עוד בתרבות ובידור
 >  > 

הספר האדום - מאחוריך

כמעט עשור לפני פיגועי ה-11 בספטמבר, העלה דון דלילו, אחד מגדולי הסופרים בני זמננו, תחזית קודרת על עולם הערכים האמריקני החדש שעיצבו מעשי הטרור

דון דלילו הוא מבטאה הגדול של אמריקה החדשה, והולך וכובש את מקומו כאחד הסופרים האמריקנים הגדולים ביותר בחצי המאה השניה של המאה העשרים, אם בכלל אפשר להגדיר דבר כזה. דלילו הוא סופר יוצא דופן ביכולותיו. כבר בספרו הראשון סלל את הנושא שיעסיק אותו, כשקרא לספר "אמריקנה". בספר אחר, "תת-עולם", הוא מתאר פרט לפרט של משחק בייסבול אמיתי שהתרחש בשנת 1951, כנקודת מוצא לכתיבה על חיים במשך כמה עשורים באמריקה. סגנון כתיבתו, כך הודה, הושפע רבות מהג'ז והקולנוע האירופאי, בעיקר זה של גודאר. בחמש עשרה השנים האחרונות תורגמו כמה מספריו, הפחות תובעניים, לעברית, אך כנראה שלא ממש תפסו את עין הקורא. בשנת 1999 זכה דלילו בפרס ירושלים לספרות, ואת ספריו ממשיכים לתרגם מפעם לפעם עד שיום אחד, אולי בעקבות ספרו האחרון שתורגם, "מאו II", יהיה בידינו מכלול ממנו נוכל להתייחס אליו, ולחזור לקרוא גם את ספריו הקודמים. שמו של הספר הוא פרפרזה על ציור של אנדי וורהול (המופיע על עטיפת הספר), בו משתקפת דמותו של מאו כמה פעמים, כמו בהרבה ציורים מפורסמים אחרים של וורהול כמו אלה של אלוויס, מרלין מונרו, או ג'קי קנדי. במהלך הספר אנו מגלים כי מאו העניק את שמו לספר בזכות היותו מי שהניע המונים לכיוון מחשבה אחידה. הספר החדש נפתח בטקס נישואין של ששת אלפים וחמישה זוגות, בני כת ה"מונים" - כת בראשותו של כומר קוריאני, שמשכה המונים באמריקה. הטקס מתקיים באצטדיון הינקיז בניו יורק, אך הפעם המושבים אינם מלאים באוהדי הקבוצה, אלא בהורי המתחתנים ובמוזמנים אחרים. כבר בפסקה הראשונה חותר דלילו תחת עקרונות התרבות והמוסר הכל-אמריקני הבסיסי של אינדיבידואליות, אהבה וחתונה. בחתונה הזו המתחתנים אינם מכירים כלל את בני זוגם, לרובם אין שפה משותפת, וזיווגם נקבע על ידי מנהיג הכת, ללא שום יחס רגשי. אחרי הפתיחה עובר הסיפור לגיבור האמיתי שלו, ביל גריי. סופר מפורסם מאוד, שמתחבא מעין הציבור ואיש אינו יודע היכן. מעין בן-דמותו של ג'. ד. סאלינג'ר (התפסן בשדה שיפון), אך לא בהכרח. כשצלמת פורטרטים מעוניינת להנציח את דמותו, היא נלקחת אליו בחשאיות "כאילו לוקחים אותי לפגוש איזה מנהיג טרוריסטים במחבוא הסודי שלו בהרים". אולי הרמז הראשון למשמעות הפנימית של הסיפור. גם כאן ישנה נגיעה במוטיב אמריקני מרכזי - הפרסום האישי, כשהצלמת מסבירה ש"פניו של הסופר הן פני השטח של היצירה. הן רמז לתעלומה שבפנים... פרצופים מסוימים טובים יותר מספרים מסוימים". תמונה בירחון כרומו שווה יותר מהספר שכתבת. גריי, הסופר המתבודד, מתפתה לנסוע לניו יורק בעקבות ביקורה של הצלמת, ושם משכנע אותו עורך הספרים שלו להגיע ללונדון ולהקריא במסיבת עיתונאים שירים פרי עטו של עיתונאי שנחטף על ידי ארגון טרור. הנה, אותו מתבודד חוצה יבשות ונמצא בלונדון. אלא שאסיפת העיתונאים מופצצת וכך נשאב האיש שמתבודד כל כך הרבה שנים וכל עולמו הוא לנסח משפט נכון לעולם המודרני של הטרור ולוקח בו חלק. דרכו של דלילו, שנים לפני הפיגוע במגדלי התאומים, להגיד שאיש איננו מחוסן מפני הטרור, מבודד ככל שיהיה. וכמובן, מה שנרמז יותר מפעם, המקום בו הטרור מחליף ומכניע גם את התרבות, הספרות. בסצינה אחרת מתאר דלילו את קארן, הגיבורה השנייה של הספר, זו שהתחתנה בחתונה ההמונית של ה"מוניז" צופה בטלויזיה במאורעות כיכר טייננ מן בסין, טבח מתחת לתמונתו הגדולה של מאו. אקט של טרור נוראי המתבצע על ידי השלטון נגד העם. הקטע מזכיר בסגנון הכתיבה את כתיבתה של מרגריט דיראס בתסריט של "הירושימה אהובתי", ולא ייתכן שדלילו לא הושפע מקצב השפה שלה. תיאור אחר הוא של הלוויתו של חומייני בטהרן: "האנשים החיים אינם משלימים עם העובדה שאביהם מת. הם רוצים אותו חזרה ביניהם. הוא צריך להיות האחרון בהם שימות. הם צריכים למות, לא הוא... זה התחיל להיות סיפורה של גופה שהאנשים החיים אינם מסכימים למסור אותה לאדמה. היו שם אנשים שצללו לתוך הקבר..." כל זה מזכיר לוויה אחרת לגמרי, שנערכה בימים אלו ממש. דלילו מתגלה להיות כסופר, נביא, המבין את נפשם של אחרים רחוקים ומסוכנים לו. קארן חשבה על כל האנשים ש"צפו בניתוח חדשותי מפוכח שהגישו שלושה גברים באולפן" והיא תוהה "האם המיליונים שצופים כעת היו שווים למיליונים, לאלה שבמישור האיראני, האם זה אומר שאנחנו חולקים משהו עם האבלים, חווים כאב, מרגישים שמשהו עובר בנינו, שומעים את האנחה של איזה עצב היסטורי?" שאלה, שהפכה להיות כה מוכרת במאה שלנו - מה אנחנו מרגישים כשאנחנו אוחזים את שקית הפיצוחים שלנו מול החדשות בטלוויזיה, וצופים באסונות בעולם. וכך, משפטי הפתיחה של דלילו, באמריקה בשנת 1992, השנה בה נכתב הספר, מיטיבים לתאר את אמריקה שאחרי אלקעידה ואחרי אסון התאומים. איבוד ערך החיים הפנימי ושינוי הערכים, הכל בטון של כאן ועכשיו, למרות הנבואה המתחבאת בדפים. כל כך עמוק, כל כך רלוונטי. ספרות כל כך גדולה. דון דלילו, מאו II. מאנגלית: איה ברויאר. הוצאת זמורה-ביתן , 253 עמ'

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...