עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לא ל"זמן הוורוד"

בימים אלה יוצא מחדש לאור "הזמן הוורוד", תחת ידיו של עמוס שוקן. את השמחה על חזרת העיתון מחמיצות דעותיו ועמדותיו השמאלניות הקיצוניות של המו"ל

עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", פרסם באחרונה מאמר שערורייתי הקורא להתבוללות בתוך האוכלוסיה הערבית, ובכך עשה שרות נפלא לנרטיב הציוני. עיתון ה"ארץ" היה, מאז ומעולם, בית חם לדעות קיצוניות, או שמא - "פוסט-ציוניות", המובעות בו בהבלטה. בכך אין הוא שונה במהותו מהעיתונות המתלהמת של הימין הקיצוני, שבה מוצגים פתרונות קיצוניים ומסוכנים מסוג אחר, המבקשים להמיט עלינו, בסופו של דבר, את חלום הבלהות של "מדינת כל אזרחיה". המתקפה רבתי על דבריו של שוקן, מימין ומשמאל, זיכתה את הישראלים הצעירים ומלאי הספקות בתזכורת מבורכת לטיעונים המוסריים והצודקים, בדבר זכותם של היהודים להגדרה עצמית, או במילים פשוטות - זכותנו לבית לאומי במתכונת יהודית ודמוקרטית. בעידן, שבו רבים מדי בינינו תופסים את קיומה של ישראל כעובדה מובנת מאליה, יש לברך את שוקן, גם אם בציניות, על תוצאות מעשיו. עיתון הוא עסק פרטי. הפומבי שהעניק שוקן לדעותיו ה"פוסט-ציוניות", הופך בהכרח את מנוייו ה"חושבים" והמתוחכמים, למזוהים ישירות עם רעיונות החטא, שאותם מקדמים הגרועים שבשונאי ישראל. אני, באופן אישי, מעדיף שלא להיחשף לטקסטים האומללים הללו. מי שבוחר להתענג עליהם מרצונו החופשי בוקר בוקר, שיהיה לו לבריאות. זכות לגיטימית, השמורה לכל אזרח במדינה חופשית. ועם זאת, כשארגון ציבורי כמו "האגודה לזכויות ההומואים הלסביות הבי והטרנס" בוחר במופגן לעשות זאת, זה כבר עניין חמור ביותר. בימים אלה חידשה האגודה את הוצאתו לאור של ביטאונה הרשמי "הזמן הוורוד". המגזין חדל להופיע לפני יותר משנה, וכמי שנמנה משך שנים על צוות הכותבים, העושים את מלאכתם בהתנדבות, הצטערתי גם אני, בשעתו, על כך שהמפעל החשוב קרס. לאחר סדרת ניסיונות כושלים למצוא גורם מממן, נמצא הגואל בדמותו של המו"ל שוקן. "הזמן הוורוד" יהיה, מעתה, נספח למוסף "העיר", ועורכו הראשי יהיה איש הרשת. כתביו המרכזיים: חברי האגודה ופעיליה. רק שאת השמחה החמיץ המאמר האחרון של שוקן. הרב המוחלט של קוראי "הזמן הוורוד", נכון למפה הפוליטית היום, סולד מדעותיו. מחובתם המוסרית של ראשי האגודה היה להודיע מייד על הפסקת שיתוף הפעולה עם שוקן. האגודה אינה גוף פרטי. היא נתמכת מכספי משלם המיסים, וראשיה מחוייבים לגלות, קודם כל, נאמנות מוחלטת לשולחיהם, במקום להיגרר אחר גורמים פוליטיים. כל זה לא קרה. בכך ממשיכה האגודה לדרדר את עצמה לדעת, בכיוון של ניכור, והתבדלות מבני הקהילה. הלגיטימיות שלה מאבדת את תוקפה, כשראשיה מעודדים בעצמם את הפוליטיזציה המסוכנת, שמבקשים להשליט בה גורמים חיצוניים. לראשי האגודה כבר מזמן אין אלוהים. אנחנו משלמים את המחיר, וממשיכים להצטייר בציבור כעוד חבורת שמאלנים תל-אביבים ונהנתנים, הבוחרים בהתבדלות מתנשאת מהמוסכמות הבסיסיות ביותר של הקונצנזוס הישראלי. תודה לאל, שבינתיים התדמית אינה משקפת באמת את פני הדברים. מעניין כיצד היו נוהגים ראשי האגודה לו היה המוציא לאור מפרסם רשימה ארסית בגנות זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים? האם גם אז היו שותקים? ומה עם הכותבים העושים את מלאכתם בלא שמץ ציניות, רק לשם שמיים? האם היו מסכימים כי שמם יהיה חתום על גיליון שהעומד מאחוריו הוא ימני קיצוני, המצדד בפתרונות המאיימים לחסל את הישגי הקהילה? יש להניח כי היתה קמה כבר זעקה. הכותבים והקוראים כאחד היו מצביעים ברגליים, ומחרימים במחאה את העיתון. לכן, כשיגיע לידיכם הגיליון הקרוב של "הזמן הוורוד", אל תתפתו לקרוא בו, כי בחטא נולד. זכרו היטב, כי השפיות חייבת לנצח. הישמעו לצו ליבכם, ואל תתנו לשנאה ולהרס העצמיים, מבית מדרשם של שוקן והמתנחלים, לנצח. היזכרו בתמונות הזוועה שראיתם בטלוויזיה, על ההתעללות המבעיתה בהומואים הפלסטינים בשטחי הרשות - זו שנבחרה, כאמור, בבחירות דמוקרטיות לחלוטין. רגע לפני שאתם רק מעלעלים בעיתון כדי להציץ בחתיכים, חישבו על אחינו המדוכאים במדינות המוסלמיות, שבהן לא יחלמו על מצעדי גאווה בזמן הקרוב. שבהן אין חוף הילטון למתרוממים, וגם לא בארים גאים. במדינת הבלהות של כל אזרחיה, המון פלסטיני השב לאדמתו רדוף רגשות נקם, הוא שיקבע את הכללים. ביום הנורא ההוא, לא יתייצב בכיכרות אחמד טיבי לנאום בזכות ברית הזוגיות, או שינוי חוקי האימוץ, זכויות שארים ועוד. לדאבוננו, יש לנו רק בית לאומי, גאה, אחד ויחיד. הרווחנו אותו בזכות וביושר, ועלינו לשמור עליו מפני הסתה קיצונית. לכן, הגידו את דברכם והותירו את ה"זמן הוורוד", במתכונתו הנוכחית, להתבוסס לבושתו בדוכנים.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...