עוד בחדשות ודעות
 >  > 

שינוי בחיים

לפני שלושים שנה לא הייתה קהילה בכלל. היו חבורות קטנות. אנחנו, ראשוני האגודה והפעילים החברתיים, התחלנו ליצור אותה. במהלך השנים, היא התחלפה ועברה שינוי, למשהו אחר לגמרי

אחת העובדות המדהימות ביותר בנוגע לשינוי שחל בחיים ההומוסקסואליים בשלושים השנים האחרונות הוטחה בפניי, במקרה ובלי כוונה, בראיון הקצר שנערך עימי ל"זמן הוורוד", לרגל זכייתי באות "יקיר הקהילה".

הופיע שם סיפורון על איש ציבור, שלקח אותי בשנת 1961 למסיבת הומואים, והזהיר אותי שכעת כולם ידעו עליי. הסיפור כמעט נכון, אלא שלא הבנתי איך הגיע המראיין למסקנה המוטעית שהלכנו למסיבת הומואים, ולמה היה צריך להזהיר אותי מלהיראות שם. לקח לי רגע להבין את מקור אי ההבנה. הסיפור, כפי שסיפרתי אותו, היה אכן על איש ידוע, עיתונאי מפורסם, כתב לענייני תרבות.

אז עדיין במוסף "דבר השבוע" של עיתון דבר ז"ל, ואחר כך במוסף "הארץ" . האיש הוא מיכאל אוהד, שהיה לא רק עיתונאי חשוב וקובע טעם, אלא גם במאי תסכיתי רדיו, ועורך תוכניות בקול ישראל, הרבה לפני הולדת הטלוויזיה. כשראיין שחקן, או כתב על הצגה במוסף, הוא גרם להם להצלחה גדולה, והפך אותם לשיחת סלונים של ימי שישי. ורק עובדה קטנה אחת שלא היתה ידועה - עשרים ושתיים שנים היינו יחד. היציאה המשותפת הראשונה שלנו למקום ציבורי הייתה לתיאטרון. תיאטרון, מקום כזה שמציגים בו הצגות. כמו הבימה, הקאמרי - מוכר לכם? הלכנו לבכורה של "בגדי המלך" בהבימה, ומאז כל העיר הכירה אותי, וידעה שאני הומו. לא שאני מחפש את הכבוד בלהיות ההומו הציבורי הראשון, אבל זה מה שקרה. מיכה היה עסוק בעבודתו ויצא מעט. אני הייתי נער שובב שהסתובב בכל מקום, והעובדה שהייתי "החבר של מיכה", פתחה לי דלתות והזמנות למקומות שונים. בזכותו הכרתי את כל אנשי הרוח והאומנות של השנים ההן.

ונחזור למראיין של "הזמן הוורוד". צעיר בשנת 2005 מקשר את המלה תיאטרון אך ורק למסיבות הומואיות. חבל שזה ההקשר היחיד שעלה בדעתו. הוא בכל זאת כותב בעיתון, לא? האם הוא מייצג את הרדידות שהתפשטה בכל? מעניין לחשוב שלא עלה בדעתו שבשנת 1961 לא היו מסיבות הומואיות מהסוג שמועדון התיאטרון של היום מקיים. היה לו כל כך טבעי שאלה היו מאז ומעולם. נכון, היו מסיבות גם אז, אך הן התקיימו בבתים פרטיים, לידידים ולידידי הידידים. אך אם זה מה שהכתב הבין, נשאלת שאלה של היגיון פשוט - למה היה צריך להזהיר אותי מפני מסיבה הומואית? מי אלה "כולם" ש"ידעו עליי"? הומואים אחרים? מה זה - סוג של הומופוביה מופנמת?

אינני יודע, ולצערי אין לי דרך לבדוק מה עוד נעשה כל כך ברור ומובן מאליו עם השנים. איך השתנו החיים ונוצרה תפיסת החיים המשוחררים והחופשיים של הדור הצעיר. איזה סמלים נמחקו? מה בא במקומם? לא רק בשאלת החיים בארון או מחוצה לו. בכלל. בחיי הצעירים שנולדו לתוך החופש היחסי של הקהילה. נכון שלפני שלושים שנה, כשהתחלנו בפעילות, לא הייתה קהילה של ממש. לא הייתה קהילה בכלל. היו חבורות קטנות.

אנחנו, ראשוני האגודה והפעילים החברתיים, התחלנו ליצור אותה. לא חשבנו הרבה על פוליטיקה, וגם לא היו לנו מאבקי אגו פוליטיים בתוך האגודה. לקח זמן עד שנוצר התואר "יו"ר האגודה" - מה שכיניתי, ביני לבין עצמי בצחוק, "הומו מס' 1 במדינה". הייתי נרגש מדי מכדי להגיד את כל מה שהיה לי להגיד בטקס הענקת אות יקיר הקהילה. היו דברים שרציתי להזכיר, שנעשו ונשכחו. התחלות של תהליכים שעבדנו עליהם עד שהבשילו - לעתים רק שנים אחרי. אינני נוסטלגי למה שהיה. אני הרבה יותר סקרן לבדוק מה השתנה. מה יש היום. המאמרון הקטן הזה בזמן הוורוד הוכיח לי, שמשהו בתפיסה הכללית השתנה, וטוב שכך. רק חבל שעל חשבון התרבות הכללית. בזמנו, הומואים היו הקהל הטוב של התיאטרון ושל המוסיקה. היום, לצערי, סרטן השד של קיילי מינוג חשוב יותר. לא לאגודה למלחמה בסרטן, אלא למפזזי המסיבות.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...