עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

קנדידה (קנדידיאזיס)

זיהום פטרייתי, המופיע בקרומים הריריים השונים של הגוף. המחלה תוקפת גברים ונשים גם יחד, ובמקרים של זיהומים חריפים עלולה לגרום לתופעות קשות ואף לסכן חיים. כל מה שרציתם לדעת על הפטרייה: איך נדבקים, איך מאבחנים ואיך מטפלים

הקנדידה היא זיהום פטרייתי, המופיע בקרומים הריריים השונים של הגוף. רוב האנשים מתייחסים לקנדידה כאל מחלה התוקפת בעיקר נשים ומופיעה כפטרייה בנרתיק, אך למעשה מדובר במחלה התוקפת גברים ונשים גם יחד, ומשפיעה על מערכות שונות בגוף. המחלה נגרמת על ידי זנים שונים של פטריית הקנדידה. מלבד תסמינים חיצוניים, לקנדידה השפעה כללית על הגוף, וקשה מאוד לאבחן את המחלה ולטפל בה במקרה ומדובר בזיהום שאינו חיצוני או שהתסמינים בו אינם חד-משמעיים. לפטרייה למעלה מ-100 זנים שונים, שהנפוצה ביותר בהם היא הקנדידה אלביקאנס. הפטרייה נמצאת במצב תקין אצל כל בני-האדם, ומאוזנת על ידי מיקרואורגניזמים אחרים המהווים חלק מהפלורה הטבעית של הגוף (חיידקים בלתי-מזיקים או ידידותיים). במצב רגיל, לא ברור מה תפקידה של הקנדידה בגופנו מלבד העובדה שהיא מונעת מזיהומים אחרים ומזיקים להתפשט בגוף, בדומה למיקרואורגניזמים אחרים הנמצאים בגופנו דרך קבע. במעיים נשמר מספר קבוע, פחות או יותר, של הקנדידה. חיידקים ידידותיים כאלה ואחרים מונעים את התפשטותה של הפטרייה בשני אופנים :חלקם מפרישים כימיקלים נוגדי פטריות, ובמקרים אחרים ישנה תחרות של החיידקים בפטריות על שטח המחייה והמושבות, ועל המשאבים השונים כמו מזון ועוד. אולם במקרים מסוימים עשויה הפטרייה לנדוד ממערכת העיכול לאזורים אחרים בגוף, שם אין תחרות והיא עלולה להתפשט ולגרום לזיהומים ולתחלואה. במקרים אחרים, עלולה אוכלוסיית הקנדידה לעלות באופן משמעותי כתוצאה משינויים גופניים: פגיעה במושבות חיידקים ופטריות אחרות המובילה לשגשוג של הקנדידה (כמו, למשל, במקרה של טיפול אינטנסיבי באנטיביוטיקה המחסלת את החיידקים הידידותיים והבלתי-מזיקים), או במקרה של פגיעה במערכת החיסונית. מצב זה של זיהום בקנדידה נקרא "קנדידיאזיס". קנדידה של הנרתיק בנשים נשים נוטות להידבק בקנדידה של הנרתיק, משום הקרבה בין פי הטבעת ופתח איבר המין. היגיינה לקויה והיעדר מודעות עשוי לגרום להעברה של הפטרייה ממקום מושבה הטבעי במעיים, שם היא אינה מזיקה, אל איברי המין הנשיים, שם היא עלולה לגרום לזיהום מקומי. אצל נשים לסביות, שימוש בצעצועי מין לחדירה אנאלית וואגינלית ללא שמירה על היגיינה נכונה וניקוי של הצעצועים בעת מעבר מפי הטבעת לאיבר המין יכול להעביר את הפטרייה ולגרום לזיהום. החדרת אצבעות יכולה אף היא להעביר את הפטריות מפי הטבעת לנרתיק. במקרה של זיהום בקנדידה בנרתיק או בפה, יכולה להיות העברה באמצעות מין אוראלי - לשני הצדדים - זו המעניקה מין אוראלי וזו המקבלת. ההעברה של הקנדידה מושפעת בין היתר ממצב המערכת החיסונית של הנחשפת לפטרייה, כמות הזיהום, סוג הפטרייה ומידת עמידותה, ועוד. קנדידה בפה ובמערכת העיכול זיהום של קנדידה המתפשט בפה (פטרת הפה), בוושט ובמערכת העיכול. היא יוצרת משטחים כואבים ובמקרים מסוימים יכולה לגרום לקשיים בעיכול, בבליעה ולתחושה לא נעימה בחלל הפה. לעתים, הפטרייה גורמת לריח רע מהפה. הקנדידה יכולה לגרום גם לכיבים מקומיים ופצעים, ולהגביר עקב כך את הסיכויים להדבקה במחלות מין אחרות ולכן מומלץ שלא לקיים יחסי מין אוראליים לא מוגנים, ובפרט להימנע משפיכה בפה (בגברים) במקרה של זיהום או חשד לזיהום בקנדידה המלווה בכיבים בלשון ובחלל הפה. הקנדידה יכולה ליצור מושבות נקודתיות, או מושבות רחבות הנראות כשכבה לבנה-צהבהבה על הלשון. ניתן לטפל בה באמצעות תרופות מקומיות אנטי-פטרייתיות, גירוד שכבת הפטרייה באמצעות מכשיר מיוחד, שמירה על היגיינה של הפה או שימוש בתרופה אנטי-פטרייתית הנלקחת בבליעה במקרה של זיהום רחב היקף הפוגע במערכות נוספות. קנדידה במקומות אחרים בגוף הקנדידה פוגעת, כאמור, ברקמות שונות בגוף. מלבד קנדידה של הפה והנרתיק, הזיהומים העיקריים האחרים הם: - זיהום ברשתית העין. מלווה בתחושה של צריבה, תהליך דלקתי, עכירות בראייה ובמקרים מסוימים אף עשוי להחמיר ולגרום לעיוורון. - זיהום דמי (קנדידמיה). נוצר במקרה של התפתחות הקנדידה בדם. גורם לשינויים בלחץ הדם (ובעיקר ללחץ דם נמוך מאוד), עליה בחום הגוף, פגיעה בכליות וירידה בייצור השתן. - זיהום לבבי. נגרם כתוצאה ממושבות של קנדידה בשריר הלב, במסתמים ובכלי הדם סביבו. במקרים חמורים גורם לאוושות בלב, הגדלה של הטחול, עלייה בחום ותחושת מחלה קשה. ישנם הטוענים שקנדידה 'אשמה' גם במצבי מחלה אחרים, כמו כאבי ראש, עייפות כרונית, גזים, שלשולים, בעיות עיכול ועוד. יש המשייכים לקנדידה מחלות דמויות סוכרת, בעיות בדרכי השתן (לרבות זיהומים ודלקות), כאבי שרירים ומפרקים, וכן טרשת נפוצה, ברונכיט, אנמיה וכן מצבים כמו דיכאון, טשטוש, נדודי שינה, ותסמינים המזכירים את 'מחלת היאפים': עייפות, חוסר מוטיבציה, היעדר אנרגיות ועוד. זאת, בשל כימיקלים שמפרישה הפטרייה בזמן שהיא פועלת בגוף, וגורמים להרעלה של הדם. קנדידה ונשאי HIV וחולי איידס בדומה למחלות אחרות, הקנדידה פוגעת בצורה חמורה יותר באנשים שמערכת החיסון שלהם פגומה. נשאי HIV וחולי איידס חשופים לזיהומים שונים ובהם זיהום בקנדידה, ולכן צריכים להיות במעקב רפואי מתמיד במקרה של הופעת תסמיני המחלה. במקרים כאלה, נוטים לתת טיפול תרופתי רחב היקף כדי למנוע את התפשטות הזיהום לגוף ופגיעה של הפטרייה במערכות שונות. מצבים העשויים להעיד על זיהום בקנדידה

  • שימוש באנטיביטיקה או תרופות סטרואידיות במשך זמן ממושך. שימוש קבוע בגלולות למניעת הריון במשך למעלה מ-36 חודשים רצופים.
  • זיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן (UTI) או בנרתיק.
  • תחושת עייפות בלתי-מוסברת למרות שעות שינה סדירות, תחושה של ערפול ('סימום') גם ללא מצב של עייפות, בעיות ריכוז וזיכרון.
  • תשוקות (CRAVE) למאכלים מלוחים, מתוקים, אלכוהול או לחם (פחמימות לסוגיהן).
  • ציפוי לבן על הלשון, או נקודות לבנות תחת הציפורניים בידיים וברגליים, ריח רע מהפה.
  • רגישות מוגברת לעשן סיגריות, או ריחות שונים (כולל בשמים).
  • כאבי בטן תכופים ללא הסבר, גזים, צרבת, שלשול ושאר בעיות של מערכת העיכול באופן תדיר מתמשך.
  • עצבים מתוחים, רגזנות, מצבי רוח משתנים.
  • כאבי שרירים, מפרקים וגב.
  • יובש חריף בעור וברקמות ריריות (עיניים, שפתיים, פה).

שימו לב: מצבים אלה הינם מצבי מחלה כלליים מאוד, שיכולים להיגרם מסיבות שונות. לא בהכרח מדובר בהדבקה בקנדידה, אולם אם אבחנתם אצלכם יותר ממחצית מהתסמינים המפורטים, כדאי לגשת להיבדק אצל רופא המשפחה. אבחון הקנדידה והטיפול בה את האבחון עושים בדרך כלל לפי התסמינים, ומשום שישנם מקרי זיהום שבהם התסמינים כלליים מאוד, ייתכנו מצבים של חוסר אבחון (או אבחון יתר). במידה ואתם סובלים מהתסמינים שפורטו קודם לכן במשך תקופה ארוכה, רצוי לבקש מרופא המשפחה לערוך לכם בדיקת קנדידה. ניתן לאבחן את הפטרייה באמצעות דגימת עור (במקרה של זיהום מקומי-עורי, כמובן), בדיקת דם מיוחדת ובדיקת צואה. כמו כן, ניתן לאבחן קנדידה על ידי דיקור נוזל השדרה במקרים של חשש לזיהום קשה בקנדידה, וגם באמצעות לקיחת דוגמה מהפרשות שונות מהנרתיק. הטיפול בקנדידה נעשה במספר אופנים, תלוי במקום הזיהום. במקרה של זיהום מקומי (בעיקר בפה או בנרתיק), הטיפול הוא באמצעות משחה מקומית או תרופה הניתנת בבליעה - כתלות באופי הזיהום, השטח שעליו הוא התפשט ומידת ההשפעה שלו על הגוף. אם מדובר בזיהום פנימי או נרחב יותר, העשוי להוביל למצב מסכן חיים, נוהגים לתת טיפול בתרופות אנטי-פטרייתיות הניתן בעירוי ורידי או בהזרקה, ולעתים יחד עם טיפול תרופתי הנלקח בבליעה.

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...