עוד בתרבות ובידור
 >  > 

חגיגת האחווה האירופית

אלעד שטרומאיר מעריך שבהתחשב בהצבעה הפוליטית, האינטריגות והקומבינות, השפות הנעלמות ועייפות החומר - אולי צריך לבטל את האירוויזיון

כבכל שנה חגגה אירופה גם השבוע את פסטיבל הזמר הגדול בעולם. פסטיבל הזמר שעבור אירופה מסמל אהבה, אחדות, שלום ומה בעצם לא. פסטיבל הזמר שכבר מזמן הפסיק להיות עוד תחרות שירים חביבה בטלוויזיה. כולם רוצים להיות באירוויזיון. אם אתה באירוויזיון אתה על המפה. אפילו לבנון ניסתה להתקבל למועדון היוקרתי וכמעט עשתה זאת, אלא שהיה להם קצת קשה לקבל את העובדה שהם ייאלצו להעביר לצופיהם שידור של שיר ציוני. אלא שהאירוויזיון איבד מטעמו המקורי וממשמעותו. במקום לסמל אחווה בין אומות אירופה, הוא מסמל את שיטת "אתה שכן שלי אני מצביע לך". בכך הופך האירוויזיון לגירסה מדינתית של כוכב נולד, ורק חבל שנמצאים שם כאלה שלא היו עוברים את שלב האודישנים הראשונים. מעניין מה היה לריקי גל להגיד על ההופעה של הנורבגים, וצביקה פיק ודאי היה פוסל את מלטה כי הזמרת שמנה מדי - כמה נחמד לדעת שהיא הגיעה בכל זאת למקום השני.

תמיד האשמנו את אירופה בפוליטיזציה של התחרות. מאז ומתמיד הצעקות שנשמעו מול מסכי הטלוויזיה בארץ, בשלב הנקודות, היו "אנטישמים כולם". ואכן, תמיד ניתן לגלות מידת אנטישמיות בזמן הניקוד, אבל הפעם אני סבור שלא אנטישמיות היא זו שהריצה המוני מצביעים לטלפונים. אם היתה זו אנטישמיות, לא היינו מגיעים למקום הרביעי והמכובד מאד. מצד שני, אם אומרים שלאירופאים יש טעם בבחירת השירים, איך זה שרומניה, נטולת השיר ומלאת המהפכה התעשייתית, הגיעה לפנינו?

הדפוס הקבוע של מדינות מזרח אירופה החדשות הוא "אתן לא מקבלות אותנו לאיחוד? אנחנו ניכנס בכל מקרה!", וכך נוצר דפוס הצבעה של מדינות, שעד לפני כמה שנים טבחו אחת בשנייה (ע"ע פירוק יוגוסלביה), המצביעות באחווה ובשלום אחת לשנייה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. חזון אירופה המאוחדת ממש. כל מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר מצביעות, לאות הזדהות, האחת לשנייה אנחנו סבלנו תחת העול הקומוניסטי בואו נתמוך אחת בשנייה. ההצבעה באירוויזיון, כך נדמה, הפכה לקבוצת תמיכה אחת גדולה.

קשה שלא להתייחס גם להצבעות המסורתיות עוד מימי טרום נפילת מסך הברזל יוון וקפריסין מוכיחות שהפוליטיקה תמיד מנצחת. מלטה תמיד תצביע לקפריסין, ומדינות סקנדינביה תמיד יתמכו אחת בשנייה. טורקיה מגדילה לעשות כבר כמה שנים ונותנת ליוון את מרבית הנקודות שלה כקריצה לאיחוד האירופי: "אנחנו לא נוטרים ליוונים טינה יאללה תנו לנו להצטרף". ההצבעה הפוליטית דוחקת את מדינות מערב אירופה, שהביאו לעולם את האירוויזוין, החוצה ממפת השירים. אני לא מתפלא השירים שבריטניה, צרפת, גרמניה וספרד שולחות הם מופע אימים שלא מבייש אף במאי סרטי אימה. נורבגיה מעוררת גיחוך, אבל בריטניה וצרפת מעוררות רחמים. מה שבמיוחד עורר את רחמיי הוא העובדה שבגרמניה נאספו אנשים בהמוניהם ברחובות כדי לצפות בביזיון שלהם. מאיפה הרוח הזו? האם באמת זו אחווה אירופאית?

והקשר הישראלי שירי מימון הייתה מדהימה, נתנה את השואו של הערב, והצליחה להתברג לחמישייה הפותחת ולהישאר שם כל הערב, בלי מופעי פירוטכניקה וגימיקים זולים (ולא, החזה שלה הוא לא גימיק זול). עם זאת, התקבלה התחושה שישראל לא באמת קיבלה הרבה נקודות, אבל כשיש 39 מדינות מנקדות קצת מפה וקצת משם יוצר הרבה מאד. אם כל מדינות הגוש, מדינות הבלקן, מדינות סקנדינביה והאנטישמיים המסורתיים היו נותנים לנו עוד 40 נקודות בערך מצבנו היה נראה אחרת. אולי היינו יותר קרובים להביא את האירוויזיון לירושלים.

אנטישמיות? לא ממש. האנטישמיות יוצאת במיטבה מאירופה בייחוד כשלישראל יש שיר רע. כשלישראל יש שיר טוב, מצביעים לישראל, כי "זו תחרות שירים ולא פוליטיקה ויש להם שיר טוב." כשלישראל יש שיר רע, לא מצביעים לישראל כי "יש להם שיר מסריח ולא מגיע להם גם ככה נקודות רוצחי ילדים". עם ישראל לא עושים חסד על שירים גרועים, כמו שעושים עם מדינות אחרות. לישראלים אין שכנים טובים שיצביעו להם באופן שיטתי - (רק שכנים שיחרימו את ההופעה שלה), גם אם השיר שלה הוא לא להיט. נציגי ישראל צריכים לעבוד קשה מאד כדי להתברג במקומות גבוהים. יוון לא נתנה לנו אף נקודה, אפילו אחרי שהזמרת היוונייה הצהירה כי לדעתה לישראל מגיע לזכות? ויוון לא הייתה היחידה.

התהייה שעולה היא האם יש טעם להמשיך את תחרות האירוויזיון. אם ההצבעה היא יותר פוליטית ממה שהייתה אי פעם - למה להמשיך? אם השירים היו ייחודיים, אולי היה טעם, אבל אירופה כולה עברה לאנגלית, כמעט בלי ייחוד מדינתי (ח"ח לטורקיה, למרות שהזמרת שלהם באמת לא שרה בכלל), בלי דמיון, בלי שיר שיישאר אצלנו תמיד בראש מזומזם? הלטבים שלחו זוג יפיופים, שלא ידעו לשיר ולא ידעו לרקוד, עם שיר בנים מרדים במיוחד, אבל הצליחו להתברג למעלה (וכמעט לעבור את שירי שלנו!), בעיקר כי הם חייכו יפה להומואי כל אירופה. אם אירופה מצביעה לפי שכנות, לפי פירוטכניקה ולפי הבנאליות של השיר (ומה לעשות השיר היווני הוא טוב, הופעה מקצועית, אבל בנאלי ולא ייחודי), מה הטעם להמשיך, עם תחרות הזמר שאמורה לייצג את הייחודיות של כל אומה?

אבל ההצגה חייבת להימשך, כי האירוויזיון יותר ממכר מכל סם או אלכוהול. השנה יוון זכתה ניתן להם לנוח על זרי הדפנה שנותרו מחלוקת המדליות באולימפיאדה, ונהנה מההופעה הטובה, שהם ירימו בשנה הבאה - בטוח יותר טובה מהזוועה הצבעונית שהתחוללה במוצאי שבת בקייב, והזכירה לרבים וטובים את הקדם אירוויזיון שלנו. עד כמה מוזר שזה נשמע, אפילו מורן שלנו הייתה יותר טובה מהמנחים האוקראינים הקפואים. ומה הקטע עם רוסלנה? למה היא צריכה להידחף לכל חור ללא הפסקה? זהו - זכית באירוויזיון. הגיע הזמן ללבוש בגדים, ולהפסיק לצרוח.

לפחות מולדובה והסבתא לא זכו תארו לעצמכם את הסבתא מפזזת עם מתאגרפים בשנה הבאה בחדר הירוק, ומציקה למתמודדים באנגלית קלוקלת ורצוצה כמו זו של רוסלנה הנסיכה הלוחמת.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...