גרפיטי אקדח (אילוסטרציה)
גרפיטי אקדח (אילוסטרציה). צילום: AK Rockefeller, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

גאווה מדממת: בעקבות התקפת הטרור באורלנדו

בלב חודש הגאווה של שנת 2016, זה קרה: הטרור הלהטבאקפובי הכה במלוא עוצמתו דווקא על רקע התקדמות בזכויות הקהילה הגאה. להטבאקפוביה מושתתת על גבי אותו טרור ששם לו למטרה למנוע מאיתנו קיום. בין אם קיום פיזי, בין אם קיום אישי ומשפחתי, ובין אם קיום חברתי וציבורי. על הקהילה לנתב את תחושת האבל והזעזוע להעצמה שלנו, לבטחון בדרכנו ובמטרותינו המוצדקות

זה אירע הלילה: הקהילה והעולם כולו מתעוררים ליום ראשון זה עם הדיווחים הקשים על הטבח במועדון ה-Pulse של קהילת להטבא"ק באורלנדו שבארה"ב. הפרטים המלאים טרם ברורים, אך מימדי הזוועה מדברים על עשרות נפגעים, בינהם נרצחים רבים, במספרים של עשרות. אנו עדים להתקפה על הקהילה הגאה, והפעם אלימה במיוחד.

אין התקפה על בני ובנות הקהילה שאיננה להטבאקפוביה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. כאשר מתפרצת הומופוביה במקומות שנחשבים "מתקדמים" יותר, חוזר לו אותו ריטואל קבוע של הפתעה והלם. "דווקא כאן/ דווקא בלב תל אביב/ דווקא כשיש התקדמות כה רבה בזכויות הקהילה באמריקה" וכדומה. האם אכן יש קשר בין הדברים?

ראשית: יש קשר. במדינות בהן יש יותר זכויות חוקיות ללהטבא"ק, יש גם יותר קבלה בחברה ולהיפך. כשלזוג הומואים מותר להתחתן ולגדל ילדים, כשטרנסית רשאית לקבוע את מגדרה ולבטא אותו - זו נראות גאה וזה משפיע. לכן, כל התקדמות באיזשהו מישור קהילתי מקדמת את הקהילה כולה. יחד עם זאת, עם או בלי קשר להתקדמות ושיפור בסטטוס החוקי של הזכויות שלנו, יש להעמיד דברים על דיוקם ולהתמודד עם האמת המרה: כל עיסוק ציבורי בעניניי הקהילה הגאה מעורר את חיות הטרף ההומופוביות מרבצן.

אין משנה הדבר באם העיסוק נתפס כחיובי או שלילי. אם מדובר במקרה של חוק פרו-להטבאקי שעבר בפרלמנט, או בדיווח על עוד טרנסית שהוכתה. בין אם מדובר בדיווחים שנתפסים כחיובים או כשליליים על הקהילה, תמיד יתעורר לו הצורר הלהטבאקפובי ויכה בנו. השאלה היא רק מה מידת יכולתו והצלחתו ומה אנו כקהילה עושים.

"מבינים למה רוצחים אתכם?"

לאחר הפיגוע ההומופובי בבר נוער, לצד החיבוק הציבורי, חוו רבים בקהילה גלי הומופוביה. רק לצורך דוגמה, זוג הומואים שהכרתי יצא מביתו בלב תל אביב בבוקר שלאחר מכן, התנשק לפרידה ועובר אורח צעק להם "מבינים למה רוצחים אתכם?". עוד בליל הפיגוע צונזרו מאות טוקבקים שתמכו ברצח הומואים. בגל הזה הכה בנו גם לאחר הפיגוע הרצחני במצעד הגאווה האחרון בירושלים, וכך לאחר שזוג הומואים תועדו הולכים יד ביד ברחובות ירושלים כשהם נתקלים בהומופוביה מאיימת ובוטה. כך קורה הדבר כל אימת שסלב יוצא מהארון, או בכל הזדמנות בה מדברים על מצוקות או הישגי הקהילה.

הלהטבאקפוביה היא כמו חול בוצתי המצוי בתחתית גיגית מיים, וכל טלטול של הגיגית, מקפיץ את החול והופך את הגיגית כולה לגל עכור וחשוך. עלינו לזכור כי מדובר בכל טלטול באשר הוא ולכן עלינו בקהילה להפנים כי אין זה משנה מה נעשה, תמיד שונאינו ואויבינו הלהטבאקפובים ימצאו תירוצים לקום עלינו לכלותינו, ככל שידם משגת. המטרה היא כמובן להטיל עלינו את אותה אווירת טרור מאיימת שנועדה להשאירנו ולהחזירנו לארון.

כשאנו חוגגים בגאווה בתל אביב: תוקפים אותנו שמדובר במוחצנות פרובוקטיבית המעוררת כנגדנו אנטגוניזם ואנחנו אחראים להומופוביה, שהיא בסך הכל "תגובה" למוחצנות המינית שלנו. כשאנו מפגינים על זכויות בירושלים: תוקפים אותנו שהפגנת גאווה בבירה הקדושה זו פרובוקציה והתגרות, שאנו בעצמנו מביאים על עצמנו את ההומופוביה כתוצאה מכך, וכי יש לנו את "הבירה שלנו", תל אביב וזה מספיק. כשאנו צועדים בחיפה: זו עיר סולידית, חיפה זו לא תל אביב, מה אתם רוצים פה? כשאנו צועדים באשדוד: לא מספיק שלושה מצעדים? בשביל מה סתם לעצבן? כשאנו מוחים ברחוב לאחר שהצעות חוק שנועדנו למנוע אפליה כנגדנו נופלות: לפחות לא תולים אתכם כמו באיראן ויש שיפור גדול מבעבר, די לחפש על מה לבכות ולריב.

והיד עוד נטויה

כשזוג הומואים מותקף ברחוב: בגלל המוחצנות הזו פוגעים בכם. כשיורים במרחב מוגן לנוער גאה במרתף בלב תל אביב: מה בדיוק עשיתם שם? למה להחריג את עצמכם ועוד לגרור נוער? ומי אמר שזו הומופוביה בכלל, אולי זה על רקע רומנטי? כשמרימות יום גאווה בכנסת: מתי הסטרייטים עושים יום כזה? כשתולים דגל גאווה בחלון ביתנו: בכוונה למשוך אש? כשרוקדים במועדון סגור ויורים בנו: אז עכשיו יהיה לכם עוד יותר על מה לבכות? כשזוג הומואים מקימים משפחה: זה לא נורמלי! כשהומו רווק נצחי ומבלה הרבה: זה לא טבעי להזדקן ככה לבד! כשטרנסית "עוברת": אם אתם מערערים על תכתיבי החברה אז למה כל כך חשוב השינוי החיצוני? כשטרנסית לא "עוברת": אם הוא רוצה שיתייחסו אליו כמו לאישה, שישתדל להראות כמו אישה!

מה אנו למדים? עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הסטרייטים אלא במה יעשו הלהטבאקים! (מרפרר לדברי בן גוריון). ההומופוב נגדנו כי הוא נגדנו, כי הוא חונך להיות נגדנו, משום שהוא מאמין שאנו נחותים וטועים וכל עוד לא נהיה סגורים בארון, רצוי מתים, הוא לא יהיה מרוצה. על כן, אל לנו לנסות לרצות אותו, אלא להאבק בו, בהשקפת עולמו המרושעת. הומופוביה איננה בורות, הומופוביה זו אידיאולוגיה, שככל אידיאולוגיה חשוכה ואלימה, היא מנצלת בורות על מנת לגייס תומכים ומאמינים.

שום נימת התנצלות וגמגום של הקהילה שלנו לא תעזור, בשום מאבק שלנו כקהילה, אלא רק תחמיר את מצבנו. כל קידום של מצבנו כקהילה וכפרטים הגיע עקב פריצת מוסכמה הומופובית קיימת. להטבאקפוביה מושתתת על גבי אותו טרור ששם לו למטרה למנוע מאיתנו קיום. בין אם קיום פיזי, בין אם קיום אישי ומשפחתי, ובין אם קיום חברתי, ציבורי, ובוודאי שאל לנו להראות קיום קהילתי מבחינתו.

הטבח הלהטאקפובי הזה באמריקה הינו סטירה מצלצלת למי שטעה לחשוב כי הסדר חוקי זה או אחר יביאנו למנוחה ולנחלה. מי ששגה באשליה כי כינון נישואים גאים בכל רחבי ארה"ב מביא אותנו לעידן חדש. אך המסקנה איננה כי המאבק החוקי לזכויות איננו רלוונטי - נהפוכו. המסקנה היא כי כל מאבקי הקהילה קשורים, כי עלינו לדרוש ולהלחם מלחמת חורמה באחרון הלהטבאקפובים. עלינו לגלות סולידריות פנים קהילתית בינינו לבין עצמנו: הומו מוכה מניגריה, זוג לסביות בורגניות מארה"ב, טרנסית בארון ממוסקבה וביסקסואל שחי בסרט כי המצב שלו בסדר בלב תל אביב. כולנו קשורים זה לזו,בין אם נרצה או לאו, ואם לא נהיה תלוים אחד בשניה, נהיה תלוים אחד ליד השניה.

הקהילה הגאה בארה"ב ובעולם כולו אבלה ומזועזעת היום. אין זה האבל הראשון שלנו ולצערנו- גם לא האחרון. בואו ננתב את תחושת האבל והזעזוע להעצמה של הקהילה שלנו, לבטחון בדרכנו ובמטרותינו המוצדקות. התופת ההומפובית שהתפוצצה בפלורידה מכה גלים לעולם כולו והיא מהווה תזכורת למציאות של חיינו, בל נשגה באשליות. השאלה היא מה נעשה בתזכורת הזו, שמתעקשת לזעוק לנו כי הגאווה שלנו מדממת.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...