עוד בתרבות ובידור
 >  > 

הכל או כלום

ליה לחמי פגשה את יוצרות הסרט "חתונה זה לא הכל", ושאלה אותן איך נולד הרעיון לתסריט, איך עושים סרט בלי תקציב ומה קרה בגורלה של החבורה הלסבית העליזה

לאט לאט, אך בעקביות, חודרים תכנים להט"ביים לתעשיית הקולנוע הישראלית. יוצרים רבים מקרב הקהילה הגאה בוחרים לגעת, באומץ, בחייהם מחוץ לארון, ובחיי ההומואים והלסביות בכלל. כקהילה, אין ספק שיצירות מסוג זה חשובות וחיוניות לנו. אנשים רבים, שספק אם היו נחשפים לתכנים דומים בדרך אחרת, נמנים על קהל הצופים, והעולם הלהט"בי הופך לחלק מהתודעה הציבורית הרחבה. "חתונה זה לא הכל", סרטה של ליליה צווקבנקל, הוא מייצג מכובד של יצירות כאלה.

הסרט הוא סיפורו האישי של נשים לסביות בתל-אביב, שיצרו לעצמן חבורה המתפקדת כמשפחה אלטרנטיבית. שירלי וענת, בנות זוג, וחלק מהחבורה המדוברת בחרו לעקור מתל-אביב ולעבור לחיות בברלין. כמה חודשים לאחר המעבר הן מחליטות להתחתן בבית העירייה בברלין, והחברות נוסעות על מנת לעזור בהכנות לחתונה, וללוות אותן במעמד עצמו. המפגש ביניהן לא פשוט, ואפילו כואב. הסיפור נע במסלולים מקבילים סביב החתונה, אך גם סביב פירוק המשפחה האלטרנטיבית שנוצרה. ביוזמתן של ליליה ואורלי אלכסנדר, יוצרות הסרט, ובנות זוג בסוף שנות השלושים לחייהן, הפך המפגש המדובר לסרט דוקומנטרי, עם גוון אישי.

ליליה היא עורכת וידאו במקצועה, ואורלי מחנכת בבית הספר הדמוקרטי ביפו. הן חיות יחד מזה ארבע שנים, ובחצי השנה האחרונה הן גם האימהות של אסי (קיצור של אנסטסיה). את הסרט הן צילמו וערכו ללא תקציב או תמיכה כלשהי, ובימים אלו מנסות לשווקו בכל כוחן. הסרט הוצג במסגרת פסטיבל דוקאביב האחרון וזכה לביקורות נלהבות (ראו מסגרת). כעת הוא עולה להקרנה נוספת בסינמטק, ולרגל המאורע המשמח, פגשתי את לילה ואורלי לשיחה על הסרט, ועל החיים בכלל.

כיצד נוצרה החבורה שלכן?
אורלי: החבורה התגבשה בסוף שנות העשרים לחיי. סמדר [בלזברג ל.ל.] ואני היינו זוג בעבר, ולאחר שנים התחדש הקשר בינינו. סיצ'י [גלעד ל.ל.] הצטרפה אלינו והפכנו לשלישייה. עם השנים הצטרפו עוד נשים ובנות זוג לחבורה. הגרעין הקשה היה שש בנות, אבל הוא גדל והתרבה עד שהפכנו לחמש-עשרה במספר. היינו עושות הכל יחד. מכיוון שאצל חלק מאיתנו המשפחה הגרעינית לא הייתה שותפה לחיינו, עברנו הכל יחד. היינו מין משפחה אלטרנטיבית. את החגים חגגנו יחד, שלא לדבר על בילויים ויציאות משותפות. עברנו פרידות, מחלות, עליות וירידות רבות בחיינו, והתחושה הייתה תחושת משפחה כאן בתל-אביב.

איך נולד הסרט?
שירלי וענת נסעו לברלין. הן החליטו לחיות במקום אחר, ומכיוון שענת היא בעלת אזרחות גרמנית, הפור נפל על ברלין. כשהן עזבו המשפחה האלטרנטיבית שיצרנו החלה להתפרק. מגיע גיל שאדם עושה החלטות עבור עצמו, שלא תמיד מסתדרות עם החלטות קבוצתיות. ההחלטה שלהן לעבור לברלין היא סוג של החלטה כזאת. ברגעים כאלו המשפחה עומדת במבחן. לפני נסיעתן ערכנו למענן מסיבת פרידה גדולה, וליוותי אותן לשדה התעופה, אין ספק שזאת הייתה פרידה קשה עבורי. לאחר כמה חודשים הן החליטו להתחתן, ולי היה ברור שאני צריכה להיות שם. ליליה ושאר הבנות הצטרפו אליי. נסענו, והתחושה הייתה שזאת הפעם האחרונה שאנחנו כחבורה יחד. כשהגענו הרגשתי מרחק. הן היו לחוצות מהחתונה, ואנחנו רצינו לטייל, והייתה תחושה קשה של תסכול הדדי. ליליה הביאה את המצלמה כדי לתעד את החתונה, אבל אני הרגשתי שיש שם עוד משהו.

רבתי עם שירלי, וכשסיצ'י באה לנחם אותי, גיבשנו יחד את הרעיון לסרט. ליליה לקחה את הרעיון והלכה איתו. היא צילמה לאורך כל הטיול, ובארץ השלמנו ראיונות עם הבנות עצמן. הסרט צולם ב-2002, ולקח לנו שלוש שנים לגבש אותו. התווכחנו לא מעט בעריכה - לליליה היה חשוב לתת דגש על החתונה ועל מה זה בעצם להיות לסבית, ולי היה חשוב להראות את המשפחה האלטרנטיבית והתפרקותה.

איך עושים סרט בלי תקציב?
ליליה: הסרט נעשה על ידינו בלבד. אני ערכתי בבית, וחברים שגייסתי עזרו והתנדבו לעבוד ללא תשלום. הגשנו את הסרט לקרנות השונות, וקיבלנו תשובה שלילית מכולן. בקרן רבינוביץ' הגדילו לעשות, ושלחו תשובה שנדף ממנה ריח הומופובי, שבה נטען שהסרט נשמע כמו "גיוס לשורות הלסביות". ביקורת לא ברורה ותמוהה למדי. אבל בפסטיבל דוקאביב זכינו לתגובות מצויינות, והיה ביקוש גדול לסרט, ובשלב מסויים הוא עבר להקרנה באולם הגדול, למרות שהיה מיועד לקטן דווקא. בימים אלו אני מנסה למכור את הסרט לערוצי הטלוויזיה ולפסטיבלים ברחבי העולם.

ועכשיו, שלוש שנים אחרי שצילמתן את הסרט, החבורה עדיין קיימת?
אורלי: אנחנו כבר לא חבורה. אנחנו נפגשות הרבה פחות. כל אחת בענייניה, ובזוגיות שבנתה לעצמה. אני בקשר הדוק עם שירלי וענת. כל השאר בקשר איתן פחות או יותר דרכי. בינינו אנחנו נפגשות בעיקר בחגים ובאופן אינטימי. סיצ'י עברה לגור עם בת זוג חדשה, וסמדר חיה היום עם בת זוג אחרת. שירלי וענת עדיין בברלין, חיות את חייהן ושותפות בקהילה קווירית. ואנחנו? אנחנו הקמנו משפחה, ליליה נכנסה להריון, והבאנו לעולם את אסי, ביתנו המשותפת, שהיא בעצם הפרוייקט החשוב ביותר שלנו.

אתר GoGay‏ הוא מנותני החסות לסרט "חתונה זה לא הכל" המוקרן בימים אלה בסינמטק תל-אביב

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...