עוד בתרבות ובידור
 >  > 

איש ההמון

סדרת "פרוזה אחרת", ספרונים קטנים בפורמט קרטון חום, הביאה אלינו כמה וכמה סופרים שהם משכמם ומעלה, והפעם היא מציגה בפנינו את הסופר הסרבי אלכסנדר המון

לעתים קרובות למדי נתקלים בספר שהוא נעים" לקריאה, מה שאנו מכנים בקלות "ספר טוב", גם אם עלילתו איננה נעימה דווקא. אנו נהנים מיכולות כתיבה, שהן לרוב מעל הממוצע של מה שאנחנו קוראים לו רומן רומנטי". יש לא מעט סופרים טובים. מה שחסר, ומפתיע באמת בכל פעם שנפגשים בו, הוא סופר מצוין". כזה שיוצר ספרות שנלקחת צעד קדימה, ובכל זאת מאוד קריאה, ולא רק לתלמידי תואר שני בספרות הנלחמים ב"יוליסס" של ג'ויס או ב"בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט.

סדרת "פרוזה אחרת" של הוצאת עם עובד, ספרונים קטנים בפורמט קרטון חום, הביאה אלינו כמה וכמה סופרים שהם משכמם ומעלה, והפעם היא מציגה בפנינו את "איש משום מקום", ספרו של אלכסנדר המון - סופר סרבי החי באמריקה וכותב אנגלית, דבר שכבר מעלה עניין בפני עצמו. בחור צעיר, שהגיע לאמריקה חסר שפה, ומצליח תוך זמן קצר להשתלט עליה ולכתוב בה. כבר מהפסקאות הראשונות אתה נכבש ונסחף לתוך הספר. המון הוא איש הפרטים הקטנים. בגלל שאיננו אמריקני, כל דבר, ולו הפעוט ביותר, נראה לו כדבר השווה ציון ותיאור, והתיאורים לא רק שאינם כבדים, הם סוחפים. המון הוא איש ספרות, ומזכיר לא מעט ספרים, לטוב ולרע. לעתים, כשהוא מתאר סיטואציה מחייו, הוא עשוי לדמות אותה לסיטואציה דומה מתוך ספר אחר, ולהשתעשע מהדמיון. הוא שם בפי גיבוריו שורות מתוך שירה מודרנית, או ציטוטים של גוגול ושקספיר.

"החלק הקשה בכתיבת סיפור על חייו של מישהו הוא הבחירה מתוך שפע של פרטים ושל אירועים זעירים, שכולם בעלי חשיבות או חסרי חשיבות במידה שווה. אם אתה בוחר רק באירועים החשובים, הלידות, המיתות, האהבות, ההשפלות, המרידות, הסיומים וההתחלות, אתה מתכחש לחומר האמיתי של החיים: חפצים בני חלוף, רגעים שוליים, זעירים מכדי להעלותם על הכתב..."

שבעת פרקי הספר מחולקים על פי תאריכים בעלי משמעות היסטורית. לכאורה קורות המאה העשרים מזווית כמעט אישית, ולפחות בחלקה - גרוטסקית וכואבת. יוצא דופן הוא הפרק האחרון, שנתן לספר את שמו, שהוא קופצני מבחינת זמנים. המון מנסה לתפוס כמה שיותר רגעים, זעירים או גדולים, ולשלב אותם בדרכו המיוחדת בסיפור. לתת להם את המשמעות של הגיבור החווה, אך גם של המספר הרואה-כל, בעין קצת עקומה ומבודחת. אחד התיאורים בספר מתחבר ישירות אלינו, הקוראים הישראלים, ואנו לא צריכים כלל להפעיל את הדמיון. תמונת הילד הבוכה, שהייתה נפוצה בחנויות התחנה המרכזית של תל אביב, ואי לכך בכל כך הרבה בתים בישראל, מופיעה בסרייבו הרחוקה, תלויה במרכזו של אחד מקירות הבתים.

בתוך משפטים הוא הופך את משמעותם, ומגלה את מטבעות הלשון השחוקות של קוראי עיתונים בלי עניין אמיתי. משפטים שהסרקזם והאירוניה מהפכת אותם על פיהם נמצאים לרוב בספר. המון שומע את המלים וקורא גם את המשמעות, או את חוסר המשמעות, שאנשים נותנים למילים היוצאות מפיהם. הגיבור האמיתי של הסיפור הוא יוזף פרונק, ואותו אנו פוגשים רק לרגע בסוף הפרק הראשון. בפרק השני, אתמול- סרייבו 1967-1992", אנו עוקבים אחריו מרגע לידתו ודרך ילדותו הצבעונית וימי נעוריו. להמון יש חוש הומור פרוע, גם בתוך תיאור לירי של פרונק המתבגר, המנסה לגעת לראשונה בילדה, ומחליק שוב ושוב על קונדום משומש שהיה מתחת לרגלו. "סרייבו של שנות השמונים הייתה מקום נהדר לצעירים - אני יודע - כי הייתי צעיר אז. אני זוכר את עצי הטיליה שפרחו כאילו לא יפרחו עוד לעולם... אני זוכר גם שבריון אחד שכינויו ניקסון מכר לי לבנת חשיש וסטר לי לעיני נערתי... אני זוכר את הבחור במיטה הסמוכה לשלי בבית החולים, שירכיו וישבנו היו קרועים ושסועים לאחר שאסלת בית השימוש התפרקה תחתיו..."

בחלק שלישי, המתרחש בקייב באוגוסט 1991, מצטרף מספר חדש, עד נאמן, סטודנט אמריקני שפוגש שם את יוזף במסגרת מסע שורשים לאוקראינה של קבוצת סטודנטים, וחולק עימו חדר. השותפות המקרבת אותם, והאמריקני מגלה שהוא הולך ומתאהב, או לפחות נמשך מאוד אל יוזף. לאמריקהי זו פעם ראשונה שהוא חש משיכה לגבר, ויוזף, מצידו, כלל לא שם לב, כך שהמשיכה אינה מתממשת. בעקבות נפילת הקומוניזם מגיע פרונק לאמריקה, מתקבל לעבודה כמתרים כספים לארגון "גרינפיס", ונודד במרחבי אמריקה הכפרית, מה שנותן להמון-פרונק אפשרות לתאר טיפוסים ומקומות בעין של זר, המסתכל בעולם לא מוכר.

בשורות האחרונות חוזר לספר את הסיפור המורה שמתחיל את סיפור חייו של פרונק בסוף הפרק הראשון. המעגל נסגר במשפט האחרון בספר, שאם יהיה מוכר לקורא, הרי מוטב שילך לו למשפט הפותח את הספר, ויגלה את אותו משפט. אלא ששם הוא מופיע בצורת משפט משאלה, ובסוף הספר הוא הופך לעובדה. הספר הבאמת נפלא הזה אינו עוסק בנוראות המלחמה בסרביה, למרות שכמובן הן מוזכרות, כי אי אפשר הרי שסופר סרבי יכתוב על גיבור סרבי מבלי להזכיר אותן. אלא שגיבור הספר, פרונק, עזב את מולדתו לפני המלחמה ההיא. את המידע הוא מקבל מהטלוויזיה, מהעיתונים ומהיחס של אנשים אליו. הוא זר, והזרות ותחושת העקירות היא ליבו של הספר. אותה זרות ועקירות שתבוא לידי מיצוי לכאורה פנטסטי בפרק האחרון. בין לבין תישאל רק השאלה הספרותית - איזו עין רואה את הדברים, ומי מספר לנו את כל זה.

אלכסנדר המון, איש משום מקום. "עם עובד", 325 עמ'.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...