עוד בחדשות ודעות
 >  > 

דיון באיסור משכב זכר

איסור משכב זכר, אחד האזכורים הקדומים ביותר בתרבות היהודית למין הומוסקסואלי ולאיסורו, מופיע לראשונה באופן ישיר בספר ויקרא, המהווה את מקבץ החוקים הדתיים והמוסריים בתורה. ניתוח ספרותי-טקסטואלי מסביר את חשיבותו לתרבות היהודית

הדת היהודית אינה מתירה יחסי מין בין הומוסקסואלים ומטילה על עוברי חוק זה עונש כרת, שהוא מוות קשה על פי חוקי תורה. דיינים רבים נמנעו מזה שנים רבות לעסוק באיסור זה, בעוד שהם העמיקו חקור באיסורים הקרובים פיסית במיקומם וברעיונותיהם לחוק זה, מטעמים השמורים עמם. בעקבות דיון שהתעורר בקהילה פעמים רבות, החלטתי להבהיר מעט את פסוק האיסור על משכב זכר ולנסות ולהבין מדוע בחר המחוקק הקדום להביא אותו במקום הספציפי הזה, וגם לנסות ולהסביר מהי מטרת האיסור - וממה היא נובעת. על מנת להבין את האיסור, המובא בויקרא כ' פסוק טו' (וכן בויקרא יח' פסוק כב', באותו הניסוח, כמעט), עלינו להשתמש בכלים הניתנים לחוקרי המקרא ומאפשרים להם להבין את פרושו ואפיונו של פסוק בתוך הקטע. ראשית, יהיה עלינו להבין את מטרתו של ספר ויקרא, ומטרתו של הפרק הנדון. עלינו לדון בפתיחת הפרק (והפרשה כולה, לצורך העניין), ובסגירתו. כמו כן, יהיה עלינו לנסות ולהבין את ההשפעות החוץ-מקראיות, הסביבתיות, שהניאו את המחוקק ליצירת האווירה האנטי הומוסקסואלית בפירוש זה. על מנת לעשות כן, עלינו אפוא לעיין בכתובים. על מנת שלא להאריך במילים ולהמאיס את הדיון, אשתדל להיות ענייני ככל האפשר וברור באמירתי. יש מפרשים ומאמינים שיראו בכך פחיתות כבוד מעם הדיון, אולם עלינו לזכור כי המובאה נועדה לצורך פתיחת דיון ולא, חלילה, לצורך קביעת עמדה נחרצת בבחינת "מדרש חכמה". דיון זה במובאה הוא פרטני ואישי, ואינו מתבסס אלא על ידיעותיי בתחום והכרתי עם טקסטים מקראיים וחוץ-מקראיים שונים אותם אציין לצורך הדיון. כמו כן, חשוב לציין כי המאמר מבוסס על קריאה של הסיפור התנכ"י לא במובן הדתי שלו אלא בהשקפה העיונית-ספרותית ובערך החברתי שלו.

על אודות ספר ויקרא

ספר ויקרא הוא הספר השלישי מבין ספרי התורה, הוא מונה כז' פרקים ועוסק, רובו ככולו, בחוקים שעיקרם חוקי דת ומוסר. איסור קיום יחסי מין הומוסקסואלים מובא בספר ויקרא באופן ברור וחד-משמעי, בפרק כ', ובמובאה זו מתוך הספר נדון במסה קצרה זו. הבא נפנה אפוא אל הכתובים:

ויקרא כ' פסוקים יג'-טז'

"ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם. ואיש אשר יקח את-אישה ואת-אימה, זימה הוא; באש ישרפו אותו ואתהן ולא-תהיה זימה בתוככם. ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת, ואת-הבהמה תהרגו. ואישה אשר תקרב אל-כל-בהמה לרבעה אתה, והרגת את-האישה ואת-הבהמה; מות יומתו, דמיהם בם."

ויקרא כ' כג'

"ולא תלכו בחוקת הגוי אשר-אני משלח מפניכם, כי את-כל-אלה עשו, ואקוץ בהם."

ויקרא כ' כז'

"ואיש או-אישה כי-יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו; באבן ירגמו אותם, דמיהם בם."

הקונטקסט בו מתקיימת הפרשה

פרק זה נמצא בתוך פרשה ו' (ויקרא יט'-כ'), פרשה זו, על פי קאסוטו, כוללת מצוות שונות אשר על ידישמירתן משיגים את הקדושה, שהיא למעשה ייחודו של העם היהודי מעמי קדם הסובבים אותו. הקדושה באה בשני מישורים - הדתי והחברתי. במישור החברתי באים חוקים רבים שעניינם קביעת נורמות חברתיות להתנהגות נאותה, איסור בגידה באישה, איסור אינוס, וכן איסורים הקשורים במין בתוך המשפחה. חוקים אלו ניתנים להבנה ועיקרם בעיקר חברתי-תפיסתי. במישור הדתי, מובאים מספר חוקים שכביכול אין להם ערך חברתי, ועל כן מתקשה הבא לדון בהם להסביר את טעמם. מבלי להכנס לדיון בשאלת החוקים ואי שיכותם זה לזה, נציין רק שמפרשים שונים טוענים כי דווקא ריבוי החוקים (חוקי הזבח, חוקי קדושה וטומאה(, והניתוק התמטי ביניהם מעיד על מורכבותה של הדת ועל תפיסתה כמכלול שסך חלקיו גדול מן השלם.

נדון לרגע בלשון החוק: "ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אישה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו, דמיהם בם". משפט בעל מובן סמנטי פשוט וקל להבנה. אסור קיום יחסי מין הכוללים חדירה בין שני גברים. העונש על חטא זה הוא מוות. בניגוד לפסוקים אחרים בהם מובאת צורת הענישה ("באבן ירגמו אותם", "באש ישרפו אותו"), בפסוק זה יהיה על השופטים להכריע בדין המיתה ולבחור בדרך המוות. עובדה זו מורידה את עונשו של החטא מסביבת העונשים המקיפים אותו וכביכול מרמזת על כך שמדובר בעונש חמור פחות, ועל כן הרי שמדובר בחטא חמור פחות, בהתאמה.

וכעת, נדון בסביבת החיות של החוק. חוק איסור משכב זכר מובא בין שתי מובאות של חוקים הקשורים למין. הוא מתחיל בחוקי מין בתוך המשפחה וגילוי עריות, ומסתיים בחוקי איסור משכב בהמה. הקרבה הפיסית הברורה בין משכב זכר לאיסור גילוי עריות מעידה על החומרה הרבה שבה המחוקק הקדום ראה עבירה זו, ואף הטיל עליה עונש מוות.

הסקה זו הנה בעייתית וזרה לתוכן, שהרי חוק כל כך קשה להבנה מובא בתוך מקבץ חוקים חברתיים פשוטים ונהירים. קשה להבין את מהותו וסיבתו של החוק, שהרי חוקים עיקרם לשרת רעיון, הירארכיה, סדר, שליטה, ולא סתם לצורך ההנאה. חוקים אלו נכתבו על מנת להשריש ולהנהיג נורמה חברתית-דתית בעם, והרי שחוקים מיותרים היו רק מביאים לבלבול. אם אוכלוסיית עושי משכב הזכר (קרי, הומוסקסואלים), בתורה הייתה נמוכה, מדוע אפוא יש את הצורך לחוקק חוק במקום מרכזי ובעייתי כל כך? ומה עניין משכב בהמה למשכב זכר?

עובדה זו מציגה בפנינו קונפליקט, האם לשייך את איסור משכב הזכר למובאה שלפניו, שעיקרה חוקי מין במשפחה, או דווקא למובאה השניה, העוסקת במשכב בהמה.

השייכות לחוקי גילוי עריות - מדוע?
אחד האזכורים הראשונים למין בין גברים מובא בסיפורי סדום, בהם מתאר הסופר המקראי את הזוועות במקום. אחת מהדברים הנוראיים שנעשו שם היו בין היתר משכב זכר שהוא בבחינת אונס. אם ננסה להבין את הנורמות החברתיות באותה התקופה נראה כי מין בין גברים היה מקובל בעיקר בעמדת כוח, ועבדים רבים נאנסו והוכרחו לקיים יחסי מין עם בעליהם, כחלק מהשפלתם. אם נתייחס לעובדה זו נוכל בנקל להסביר את חוק איסור קיום יחסי מין בין גברים בכך שמטרתו סיוע במניעת התעללות בעבד (שגופו ונפשו אינם קניין בעליו, על פי התורה ובניגוד מוחלט לחוקים אחרים שהיו נהוגים במזרח הקדום באותה התקופה), בעצם ציווי "בצלם" מיוחסת חשיבות רבה לזכותו של אדם על גופו, ולכן מין בכפיה בין גברים נתפס כאיסור חמור מאחר והוא מסב נזק לערכו של אדם.

השייכות לחוקי קדושה וטומאה - מדוע?
על מנת להבין את ההגיון הדתי העומד מאחורי כל חוקי טומאה וקדושה, ובעיקר באיסור משכב זכר ובהמה, נצא לרגע ממעגל התורה אל תרבויות המזרח הקדום. ידוע לכל כי ברומא העתיקה וביוון היה נהוג לקיים יחסי מין בין גברים, וכן מין בין צעירים למבוגרים השייכים לאותו מין. כך גם בתרבויות פלשת הקדומות, בהן ניתנה מתירנות מינית כמעט מוחלטת וההומוסקסואליות נתפסה לעתים כמעין "פולחן" שעיקרו כוח וידע, כאשר היו מעורבים בכך שניים - האדם הבוגר, ה"מורה", וה"תלמיד", לרוב צעיר יותר, ויחסי המין היו בעיקרם יחסי ביאה (חדירה( ושליטה. מעבר להנאה המינית שנבעה מהם, היו בהם מעין מעבר של "סמכות" מאדם אחד למשנהו, והעשיה המינית נועדה גם כקניין רוחני-פיסי של אדם על אדם אחר. בפולחן האשרות (אשור, בהיסטוריה המוקדמת של עם ישראל(, גם כן נהוג היה לבוא במגע מיני בין שני גברים, בין אדם לבהמה או אישה לבהמה, כחלק מפולחן האשרה, וגם בחלקים צרים ומצומצמים יותר של פולחן הבעל.

הזיקה בין פולחן האשרה והבעל לבין הציווי על איסור קיום יחסי מין בין גברים או בע"ח, ברורה ומובנת בעיקר לאור החיזוק שאנו מקבלים לכך בפסוק כז', שהוא הפסוק הסוגר את הפרק כולו. פסוק לפני כן, מסיים הכותב בהבטחה שאם יקיימו בני ישראל את החוקים הנ"ל הוא יוריש להם את הארץ ויבדיל אותם משאר העמים. מייד לאחר מכן, הוא מביא את פסוק כז' שכביכול אינו במקומו, שהרי הפרק כבר נחתם ונסגר מבחינה רעיונית ותוכנית, ושהרי צריך היה להביא את פס' כז' קודם לכו'. מטרת הבאתו כסוגר היא להבהיר באופן חד משמעי את ההבדל בין עושה באוב לבין בן עם ישראל, ולהפריד הפרדה מוחלטת בין פולחן הבעל, האשרה והיהדות. עובדות אלו מוכיחות את קדימותם של תרבויות ופולחנים ליהדות, וכן את העובדה שהתנהלו במקביל ליהדות זרמי פולחן אחרים, אותם ניסתה היהדות לעקור ולסרס מעם תוכן. פסוק זה, למעשה, חותם את הפרשה כולה שעיקרה כאמור חוקי קדושה וטומאה, ובא לציין את חשיבותם של החוקים ולתת להם תוקף חוקי וחברתי.

כעת, משהבהרנו את מהות הקשר בין פולחן האשרה והבעל ליחסי מין בין גברים ובע"ח, ניתן בנקל להסביר את מהות הייחוס וזיקתו של הטקסט במובאה הנוכחית, כאשר הוא נפתח באיסור חברתי-מוסרי, נחתם באיסור דומה, וכאשר הפרשה כולה מאופיינת בנימה דתית (לראיה סגירת הפרק, המסירה ספק לגבי עונשם של נביאי שקר וידעונים), המחוקק הקדום נתקל בבעיה חמורה. היה עליו ליצור הבדלה מוחלטת בין פולחני האלילים שהיו נפוצים בארץ, לבין הפולחן המונותאיסטי שהנחילה היהדות. הבדלה זו התרחשה בכל תחומי החיים והייתה למעשה תחילתה של בדלנות מוחלטת, כאשר השבטים העבריים יצרו חיץ תרבותי ואף פיסי בינם לבין עמי קדם. ההפרדה הזו צריכה הייתה לסייע להפריד בין אדם שהולך בדרך האל לבין אדם החורג ממנה, ועל כן לסממנים פיסיים של הפולחן ומקומו הייתה חשיבות עליונה בקביעת טיבו. על כן הובאו חוקי הפולחן בדיוק רב כ"כ, ע"מ להסיר ספק בין פולחן עברי לבין פולחן אלילי.

במטרה לסרס כל דמיון בין פולחן האלוהים לפולחן האלילים, הוטלו איסורים שונים על עניניים שבהם קיים דמיון חיצוני לפולחן פוליתיאיסטי, כדוגמת שינוי מקום הפולחן, מבנה המזבח ודרך הגשת המתנה לאל (לדוגמא, איסור אכילת הבשר על דמו, חובת המלחת הבשר כסמל לברית נצח, איסור בישול גדי בחלב אמו בספר שמות וכ"ו), דרך חקיקה שאסרה קיום יחסי מין בין גברים ויחסי מין בין אדם לבע"ח. על כן, ניתן בנקל להבין את משמעות הבחירה לשבץ את איסור המין ההומוסקסואלי דווקא במובאה בעייתית זו בספר ויקרא - משמעות נוספת היא, אפוא, שלא מדובר בחטא על רקע חברתי אלא דווקא על רקע דתי, איסור שיש בו משום רצונה של היהדות להבדיל הבדל סמנטי-חיצוני בין פולחן אחד למשנהו וכן על מנת לתת כלים להפריד, פיסית, בין צורות פולחן. העובדה שחוק זה מופיע גם בפרק יח', השייך באופן בלעדי למקבץ חוקי טומאה וקדושה הרי יש בה לציין על החשיבות הדתית של האיסור ועל טעמו זה.

לסיכום ניתן לאמר שאלו שני טעמי חוק איסור משכב זכר. האחד - איסור משום מין בכפיה והשני - איסור מעם הפרדה מפולחן אלילים זרים. השניות הקיימת בפירוש הפסוק ובגינה ניתן בנקל לשייכו לציווי "בצלם", המעיד על פגיעה בגופו של אדם ונפשו שלא ברצונו, באה לתת תוקף לחוק ולהסביר את שיבוצו הבעייתי כל כך במקבץ החוקים הספציפי.

מראה מקום: למתעניינים בתחום השפעות חוץ מקראיות על הסיפור המקראי ניתן לקרוא מאמרים העוסקים בספר בראשית, בעלילות נוח מול גילגמש, ובסיפור הבריאה היהודי מול סיפור הבריאה המסופוטמי הקדום. כמו כן, ניתן לעיין בהשוואות שערכו מפרשי המקרא (חוץ ותוך מקראי) לחוקי התורה ובעיקר לחוקי ספר ויקרא מול חוקי חמורבי, לזיקה בין השתיים ולמשמעות החקיקה הדתית והחברתית.

כל הזכויות שמורות 1999-2018 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...