עוד בתרבות ובידור
 >  > 

כאן גרות בכיף נינט ומיקי

הטלוויזיה הישראלית משופעת בזוגות הומוסקסואלים (יחסית), אבל הלסביות עדיין מפחידות את היוצרים ונשארות מחוץ לתמונה. סמדר שילוני שוחחה עם במאים, תסריטאים ומפיקים, שמנסים להסביר מדוע הלסביות לא מככבות על המסך שלנו

"אני חושבת שאני די לסבית", היה המשפט המטרים של ווילו, המכשפה המתוקה מבאפי, באחד הפרקים שהקדימו את היציאה שלה מהארון. ג'וס ווידון, היוצר של הסליירית המשוגעת, מספר שכששלח את התסריט ל"וורנר" הוא קיבל טלפון בהול מההפקה. "היא הולכת להיות לסבית?" התעניין אחד הקודקודים בחברה. "כן", ענה לו ג'וס. "הרבה?" היתה השאלה הבאה.

בצירוף מקרים מעניין, המלה "הרבה" היא היפוכה המובהק של התשובה לשאלה כמה לסביות יש בסדרות טלוויזיה. כי גם אם "באפי ציידת הערפדים" הקדישה חלק נרחב ליחסיהן המלבבים ורוויי התשוקה של ווילו וטארה, עדיין מבחינה סטטיסטית דמות הלסבית על המסך שלכם זוכה לחשיפה מינורית עד לא קיימת (ועוד לא התחלנו אפילו לדבר על סדרות וסרטים ישראליים). זאת בעוד שאת המקבילה ההומוסקסואלית הגברית אפשר היום למצוא תחת כל אאוט ליין רענן.

איך קרה שמול יחסיהם המסתעפים של וויל ("וויל וגרייס"), רועי בר וגידי ("השיר שלנו"), ג'וני, שון וניב ("טלנובלה בע"מ"), איגי ותומר ("פלורנטין"), יוסי וג'אגר או דיוויד וקית' ("עמוק באדמה"), נאלצים הצופים להסתפק בעפעופים בין אפרת בוימוולד וניקול דיקסטרא ("משחק החיים"), בהתנסות חד פעמית בין נטע גרטי ללירז צ'רכי ("סוף העולם שמאלה"), ברומן חולף של סמנטה עם אשה אחרת ("סקס והעיר הגדולה") ובטליה, הלסבית חסרת התקנה מ"טלנובלה בע"מ"? מה קרה לזוגיות הלסבית הבריאה בדרך מהחיים אל המסך?

"מישהו אמר פעם שבקולנוע או בטלוויזיה הישראלית תמיד ישמחו לספק לנו נשיקה בין שתי בנות", מבארת א', תסריטאית ישראלית וותיקה ולסבית, שהעדיפה שלא להזדהות בשמה, "אבל אף פעם לא זוגיות מלאה ושלמה. לעומת זאת, אצל גברים תמיד ישמחו להראות מערכת זוגית, אבל נשיקה בין שני גברים ירחם השם". סקירה קצרה של ההיסטוריה הוורודה בסדרות וסרטים ישראליים מאששת את הטענה הזאת, אבל מה מסתתר מאחוריה?

"זאת כבר שאלה פוליטית עמוקה", ממשיכה א', "מגע פיזי בין שתי נשים הוא משהו שנתפס כמראה רך, אסתטי, אבל כששתי נשים גרות ביחד זה מעצבן. זאת השבירה של התא המשפחתי ו'החצפה' כלפי הבחורים: מה זה, לא צריכים גברים? זה מרגיז ומעצבן אותם ופה לסבית נהיה קללה. 'ישנן בנות' היא באמת חלוצה מהבחינה הזאת".

כל מה שגברים חולמים עליו. כמעט

"ישנן בנות" (ה-"L word") היא הסדרה האמריקנית שאיזנה מעט את מפת הקוויריות על המסך הקטן כשנחתה ב-yes בשנה שעברה. היא הגיעה מהאנשים שהביאו לכם את הגרסה האמריקנית של "הכי גאים שיש". אלה ראו כי טוב והחליטו להרים את המקבילה הנשית. "ישנן בנות" מנסה לעשות לקהילה הלסבית את מה ש"הכי גאים שיש" עשתה להומוסקסואלים, משמע לתאר באופן עגול ומורכב יחסים ארוכי טווח בין נשים, כולל סקס, ריבים, הקמת משפחה וכל הג'אז האנושי הזה. לנשים בסדרה יש כל מה שצריך כדי לרסק את כל הסטיגמות הלסבו-שיק העתיקות. הבחורות הנחמדות מאל.איי מנהלות בית קפה, מרוויחות ים כסף במשחקי טניס, מנסות להביא ילדים או "לא עושות מערכות יחסים", יוצאות מהארון ונכנסות אליו, ותוך כדי הן נראות כמו חלון ראווה של פראדה. כלומר, כל מה שגברים חולמים עליו, למעט אולי, העובדה שהן לא מרגישות בחסרונו של גבר באזור.

החוזה להפקת העונה השניה של "ישנן בנות" היה אחד הזריזים בהיסטוריה של תעשיית הבידור האמריקנית. הוא נחתם מייד עם סיומו של הפרק הראשון, כשנתוני הצפייה שנרשמו בערוץ "שואו טיים" במהלך השידור היו גבוהים פי ארבעה מהממוצעים בזמן צפיית השיא. זה הספיק כדי לחדור את חומת העכבות של מנהלי הערוץ.

לא שהסדרה היתה מושלמת - גם פה לא נעדרו טענות בדבר העובדה שהדמויות הלסביות בסדרה אינן מייצגות. למעשה נדמה כאילו הן עוצבו באופן שעונה דווקא על הפנטזיה הגברית משמע השאפה המטופחת, אבל היא לפחות הבטיחה, גם אם לא קיימה, לספר לנו סיפור על חבורת לסביות, סיפור ממש. אם אנחנו נחשבים למחזיקי נר התרבות האמריקנית, כמה זמן זה יקח עד שהאסימון יפול גם לנו?

"יותר מפעם אחת הצעתי לאנשים רלוונטים לשלב דמות של לסבית בסדרה", משחזרת א', "ונתקלתי באותה שמרנות גם כשניסיתי באופן אישי להרים סדרה על לסביות. תמיד העם עוד לא בשל,לא מתאים, ומילא בערוץ 2 - אבל גם בכבלים ובלווין. בשורה התחתונה טענו שזה לא מסחרי. לדעתי הגורמים המשדרים עושים טעות, ואני מדברת כרגע ברמת האסטרטגיה השיווקית. לסביות מעניינות את הקהילה, זה הופך לסטייטמנט והם מפסידים הזדמנות ליצור הזדהות ולהביא קהל".

יכול להיות שללסביות פחות דחוף לקדם את האג'נדה שלהן?

"ברור שדחוף. תארי לעצמך בכל סדרות האהבה שהיית רואה היו רק לסביות או הומואים. אם היתה איזו סדרה שהיתה מראה יחסים בין גבר לאשה, לא היית רואה אותה? אנשים מחפשים בטלוויזיה שלהם מודלים להזדהות".

אז שנזרוק את זה על שמרנות?

"הצופים, גם השמרנים שבהם, בשלים לקבל קטע מיני בין נשים, ברמת המציצנות. תמיד אמרו שהשוויון של האשה מגיע עד המקום שבו היא תרוויח יותר מגבר. ברגע שזה מתחיל לאיים על הגברים, שם החיבה ללסביות נגמרת. וזה לא שמישהו אומר 'אני לא מוכן לראות נשים בלי גברים', זה בתת מודע הקולקטיבי שלנו. גברים הם הרוב בתעשייה, והמשמעות של לסביות מרתיעה מבחינה נפשית."

אפשר להניח שבגלל שהחברה סלחנית יותר כלפי לסביות מאשר כלפי הומוסקסואלים, הן פחות לחוצות על הכרה תקשורתית?

"זה נכון שנשים מטבען הן יותר תחמניות מגברים, ויותר קל להן לתמרן. נשים גם מקריבות המון למען הילדים שלהן, כמו ב'קיל ביל', שברגע שהבחורה נכנסת להריון כבר לא מעניין אותה הבחור. נשים הרבה פעמים עוזבות את הבעל והילדים ומגיעות לבחורה שלהן, אבל תמיד יש להן ערוץ פתוח לחזור ליחסים הטרוסקסואליים. ככלל, היחס של החברה ללסביות הוא יותר סלחני, יודעת מה יותר מסלחני, הוא מציצני, אוהב, ומלא תשוקה.

"אבל כל זה לא סותר את העובדה שיש פוטנציאל מסחרי ברעיון כזה. זה ידוע שהומואים ולסביות צופים בסדרות על הומואים ולסביות. חוץ מהן יסתכלו בסדרה גם נשים סטרייטיות נשואות וסטרייטיות רווקות, ויסתכלו מתבגרים ויסתכלו נשים שמעוצבנות על הבעלים שלהן וכמובן גם גברים, אין גבר שלא יסתכל על תוכנית כזאת".

עד לכאן

ההיצע החיוור של דמויות לסביות תוצרת הארץ בולט בעיקר מול הצבעוניות שמציעה התעשייה הישראלית בגזרת הדמויות ההומוסקסואליות, וגם אל מול הפתיחות מה של הגופים המשדרים כשזה מגיע לתכני-גייז מחו"ל. ב-yes הנהיגו במשך תקופה ארוכה מדיניות פרו-גייז מובהקת, בעיקר בערוץ האיכותי yes+. זה התבטא בסדרות ובסרטי טלוויזיה דוקומנטריים שלבלבו בערוץ, ובמשבצת מוגדרת שעסקה בתכנים הומו-לסביים (ימי שלישי בערב) וגובתה במסע פרסום במועדונים ובעיתונות הרלוונטית. במהלך השנים האחרונות הקפידו ב-yes לשדר בכל יום שישי סרט עם אוריינטציה הומו-לסבית, במסגרת פנייה מפולחת לאוכלוסיית הגייז אותה הנהיגה החברה. זוהי אותה חברה, אגב, שמביאה לכם את "הכי גאים שיש" ואת "ישנן בנות", וכן, גם אותה חברה שהתעקשה לצנזר את הנשיקה הגברית מהעונה הראשונה של "השיר שלנו", בין רועי בר לבן זוגו.

בסופו של דבר, השוק המקומי הקטן לא מאפשר התכווננות אל פלחי אוכלוסיה קטנים יותר. הנטייה הטבעית של המפיקים, גופי השידור ושאר אנשי הביניים שמתווכים בין היוצרים לצופה מושכת אל הקרקע הבטוחה של המיינסטרים.

"אני לא בטוח שאפשר להתייחס לגייז כאל פלח שוק משמעותי", אומר דני פארן, מנכ"ל דארסט הפקות, מפיק ועורך טלנובלה בע"מ. "גייז כפילוח זה שולי. כל הפלחים זה שולי, רק כשהם מצטרפים אחד לשני אנחנו מקבלים את הפרי השלם. מה שכן, כשיש שוליים צריך לקחת אותם בחשבון ולעבוד איתם. אם אנחנו עושים סדרה על מאפיה ופשע, זה נכנס לסיפור, אבל זה לא כל הסיפור. ב'סופרנוס' למשל אחוז ניכר מהסדרה זה יחסים נורמטיביים, משפחה, חברים, סביבה. הפשע תופס אחוז קטן יותר".

ובהקשר הספציפי של דמות לסבית?

"ברגע שאתה מתעסק עם נשים אתה מסתבך. הגברים יותר מאויימים על-ידי נשים מאשר על-ידי גברים, כי האשה היא פינה אחרת, ואני מתייחס אליה בהרבה יותר חשש בתור גבר ועורך של תוכנית. הכוח הנשי מאיים על הכוח הגברי, והכוח הגברי לא רוצה להתעסק עם הכוח הנשי, והוא מעדיף שלא להגיע לידי עימות.

"זה ידוע גם בעסקים ובפוליטיקה שעם נשים לא מתעסקים, הן כוח בלתי צפוי. היא יכולה לקבל את ה'זה' שלה וזה יכול להשפיע על הרבה יותר מידי דברים. הדברים הרי יוצאים בטלוויזיה ובקולנוע מתוך השתקפות של היחסים בחברה עצמה ביום יום, וביום יום האשה אני לא מומחה לזה, אבל באינטואיציה של גבר האשה זה לא דבר פשוט, הרבה פעמים בלתי צפוי מאוד, רגשי, סובל ממצבי רוח עונתיים וחודשיים".

אתה מדבר על הדמות הלסבית או שאתה חושש להרגיז נשים?

"אני מדבר על הדמות עצמה. האמת היא שאני חושב שאף אחד לא ידע איך לטפל בזה נכון או מספיק טוב. כי כל מה שאמרתי זה חומר נהדר לדרמה, פנטסטי, אבל כל כך מורכב שלאף אחד לא היה כשרון או רצון לגשת לזה".

אם היו מציעים לך סדרה כזאת היית לוקח?

"כל דבר שהוא אתגר הייתי עושה. היה מעניין אותי להתמודד עם הבעיה הזאת על המסך, ולהעלות את השאלה מתקבל או לא. הצד השני של המטבע הוא השאלה האם זה מעניין את הקהל הרחב, עודף המרכיבים הדרמטיים והרגשיים שיש בקרב האשה, כי זאת התייחסות שונה לדמות. 'עקרות בית נואשות', למשל, שיעממה אותי, כי היא מתעסקת עם האשה בצורה מאוד נוסחתית. בסדר, אז הן נואשות, אבל לגופו של עניין הטיפול הוא אותו טיפול".

אז מה נראה לך? יש לזה קהל?

"אני חושב שיחסים בין אשה לבין אשה אחרת זה לא כל כך מעניין".

גברים לא ירצו להציץ למערכת יחסים כזאת?

"הם נכנסים לאינטרנט אם הם רוצים להיות מציצניים. אני חושב שזה לעולם לא יהיה שלם אם אין את היחסים הנורמליים בין גבר לאשה, פשוט בגלל שרוב האוכלוסיה היא סטרייטית. העולם הוא נורמלי, למרות נטיות כאלה ואחרות, והשאיפה בעולם היא לנורמליזציה, לא משנה באיזה תחום. וכשחורגים מהנורמות האלו צריך לנתח ולהעלות שאלות כבדות המשקל. ברגע שזה חורג מהמיינסטרים זה מצריך יותר בדיקות".

ישועת הטלנובלה

אבל לא אפסה התקווה, והיא מגיעה דווקא מכיוון בלתי צפוי הטלנובלות והדרמות היומיות. באופן אירוני משהו, דווקא הז'אנר שנחשב לנחות יחסית, סטיגמטי ונוקשה, שאיש לא יחשוד בו בייצוג אידיאולוגי או ביומרות חינוכיות, דווקא הוא מאכלס בתוכו לא מעט מהדמויות הלסביות בסדרות ישראליות. אפרת בוימולד פלרטטה עם ניקול דיקסטרא, בסוף הן אפילו החליפו טלפונים; בימים אלה עורכת ד"ר רוני הלפרין מחקר על היחסים בין נינט ומיקי אפלבוים (מיה דגן) ב"שיר שלנו", וההנחה שהן-הן הזוג האמיתי של הסדרה; "טלנובלה בע"מ" הביאה לנו את טליה, הלסבית האקסצנטרית של HOT שמתאהבת בדנה בלום (יעל בר-זוהר); בטלנובלה הבאה של HOT, זו שיהודה לוי יגלם בה מתאגרף, כבר שוריין מקום לדמות לסבית מרכזית.

"אם לא הייתי עושה את ההומואים בטלנובלה הייתי עושה זוג נשים", מבטיח דרור נובלמן, תסריטאי "טלנובלה בע"מ". "בסדרה הבאה אני ארצה לטפל במערכת יחסים לסבית רצינית בצורה יותר מעמיקה".

יש לך את טליה.

"כן, אבל היא לא שם כדי להעלות את הנקודה הלסבית. במקור הדמות שלה נוצרה מהנקודה בה היא יצאה עם בני קייזרמן, ובעקבות זה הפכה ללסבית. זה נתן לי פן של בני, לא היתה שם איזו אמירה, אלא אטיטיוד ששירת הרבה עלילות. אבל זה לא אומר שלא היו לה יחסים מפותחים, יש לה שכבות אבל כולן מסתירות מוטיבציה אחת. יש לה הרבה הומור ועורמה והיא מאוד מניפולטיבית, אבל היא לא באמת עוברת שינוי או תהליכים".

התלבטת אם לתת לה מאפיינים לסביים?

"כשהתחלתי איתה הלסביות היתה משנית. זה היה עוד מאפיין של הדמות שנראה לי מדליק, וכשהסדרה התקדמה השתמשתי בזה. הביטויים הלסביים שלה יותר קומיים, כמו מיסטר האמפריז ב'מישהו מטפל בך', למרות שיש כאן גם מקומות רגשיים. אני מאוד אוהב אותה כי היא הולכת למקומות קיצוניים, והיא דמות מאוד חזקה. היא אשה בעולם של גברים".

האם מדונה ובריטני רק סימנו את הטרנד? האמנם הלסביות באות? ואם כן, האם אתן מגיעה המהפכה? אם כן, קחו בחשבון גם את הטלנובלה המתוכננת לערוץ המוסיקה, "ילדות רעות". הסדרה תתמקד ב - הפתעה - אחורי הקלעים של עולם הזוהר, ותעקוב אחרי להקת-בנות שאחת מהן תימנה על הקהילה הלסבית. הסדרה היא פרי רעיון של יואב פז, עורך התוכן של ערוץ המוזיקה, ועל התסריט הופקדו בין היתר דלית קהן, והאחים אריק ושלומי רוטשטיין. בבימוי תתן רוני קיי, בוגרת "חדר מלחמה" של יאיר לפיד.

"התסריט עוד לא מגובש וכמוהו גם הדמויות", אומרת קיי, "אבל אנחנו יודעים שהיא לסבית. מה שאני כן יודעת הוא שברמת הליהוק אני לא מחפשת את הבוצ'ית או מי שבעבר הוגדרה כלסבית. אני לא מחפשת מישהי שהמראה החיצוני שלה מוגדר לפי הסטריאוטיפ אלא נהפוך הוא. מה גם שלפי הבנתי המועטה היום התיוגים האלה פחות רלוונטיים. הסטריאוטיפ די התפוגג לפחות בעיני הדור שלנו ובעיני הצעירים".

אז איך העובדה שהיא לסבית תבוא לידי ביטוי?

"מבחינתי היא דמות מורכבת כמו כל דמות אחרת".

מתוך ערוץ התרבות ב-ynet.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...