פריס צרפת - גרטרוד שטיין. צילום: כריכת הספר.
עוד בספרים
 >  >  > 

לנשק את גרטרוד שטיין

ליה לחמי על "פריז צרפת", ספרה של גרטרוד שטיין שנכתב לפני למעלה משישים שנה, והציב משימה לא פשוטה בפני מתרגמים וקוראים כאחד

בימים אלה תורגם לעברית ספרה של גרטרוד שטיין פריז צרפת, שנכתב ב-1940. כבר ב-1986 תורגם לעברית ספרה האוטוביוגרפיה של אליס ב. טוקלאס, שנכתב ב-1933, ותיאר את חייה של שטיין מבעד לעיניה של זוגתה אליס ב. טוקלאס. קשה לתרגם את כתבי גרטרוד שטיין. הפיסוק בהם חריג, ועל המתרגם לעשות מאמצים על מנת לשמר חריגות זו, ולשמור על אופיו ומקצבו של הספר. כאשר פורסמו כתביה בעיתונות האמריקאית, לא לחינם צורפה להם ההקדמה "המערכת בחרה לפרסם את סיפורה של שטיין למרות שאיש במערכת אינו מבין אותו". לפחות במקרה של "פריז צרפת", עמדה המתרגמת, עידית שורר, במשימה בהצלחה מרובה.

גרטרוד שטיין נולדה בפנסילבניה ב- 1874, למשפחה יהודית ממוצא גרמני. היא למדה רפואה בהשראת הפסיכולוג ויליאם ג'יימס, אך לא סיימה את לימודיה. ב-1903 נסעה שטיין לפריז, בלוויית אחיה, ליאו שטיין, סוחר אמנות עשיר, והשתקעה שם. בספרה "פריז צרפת" כותבת שטיין "סופרים צריכים שיהיו להם שתי ארצות, זו שהם שייכים אליה וזו שהם חיים בה באמת. זו השנייה היא רומנטית נפרדת מהם עצמם, היא אינה אמיתית אבל היא באמת קיימת". ארבע שנים לאחר מכן פגשה את אליס טוקלס, ועברה לחיות איתה. גרטרוד שטיין ניהלה בפריז סלון ספרותי- אמנותי מפורסם, בו התארחו בקביעות כמה מחשובי האמנים והסופרים כגון פאבלו פיקאסו, אנרי מאטיס וז'ורז' בראק, ולימים גם סופרים אמריקנים, שהגיעו לפריז לאחר המלחמה, כמו המינגוויי ופיצג'רלד, שבעיניהם הייתה שטיין מעין "גורו".

שטיין נפטרה בגיל 72 ממחלת הסרטן, ולא נחשפה לביקורת הקשה על כתיבתה, שהופיעה שנים לאחר מותה. שטיין, שחלקה את רוב חייה עם בת זוגה טוקלאס, לא חשפה במוצהר את עולמה הנשי-לסבי. היו שטענו כי אימצה בכתיבתה ובחייה מודלים גבריים סטנדרטיים, ולעומתם היו כאלו שמצאו בכתביה של שטיין אינסוף התייחסויות לעולמה כאישה לסבית.

"פריז צרפת" נכתב עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ושטיין דנה בו במהות הצרפתיות בשנים 1900-1939. היא נוגעת בספרה בתרבות, באמנות, במאה העשרים ובעולם המערבי בכלל. הטקסט הוא יומיומי ופרוזאי, הדן בסגנונם של כובעים, מיני מאכלים, כלבי שעשועים ומנהגיהם של הצרפתים. במישור הפילוסופי שלו הוא דן במהלכה של מאה, ובאופן ההסתגלות באירופה למעבר בין המאה ה-19 למאה ה-20. מבט אמריקאי על צרפת, ומבט צרפתי על האמריקאים. ביקורת רבה הוטחה בשטיין בעקבות הספר. ככותבת יהודייה, נעדרה מהטקסט עמדה מוצהרת שלה בימי מלחמת העולם השנייה וגם לאחריה. שטיין הצליחה לשרוד, כלסבית יהודייה בצרפת הכבושה, מבלי להיפגע או להישלח למחנה ריכוז. אחראי מטעם משטר וישי אומנם יעץ לה לחזור לארצות הברית, או לחילופין לעבור לשוויץ, אך שטיין וטוקלאס לא שעו לאזהרה, והעדיפו לעבור לבית חדש "בתקווה שאיש לא ידע על מיקומן". הן נהנו גם מחסותו ומהגנתו של ברנאר פי, חבר, שלימים נשפט על שיתוף פעולה עם הנאצים. ובתוך כל הפחד והמלחמה בוחרת שטיין לכתוב ספר על יומיום וזוטות.

ד"ר אורלי לובין, החוקרת את כתביה של שטיין, טוענת שלא כך הם פני הדברים. ב"אחרית הדבר" שכתבה למהדורה העברית של "פריז צרפת", טוענת לובין כי יש לקרוא בין השיטין, שם טמונה הביקורת על המתרחש בעולם המלחמה. כתיבתה של גרטרוד שטיין מאופיינת כקוביסטית, וככזאת חתרה שטיין "לגעת בדבר עצמו", במהות. כדי להגיע ל"מהות", מנסה שטיין לעמוד על החווייה עצמה, ולשם כך היא חוזרת שוב ושוב על אותו משפט, דבר המאלץ את הקורא להתרכז ברגע ולחוות אותו.
הכתיבה ה"נשית" המאפיינת את הספר, על חיי היום יום ולא על המלחמה, על אופנה ובישול ולא על טקטיקה, כתיבה זו מופרעת בטענות היסטוריות, ובסיום הספר גם בטקסט, המכתיב לאומות את תפקידן. זהו ספר חשוב לקריאה, הן כמסמך אנתרופולוגי והיסטורי, ולמרבה הפלא גם לשם הנאה צרופה, מכישרון נדיר של כותבת גדולה.

גרטרוד שטיין, פריז צרפת, הוצאת רסלינג, 140 עמ'

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...