדישים לעשיית הסקס וכן את מגוון הפעולות המיניות ההדדיות, יותר מאשר את השאלה "כמה פעמים", הלסביות היו זוכות בוודאי בתחרות.

במחקר שנעשה נמצא כי אנו עושים נזק, בהסתמכנו על מונח אשר נוגע רק בחלק צר מתופעה שהיא גדולה ומורכבת הרבה יותר. כמו זוגות הטרוסקסואלים או הומואים, זוגות של לסביות אשר חווים קשיים בתשוקה מינית, בתדירות נמוכה של קיום יחסים או בסקס לא מספק, מתמודדים, בנוסף לקשיים אלו, גם עם נושאים לא פשוטים אחרים, כדוגמת הבדלים במיניות בין בני הזוג (רמת הפעילות, התשוקה והסגנון), לחצים בעבודה, גידול ילדים או ניסיונות להביא ילדים, בעיות בריאות של בני הזוג או של אנשים משמעותיים בחייהם, השפעותיו של גיל המעבר על נשים, השפעות תרופתיות ופיסיות של תרופות שלוקחים בני הזוג, בעיות גיל, מוות ולעיתים, השפעותיה ההרסניות של התעללות מינית ופיסית שעברו. ההישענות על מסקנותיו של מחקר אחד, המספק הוכחה שנשים לסביות הן פחות מיניות מזוגות אחרים, מוטלת בספק מבחינה מחקרית. מחקרים רבים אחרים מצאו דווקא כי נשים לסביות מגורות מבחינה מינית יותר, כי הן יותר אסרטיביות מבחינה מינית, וכן נוחות יותר להשתמש בשפה אירוטית עם בנות זוגן מאשר נשים הטרוסקסואליות. באופן כללי, לסביות מדווחות על פחות דיספונקציות אורגזמיות, וכן על רמה גבוהה יותר של סיפוק מאיכות חיי המין שלהן, מאשר נשים הטרוסקסואליות. יש נשים לסביות אשר נהנות ממין תדיר ואינן שומרות על מונוגמיה – התנהגויות אשר באופן מסורתי נחשבות להתנהגויות גבריות.

בשנת 1979 פורסם דו"ח בשם "לסביות והומואים מדברים על חוויותיהם המיניות ועל סגנון החיים" של של ג'יי ויאנג. כמו חוקרים קודמים, ג'יי ויאנג לא מצאו הבדלים בין לסביות ובין הומואים בחשיבות המין עבורם, ובתדירות יחסי המין. עוד מצאו, כי מרבית הנשים הלסביות מסופקות מחיי המין שלהן, ונהנות ממגוון דרכים לענג את עצמן ואת בנות זוגן, כולל גירוי ידני, נשיקות, חיבוקים, שימוש בפנטזיה ומשחק בחזה. הממצא המדהים שלהם היה הגישה החיובית שלהן כלפי אברי המין שלהן, וזאת, לדעת החוקרים, הוא תוצר לוואי של התנועה הפמיניסטית. גיוון מיני היה מאפיין עיקרי שנמצא במדגם של נשים לסביות וגברים הומואים במחקרם החשוב של בל וויינברג. הם ביצעו השוואה בין הומואים ולסביות לבנים ושחורים, ומצאו שנשים שחורות דיווחו על תדירות גבוהה יותר של קיום יחסי מין מאשר נשים לסביות לבנות, וכן על העדפות שונות של פעילות מינית.

המרכז לרפואה מינית בתל השומר מסייע לנשים להבחין בין העדר או ירידה בתשוקה המינית, תדירות נמוכה של קיום יחסי מין, וקיום של יחסי מין לא מספקים. לכל אחת מהבעיות אפיונים נפרדים, ובהכרח גם פתרונות שונים. בצד הטיפול בבעיות המיניות אנשי המרכז נוגעים בתקשורת הזוגית, אשר איכותה משפיעה בהכרח על איכותם של חיי המין.

שרי לביא, עובדת סוציאלית ומתמחה בטיפול מיני
גילה ברונר, מנהלת השרות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית בבי"ח שיבא.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...