עוד בתרבות ובידור
 >  > 

זעקי ארץ סהרורית

מלחמת האחים במוזמביק נמשכה שני עשורים, אבל בארץ כמעט שלא היו מודעים לה. ספר חדש מאת סופר בן המקום לוקח אותנו למסע בעולם שסוע ולא מוכר

למרות שמו, מיא קואוטו הוא גבר ולא אישה. סופר יליד מוזמביק שכותב בפורטוגזית. בארצות הדוברות שפה זו הוא נחשב לסופר חשוב, זכה כבר בפרסים רבים, וספריו תורגמו כבר לשפות רבות. ארץ סהרורית הוא ספרו הראשון המתורגם לעברית.

כבר בפתיחת הספר אנחנו מוכנסים לעולם לא מוכר של אמונות מקומיות שונות, פחדים, וחרדה ממלחמה, כשאנו פוגשים על הדרך, בתוך הנוף אכול המלחמה, את מואידינגה וטוהאיר. זקן וילד שניצלו, בינתיים, ממוות, ונודדים בדרך, בארץ שאין לנו כמעט שום מושג עליה. אני לפחות לא נתקלתי בספר שהגיע ממנה, וכל מה שיספר קואוטו הוא חדש. לרובנו אין מושג על דרכי החיים, האמונות, שעשויות להיראות לנו טפלות, בהן מאמינים האנשים החיים שם. אך זה איננו ספר על מקומות או חיים אקזוטיים. כבר לפי הפתיחה ברור שזה לא הולך להיות ספר נעים, אם כי הכתיבה עצמה מדהימה, מהמשפט הראשון, ומעוררת ציפיות. אין בסיפור ניסיון להסביר את המלחמה. למה פרצה ומי נלחם במי, המלחמה היא נתון קבוע בחייהם העלובים של הגיבורים, אלא שפה ושם, כשדוברים נכבדי הכפר למשל, נשמעים משפטים קצרים שאפשר לזהות בהם טרמינולוגיה מרקסיסטית. כמעט עשרים שנה התרחשה מלחמת האחים במדינה, ורק ב-1999 נחתם הסכם שלום בין הפלגים. מאז מוזמביק, המדינה הלא מוכרת לנו, נמצאת בשלבי התפתחות ופריחה.

מואידינגה הצעיר מוצא, בין גופות שרופות באוטובוס בצד הדרך בו הם מוצאים מנוחה וקצת צל, מחברות, המסתברות להיות מעין יומן, והן שיהוו סיפור מקביל, ונקודת מבט נוספת, על הארץ השסועה. המחברת מתחילה בעשרים וחמישה ביוני 1975, היום בו קיבלה מוזמביק את עצמאותה מפורטוגל. המספר הוא קינדזו, המגולל את סיפורו של אחיו הקטן, וינטיסיקו דה ז'וניו, שנעלם יום אחד ואין יודע איך ולאן. שברון הלב של האב, לצד שתיית יתר, מביא למותו. כתיבה מרתקת, המצליחה לשלב בין אמונות מקומיות לבין פילוסופיה ופסיכולוגיה מערבית מרומזת, בניסוח לקניאני כמעט.

הסיפור עובר לסירוגין בין טואהיר ומואידינגה, שעדיין מתחבאים באוטובוס השרוף, ובין הסיפור שקורא הצעיר במחברותיו של קינדזו. הסיפור מעלה בו שאלות לגבי עצמו. יחסי הצעיר והזקן הולכים ומשתנים כשהצעיר מבין פתאום שהוא יודע קרוא וכתוב. הוא נזכר בצליל של ילדים משחקים בהפסקת בית ספר. משהו מזיכרונו האבוד חוזר אליו. לרגע נדמה לו שאולי הוא אותו ז'וניו, הילד מהמחברת אותה קרא.

קינדזו זוכר רק ימים של מלחמה, גם כשזו היתה רק בגדר שמועה, והוא עוד למד בבית ספר, שם לימד אותו כומר קרוא וכתוב - "כישוף של לבנים". את שאר חינוכו הוא מפקיד בידיו של הודי בעל חנות בכפר, אך משפחתו מתנגדת לידידות בין ההודי המבוגר לילד השחור. "הוא יעשה לך נשמה של מולטי", אומרים לו, ובלילה שורפים את חנותו של ההודי. כשגם הכומר שלימד אותו נרצח, וגם רוחו של אביו מופיעה בחלומו ומכריזה "מעכשיו אויב אני לך", הוא מחליט להימלט. במחברת השנייה קינדזו מממש את מנוסתו. כך נוצרת הקבלה - צעיר אחד בורח מרוחו של אביו המת, והשני מחפש את זכרונו, ואולי את אביו.

למרות שאת הספר כתב סופר לבן, המערב את היכרותו עם הפסיכולוגיה ופילוסופיה של המערב, הרי שכיליד מוזמביק הוא מעורה היטב באמונות האפריקניות, ובמקום שלכאורה רחוק מפסיכולוגיה מערבית, הפנטזיות עוקבות אחר מוטיבים פסיכולוגיים של יחסי אבות ובנים מערביים, למרות שדרך הסיפור מעוגנת במוטיבים המקומיים ומכילה תערובת של הזיות ואמונות. לאיטה נחשפת בדידותם של כל המשתתפים בסיפור. כולם איבדו הורים או בנים, משפחות או כפרים שנעזבו. כולם קשורים לזיכרון, לחיפוש ולהגשמה עצמית כזו או אחרת. איש איש דרך אמונתו הפרטית. לא ייפלא שבריק המוחלט שהם חיים בו, מואידינגה הקטן, המחפש את עברו ומשפחתו, מערבב משחקי זהות. הוא קורא לטוהאיר דוד, אך משחק איתו משחק של חילופי זהויות, כאילו הם קינדזו ואביו, וכך תוך כדי משחק, הוא חש לרגע כבן לאב אמיתי.

בשורות האחרונות מתגלה שאולי צריך לקרוא את הספר אחרת. זה אחד מאותם ספרים שהסוף שלהם משנה את תהליך הקריאה לאחור. בסוף המילים המכשפות, מתעורר מי שמתעורר מחלום לכאורה, ולא נדע מי חלם, ובתוך חלומו של מי היינו. בחלומו של מי היינו צריכים ללכת על בהונות ולהיכנס לעולם שכולו פנטזיה וסמלים. אם משילים מהספר את צורת כתיבתו, והעולם בו הוא מתקיים, הרי שהוא שייך לסוג ספרי המסעות. מסע אמיתי במקומות גיאוגרפיים, במקרה זה במדינה שסועה וחרבה על ידי מלחמה מתמשכת, ומסע אל תוך חיפוש ה"אני", הן החיצוני הביוגרפי, והן הנפשי הפנימי, וניסיון מרתק לאחד את כל המרכיבים.

העולם הזר לנו משתקף לנו בצורות שונות, מפי דמויות שחלקן מלוות את הספר כולו, וחלקן צצות במפגשים חד-פעמיים, ומספר לנו סיפור, הן על האדם המספר, על הצבעים הרבים המשתקפים בארץ, הן על אמונות ודרכי חשיבה שונים. כולם מאוכלים בתוצאות המלחמה. בודדים בנוף מוכה ומחפשים את עצמם בעיקר. אין תיאורי מלחמה בספר, אך המלחמה נמצאת כל הזמן ברקע הדברים, והיא הסיבה לתלישות הפיזית והנפשית של כולם. כולם מופיעים כיחידים, אף פעם לא במספר גדול. כולם עזבו מקום, נעזבו על ידי משפחתם, נודדים ומחפשים תשובה - בין שהיא מציאותית כמו חיפוש הורים או בנים, ובין שזו תשובה לכאבי גוף ונפש. כשמי מהגיבורים מגיע כבר לכפר שיש בו עוד אנשים, הרי שאין נחמה בתושביו.

גם המתים נודדים וחוזרים, או כדי לגמור לספר את סיפורם, או כדי לעשות תיקון לנפשם. הרבה קולות מספרים והרבה סיפורים יש בספר הנפלא הזה. על ידי כתיבה רבת רבדים, המאחדת את המציאות, את החלום, את המיסטיקה ואת האמונה של מקום רוחש פלאות לא מוכרות, מצליח קואטו לגרום לנו לקבל את העולם הזר. אי אפשר שלא לכתוב גם מילים חמות על התרגום של יורם מלצר, שמצליח להעביר קטעים פיוטיים, סמליים, ורמות שונות של עברית, בהתאם לדמות הדוברת. "בעיניי זה ספר על שואה, לא שלנו אבל שואה", אמר לי מלצר, כששאלתי אותו פרטים על הסופר הלא מוכר.
הספר נע בין המציאות הלא מוכרת, לעולם פנטזיה. ראשונים לפניו היו מארקס, שהביא את הפנטזיה הלטינו אמריקאית, רושדי שהביא את עולם הפנטזיה ההודית, וכעת עולם חצי פנטסטי מיבשת לא מוכרת כלל. אפריקה. באופן מפתיע ולא בלתי אפשרי באסוציאציה קשר גם לדוד גרוסמן ב"עיין ערך אהבה" - פנטזיה מעורבת במציאות הפנימית הנפשית של גיבוריו. כמו במיתוסים גדולים, הספר נע בין הליריות, הפנטזיה והריאליזם. עם כל תיאורי תוצאות המלחמה, בסופו של דבר, המלחמה הגדולה היא אישית. מלחמת חיפוש הזהות העצמית, גם בתוך עולם מתפורר.

מיא קואוטו, ארץ סהרורית. הוצאת שוקן, 262 עמ'

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...