עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מסטונוול לתל-אביב

חן משגב נפעם למראה דגלי הגאווה המתנופפים בתל-אביב, ומציג בפנינו את המאבק ההומו לסבי כאקט מרחבי

היום אחר הצהריים מצאתי עצמי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. לשמחתי, כמיטב המסורת של השנים האחרונות, גיליתי כי עיריית תל אביב טרחה לקשט את הרחוב המרכזי הזה בדגלי גאווה צבעוניים ובולטים, לכבוד שבוע הגאווה, שאמור להגיע לשיאו במצעד הגאווה, שיעבור ברחוב הזה ממש. רגשות הגאווה והשייכות, אשר חשתי בעוברי ברחוב המעוטר דגלי קשת בענן, הזכירו לי את ביקורי האחרון בירושלים, לפני שבועות ספורים, ימים ספורים לאחר חג הפסח, ומעט לפני יום העצמאות. הדרך המובילה מגבעת רם ומוזיאון ישראל, בואכה הכנסת, עוטרה בדגלי הלאום, שהתנופפו מצידי הכביש ועל איי התנועה שבמרכזו, ויצרו תחושה מיוחדת לעוברים בו. התחושות אותן חשתי בירושלים, במרחב העירוני המעוטר בדגלי הלאום, ורגשות הגאווה והשייכות שחלפו בליבי בעודי עובר היום באבן גבירול, נבעו, באופן ישיר, מהשפעתו של המרחב הסימבולי, אשר נוצר בשני המקומות הללו. מרחב לאומי, המחזק תחושות של ישראליות ויהדות בבירה ההיסטורית, ותחושת גאווה של הומו במרחב "שלו", המעוטר בצבעי המאבק ההומו לסבי, מרחב סימבולי הומואי.

מהו מרחב סימבולי? טובי פנסטר, במאמרה "גבר אשכנזי, אישה אתיופית", משתמשת במושג "תחושת מקום"- מושג המקושר לחיים בעיר הגלובלית, שבה חיות קבוצות אוכלוסייה נבדלות תרבותית, אתנית, גזעית ומעמדית. המונח מבטא את החיפוש אחר הזדהות עם המקום, חיפוש אחר זהות אישית, וביטוייה במרחב הפרטי והציבורי. כלומר, זהות עם האמצעים של יחידים ושל קהילות ליצור תחושת מקום, המבטאת קשר בין חברי הקהילה, חוויות משותפות וזכרונות משותפים, הקשורים למרחב באופן סמלי. כך, למשל, דגלים המזוהים עם קהילה מסויימת, או עם אג'נדה מסויימת, שלטים בשפה מסויימת, או בעלי פנייה מסויימת לקהילה, עשויים ליצור מרחב סימבולי.

יצירתו של מרחב סימבולי כזה, כמוקד של כוח והתלכדות קהילתית, ולו זמנית בלבד, לצרכי מאבק, הפגנה או הבעת דעה, מחזקים את טענתה של ססקיה סאסן בדבר הפיכתן של ערים גלובליות לזירה אסטרטגית, שבה קבוצות פריפריאליות זוכות בבמה לגיטימית להצגת צרכיהן, ולהעלאת תביעות שונות. המרחב הסימבולי, הנוצר בברים ההומו-לסביים, ברחוב המעוטר דגלי גאווה, ובכל מקום מוקף סמלים המייצר תחושה של מקום לחברי הקהילה ההומו-לסבית, מהווה אתר להבנייה, ומקור כוח למאבק ההומו לסבי לשיוויון.

ב-27 ביוני 1969 פשטו כוחות משטרה בגריניץ' וילג' בניו יורק על בר הומו-לסבי מקומי בשם סטונוול. פשיטות והטרדות של כוחות משטרתיים היו דבר שכיח באותם ימים, אך תגובתם של באי הסטונוול היתה לא שגרתית בעליל - מהומות והתנגשויות, שנמשכו ימים ספורים, וגרמו למפנה בדרך המאבק ההומו-לסבי. מאותו יום ואילך תפס המאבק ההומו-לסבי כיוון חדש ורדיקלי, כזה המדגיש את השוני ואת הזהות הייחודית ההומו-לסבית, ויצר כר פורה להתגבשותה של תנועת המחאה ההומו-לסבית, שהתפשטה מניו יורק למקומות אחרים בעולם. סטונוול והברים ההומו-לסביים הפכו לסמל למאבק ההומו-לסבי לשיוויון. הם נתפסו כאתר ממנו החלה המהפכה והפכו לדימוי למרחב סימבולי ייחודי, כזה המעניק כוח ותחושה של קהילה, שאינה רוצה להיטמע בסביבתה, אלא לקבל את הזכויות המגיעות לה, על אף, ובגלל, השונות שלה.

אבל המרחב הסימבולי, היוצר תחושה של מקום, רגשות הזדהות ומקור גאווה וכוח, הינו קודם כל מרחב פיזי ואורבני. אין המדובר במרחב אינטלקטואלי, או תודעתי-פסיכולוגי בלבד, אלא במקום ממשי, שבו חיים ופועלים אנשים. בבר השכונתי בו מתעצבת תחושה של קהילה, ברחוב ובשכונה בהם נוצר מרחב סימבולי על ידי דגלי גאווה הנתלים על מרפסות הבתים, או על ידי העירייה ברחוב המרכזי, ובכל סמל אחר, היוצר תחושה דומה. חלקים אלו של המרחב העירוני מסגלים לעצמם משהו מן האופי והתכונות של התושבים ומרגשות האוכלוסייה המתגוררת בהם, ואלו מותירים בהם את עקבותיהם, והופכים מרחב פיזי-גאוגרפי, למרחב סימבולי בעל משמעות, רגשות ומסורת משלו, מרחב העשוי לשמש מבצר כוח לנאבקים לשינוי חברתי.

בישראל המאבק המרחבי נסוב לא רק על שיוויון זכויות להומואים וללסביות, אלא גם על הזכות לעשות שימוש סימבולי, ולאמץ מרחב קהילתי הומו-לסבי אל מול הניסיונות ליצור מרחב לאומי, לאומני, קנאי וחד-צדדי, המדיר מתוכו קבוצות מקופחות ומדוכאות, או כל מי שאינו בהכרח עומד נפעם ברחוב בירושלים המוקף מכל עבריו בדגלי הלאום, ומעדיף קצת צבע גאווה ודגלי קשת בענן. על כן המאבק בירושלים למען קיומו של מצעד גאווה, מאבק שאולי הוכרע זה מכבר בתל אביב, אינו רק על הזכות לצעוד בתלבושות ססגוניות ולהניף כרזות, אלא על הזכות ליצור לעצמנו מרחב סימבולי עצמאי, מנותק מהלאום ומדגליו, היוצר תחושת מקום ייחודית הומו-לסבית, ומהווה מקור לא רק לגאווה, אלא גם כוח למאבק ההומו-לסבי, אשר הינו, בהכרח, אקט מרחבי.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במסלול לתכנון ערים ואזורים של הטכניון

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...