עוד בתרבות ובידור
 >  > 

תנועה מעגלית

הספר "המעגל הפנימי" מתיימר לשפוך אור על חייו של חוקר המין אלפרד קינסי, אך מסתפק בשרטוט ביוגרפיה חלקית ומומצאת

פרופסור קינסי הוא אחד האנשים שהייתה להם השפעה רבה על חייו של כל אדם במאה הקודמת, השפעה הולכת ומתמשכת. האיש, שדמותו שנוייה במחלוקת, מעוררת הדים רבים, בכיוונים שמדענים אחרים לא זוכים לה. אם יספרו לנו, למשל, שפרופסור איינשטיין היה איש איום ונורא, ובעל תאוות בלתי ניתנות לסיפוק, שהיה דו מיני, או כל מה שאפשר היה להגיד בימים ההם נגד מדען כאישיות, עדיין תורתו תעמוד מעל לדברים ואיש לא יבטל או ינסה להתכחש לתורת היחסות שלו, רק בגלל אישיותו של החוקר. מה גם שרובנו לא באמת מבינים את תורת היחסות, והיא לא נוגעת בנו ובנפשנו. אך קינסי חקר, לראשונה בתולדות האנושות המודרנית, את הדבר החשוב והקרוב ביותר לכל אחד מאיתנו - חיי המין. קינסי היה זה שהביא לשבירת הפוריטניות, למחיקת הדעות הקדומות, ולמתירנות המינית שהחלה לפרוח בשנות השישים. לכל אחד מאיתנו יש עמדה בנושא, ולא תמיד מהמתקדמות. סבותינו חינכו את דור ההורים בפוריטניות הויקטוריאנית, והורינו העבירו לנו חלק גדול מההתייחסות הדו ערכית למין. למרות הפתיחות הגדולה, אף אחד מאיתנו עדיין לא פטור מיחס משתנה למין עצמו, ולתיאוריות שהתפתחו מאז קינסי. בשנה שעברה מלאו חמישים שנה לפרסום חלקו השני של דו"ח קינסי. החלק הראשון עסק במיניות הגבר, והתפרסם כמה שנים קודם, והחלק השני עסק במיניות האישה. שני המחקרים שינו את פני העולם. הם בישרו את החופש המיני, את שינוי ההתייחסות להומוסקסואליות, לאוננות ועוד ועוד. לפני זמן קצר יצא לאקרנים בארץ הסרט "קינסי", סרט ביוגרפי על חייו. פרי אחר לציון היובל הוא הספר "המעגל הפנימי" של ת.ק. בויל, שתרגומו לעברית מתפרסם בימים אלה. המעגל הפנימי הוא ספר מומצא (פיקשן) על נושא אמיתי. הוא עוסק בפרופסור אלפרד קינסי ובמחקרי המין הראשונים שנעשו מעולם. לצורך הסיפור ממציא בויל אישיות פיקטיבית, דמותו של עוזור של קינסי, שמפיו, כעד ראייה, תתגלגל לה העלילה. הספר מתחיל בבניית דמותו של המספר, כסטודנט באוניברסיטה בשנת 1939. נער תמים ובתול, שאחת הסטודנטיות ה"נותנות" מאמצת אותו להיות ארוסה, כדי שהיא תוכל, וגם הוא כמובן, להיכנס לסדרת הרצאות של ד"ר קינסי על חיי הנישואין, שבהם הוא נותן הרצאות גלויות על מין ומראה שקופיות. רק סטודנטים מאורסים יכולים להשתתף בקורס הזה, שיצאו לו מוניטין של הקורס שרואים בו תמונות " מלוכלכות", וכל כולו קורס מלוכלך. בהרצאה הראשונה אומרת לורה ה"ארוסה" כי האולם מריח כאילו שחררו את כל החתולים המיוחמים של האוניברסיטה במקום אחד. אחרי שראו בפעם הראשונה תמונות של איברי מין חשופים, כל שלוש מאות הסטודנטים נמצאים במצב של אלם, ומתפזרים בדומייה לא אופיינית לסוף הרצאה. "ד"ר סקס", כמו שקינסי מכונה באוניברסיטה, קורא לדברים מפורשות פין, פות, דגדגן. זוועה נפלאה לפוריטנים של אז. וכן, ישנה שמועה שהוא עורך שאלוני מין בין מי שמקיים ומי שלא מקיים יחסי מין. כך אנו עורכים הכרות עם הדוקטור המיוחד הזה, וכך גם הולכת ומצטיירת דמותו של העוזר לעתיד לבוא. ג'ון, העוזר, מתחיל לספר את הסיפור קצת לפני הלוויתו של "פרוק", כינויו של קינסי בפי עובדיו, וכך הוא יכונה בהמשך. פרוק מת. האיש שלא היו לו אשליות, המדען, האמפיריקן, האבולוציוניסט. אייריס, אשתו של ג'ון, מזרזת אותו. היא לא אהבה את פרוק. "הוא לא היה אלוהים" היא אומרת לג'ון העצוב. "הלוואי ולא הייתי פוגשת אותו, שלא הייתי שומעת עליו. הלוואי שלא היה נולד בכלל" נקודת התייחסות אחרת מזו של העוזר, המעריץ את רבו. מנקודה זו אנו חוזרים להתחלה. פרוק מבקש את כל הסטודנטים לבוא להתראיין בראיונות המין שהוא עורך, כי "לא ייתכן הרי שנדע הכל על זבוב הפירות ודרך התרבותו, ושום דבר על החיה האנושית, שמיניותה היא זאת שיצרה את האפשרות למפגשים הללו". ג'ון עונה על השאלון ומתוודע לראשונה לסולם 0-6 שבו קינסי מגדיר זהות מינית. פרוק לוקח את ג'ון תחת חסותו, ומעסיק אותו הן כעוזר מחקר והן כגנן פרטי בביתו. הוא לא מפסיק להרעיף עליו שבחים, ומעודד אותו לעבוד חצי עירום בגינה, בה הם עובדים יחד. ג'ון הולך ונכבש בקסמיו של פרוק. מתוך עיון בשאלון הפרטי של פרוק הוא מגלה שפרוק, כוהן המיניות החופשית, לא קיים יחסי מין עד גיל עשרים ושמונה, אבל אחר כך, ככל שהתבגר יותר, החל לפתח משיכה, וגם קיים יחסים עם גברים צעירים בנוסף לאשתו. כשפרוק מציע לג'ון להיות חוקר במשרה מלאה, ג'ון מתוודה, ופרוק מפתה אותו לקיום יחסי מין. כדי לסגור את המעגל האדיפלי עד סופו המוחלט, לא רק פרוק הופך להיות אביו הסמלי של ג'ון, אלא גם אשתו של פרוק הופכת, בידיעתו ועידודו של פרוק, להיות המאהבת האימהית שלו, זו שמכניסה אותו לרזי המין. המעגל האדיפלי נחתם. תוך כדי קריאה אפשר לגלות כמה עובדות די מפתיעות לגבי ההתייחסות למין באותם ימים של טרום מלחמת העולם השנייה. יחסי מין אורליים, גם בין הטרוסקסואלים, היו מחוץ לחוק. על קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין חל איסור חוקי. אוננות הייתה לא חוקית. מעשה סדום נחשב לפשע. אילו היו מעמידים לדין את עוברי החוק, 80% מהאוכלוסייה הייתה נמצאת בבית סוהר. בויל מעולל תעלול קטן בכתיבתו - הוא לא מסתיר את צדדיו הרעים של קינסי, אך מכיוון שמספר הסיפור מעריץ אותו, ומספר הכל בלשון חיובית, הקורא עצמו חייב ללמוד איך להתייחס אל האיש הרב צדדי הזה, הוורקוהוליק, המגלומן, התחרותי, המיני לאין שובע. כמו תמיד, עשוייה לעלות השאלה מה הקשר בין מעשיו של האדם לאופיו. האם מישהו פחות מיני היה נכנס בימים ההם למחקר המין הגדול שלו? מה הקשר שבין אישיותו לבין מושא המחקר? אלא שכל זה לא באמת חשוב. החשוב הוא שהמחקר נעשה במקצועיות, ללא הטייה, ובאופן מדעי. באוניברסיטה, בינתיים, מתקדרת חשרת עננים מסביב לפרוק. הפרופסורים הזקנים, הכמרים, ושאר הפוריטנים ששמעו של קורס התועבה ומחקר המין הגיע לאוזניהם, החלו למחות ולדרוש את פיטוריו של פרוק. כשמציבים בפניו את הברירה להפסיק ללמד או להפסיק עם המחקר, בתקווה שיוותר על המחקר, הוא מוותר על ההוראה ומקים את המכון לחקר המין. קינסי מביא עוזר חדש, ותעוזתו עולה. עכשיו כבר לא מספיקים לו השאלונים, הוא מארגן אפשרות לצפות בזונות בשעת קיום יחסי מין וגורר את שני עוזריו והופך אותם למציצנים של ממש. וג'ון לא יודע איך להתייחס לעובדה שפרוק מקיים יחסי מין גם עם העוזר החדש והשובב. ג'ון מתחתן עם אייריס, והיא זו שמשמשת כקול הרבים. היא זאת המתרגזת כשהם מראיינים פדופילים, ולא מסגירים אותם למשטרה, אלא רואים בעצמם אנשים, שהמחקר הטהור והלא שיפוטי במרכז עניינם. היא זו שלא מצליחה לקיים יחסי מין עם האחרים בלי לערב רגש, אלא רק כדרך להתענגות, לפי פרשנותו של פרוק. היא מתאהבת בעוזר השני, ליבה נשבר והיא כמעט הורסת את חייהם המשותפים. פרוק הופך לאובססיבי יותר ויותר ומשתלט על חיי עוזריו. הם נדרשים לקיים יחסי מין כולם עם כולם, ואחר כך גם להסכים ולקיים יחסי מין אל מול המצלמה. הכל בשם המדע הטהור, ואי אפשר הרי שחוקרי מין לא יהיו פתוחים לגמרי ומהימנותם תעמוד בספק אמר. בינואר 1948 מתפרסם החלק הראשון של הדו"ח - מיניות הגבר, והמהפכה יוצאת לדרך. למרות ההתנגדות הרבה לממצאים, הספר התקבל בתשואות ונמכר במהדורות ענקיות. חמש שנים אחר כך מתפרסם החלק השני - מיניותה של האישה, וכאן נתקל קינסי בגל איבה שלא ציפה לו. בעוד שהציבור היה מסוגל, למרות קולות מסתייגים, לקבל את עובדת היותו של הזכר יצור מיני יותר ממה שאפשר היה לשער קודם, ומיניותו רבגונית מאוד, הרי שאת הפיכתה של האישה ל"חיה אנושית", מינית לא פחות מהגבר, אי אפשר היה לבלוע באותה קלות. הסקנדל הציבורי וההתנגדות היו גדולים מאוד. קינסי עצמו, למרות ששמר על בריאותו בקפדנות, היה חולה לב, ומת חמש שנים לאחר פרסום הדו"ח. קשה למקם את הספר. הוא לא לגמרי דמיוני, היות שלכאורה הוא מתבסס על אישיות מוכרת ועל עובדות ידועות, אך הוא גם לא ביוגרפיה אמיתית. אנחנו לא יודעים כלום על קינסי שלפני המחקר, ונאלצים לקבל את העובדה, שחייו האישיים היו כולם קודש למחקר, קודש עד אובססיביות של ממש. בעיה נוספת היא דמותו של המספר, שתמימותו לא מתנפצת לאורך הספר. נכון, שבימיו מונחים כמו ניצול מיני, ניצול עמדות כוח, ועוד מונחים לא היו קיימים, וקורא בן ימינו צריך לשפוט, בכלים שבידיו, את דמותו של קינסי. אך לא ייתכן שבדעתו של המספר, המפותה לקיים יחסי מין, על סף אובדן עבודה עם פרוק, לא יעלו איזשהן מחשבות רעות. התמימות של הסטודנט הצעיר לא נפרצת למרות כל מה שהוא לומד על "החיה האנושית" והרגליה המיניים, והערצתו לפרוק לא נפגמת גם כשהוא מספר עליו דברים מאוד קשים לכאורה. הספר נקרא בקלות רבה, ועומד מעל רומן רומנטי, אך לכדי ספרות טובה הוא לא מגיע.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...