אביעד אורבך
אביעד אורבך. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

חשבון נפש: מה מסתתר מאחורי הספין של אוחנה

יחסית לח"כ שבנאום ההשבעה שלו התהדר בכך שהוא "יביא את היום", אוחנה עיכב את היום הזה עוד קצת השבוע. "הכפלת" התקציב לשירות הפסיכו-סוציאלי היא בבחינת פירורים חסרי משמעות בעוגת התקציב, ומלבד זה, כנבחר ציבור תפקידו לשנות מדיניות ועוולות חברתיות שמובילות אנשים להזדקק לסיוע שכזה מלכתחילה. זהו לא יותר מאשר שימוש ציני במצוקה הנפשית שיותר מדי מבנות ובני הקהילה חווים המעצים את העוול של משחק פוליטי בדיני נפשות / דעה

לא מעט ממים וסטטוסים התייחסו לסערת אמיר אוחנה, ועשו את זה הרבה יותר טוב ממה שהייתי עושה בעצמי, ולכן לא מצאתי לנכון לכתוב עליה משהו.

אבל אז הגיע הטוויסט בעלילה ואוחנה שלף קלף מעניין שכביכול טלטל את כל הדיון בעניין: הוא סיכם עם שר הרווחה על הכפלת תקציב השירותים הפסיכו-סוציאליים של אגודת הלהט"ב, והכריז כי הוא "פועל בדרכו שלו למען הקהילה". מיד קמו כל תומכיו וקראו לכל המבקרים לאכול את הכובע (ולא מעט מהם טרחו לתבל את הקריאות ב"עלבונות" הרגילים שמשלבים כמה שיותר את המלים "סמול", "שד' רוטשילד", "אספרסו", "צביעות" וכו'). 

עכשיו, לפני שאסביר למה חשתי צורך להגיב דווקא בנקודה הזו, יש מקום גם להזכיר שהעיתוי של חשיפת הצעד הזה הוא לכל הפחות מעניין (אחרי שאמיר אוחנה האשים את חברי האופוזיציה בניסיון להביך אותו "פתאום" נשלף השפן החמוד הזה), וגם שבהקשר הפוליטי הרחב יותר, יש מקום לתהות איך קרה שהמשמעת הקואליציונית, שהיא כלי שאמור להיות שמור להצבעות שבאמת מערערות על הלגיטימיות של הממשלה, הפכה להיות כ"כ שכיחה (או במלים אחרות- למי זה מפריע שעל הצעות חוק חברתיות וערכיות תתאפשר חירות הצבעה כמו בימי טרום-נתניהו).

ובכלל נשאלת השאלה איך אחרי שבימין הציגו את כניסתו של אוחנה לכנסת כהישג הכי גדול של תא "גאווה בליכוד" וכעדות להצלחתם להביא את האג'נדה הקהילתית למפלגת השלטון, פתאום מזכירים לכולנו שאוחנה "בכלל לא נכנס לכנסת על הטיקט של קידום זכויות להט"ב". אבל כאמור, כל אלו נדונו ועוד יידונו בלא מעט פוסטים ומאמרי דעה.

אז למה בעצם דווקא הצעד הזה, שסה"כ נשמע כמו חיזוק משמעותי לקהילה הקפיץ אותי עד כדי כך?

אני פסיכולוג, ואני עובד בשירות הציבורי, כך שאני מכיר מקרוב את הייחודיות של שירותים טיפוליים דומים. שירותים טיפוליים הם ייחודיים בכך שלא פעם, גורמים שמתקצבים אותם אין מושג וחצי לגבי הצרכים האמיתיים של השירות, ועל מה באמת נדרש על מנת לקיים שירות יעיל ומיטיב. הדוגמא הכי טרייה היא הרפורמה בבריאות הנפש, שנכנסה לתוקף לפני קצת יותר מחצי שנה.

קצרה היריעה, אבל רק אציין שמדובר בדוגמא להשקעת משאבים בכל המקומות הלא נכונים. אחד הדברים שאנשי בר יאות הנפש ושירותי הרווחה נאבקים עליו כבר עשורים במדינת ישראל הוא מניעה. מניעה של התפתחות הפרעות נפשיות, ניכור הורי, התדרדרות לשימוש בחומרים, לזנות, לפשע או למגורים ברחוב. בכל התחומים, בין אם זה קשור ללהט"בים או לנוער בסיכון או לדרי רחוב או אלימות במשפחה, המדינה כמעט לא משקיעה במניעה. הרפורמה שעברה בשנה האחרונה מדגימה במובהק איך את מעט התקציב שמוקצה לטיפול מתנים בהימצאותו של הפרט במצבים שהשקעה מוקדמת יותר הייתה יכולה למנוע מלכתחילה.

איך כל זה קשור לעניין עם אמיר אוחנה, אתם שואלים?

כדי לענות על השאלה הזו, אני מזמין אתכם לעצור ולחשוב מה זה מניעה בהקשר של עזרה פסיכוסוציאלית לבני/ות הקהילה. מניעה זה איסור ואכיפה של טיפולי המרה, שלא פעם דרדרו אנשים שמלכתחילה היו במצוקה למצבים קשים שגבלו באובדנות. מניעה זה מחיקה של כל המקומות בהם קיים חוסר שוויון בין זוגות להט"בים לזוגות סטרייטים. בהקשר זה, הדוגמא האחרונה של "חוק השכול" היא סופר רלוונטית, כי שכול הוא מצב מספיק קיצוני גם בלי שתתווסף עליו אטימות הרשויות והצורך לחזר על פתחי ביהמ"ש.

אפלייה וניכור מעצימות ומקצינות מצוקה, יודע כל איש טיפול. זה לא שתוספת תקציב לגוף שמטפל במקרי אבדנות קשים של להט"בים היא פסולה, וברור שעדיף איתה מאשר בלעדיה. אבל זו שוב דוגמא לקוצר ראיה מערכתי. מטפלים פוגשים לא פעם אנשים שנסיבות החיים שברו אותם. בקשר שהם יוצרים איתם בתוך חדר הטיפולים, הם מסייעים בהקלת הכאב, בגילוי מחדש של התקווה ובשיקום היכולת לחזור ולתפקד. תפקידו של נבחר הציבור הוא אחר, וזה מה שאוחנה שכח השבוע. עמותות סיוע למיניהן יכולות לספק שמיכות לדרי-רחוב בחורף או מזון למשפחות נזקקות לקראת ליל הסדר, וגם סיוע נפשי ללהט"בים במצוקה. אבל אלו נבחרי הציבור שתפקידם לשנות מדיניות ועוולות חברתיות שמובילות אנשים להזדקק לסיוע שכזה.

הייתי מצפה ממישהו שמתיימר להבין את מצב הקהילה, ש"היה שם", להביא את זה בחשבון כשהוא בוחר לא לתמוך בחקיקה שעיקרה מניעת המצבים הללו. ואם הוא לא מספיק מבין את העבודה של השירותים הללו או את השלכות הפלת החוקים המדוברים, שילמד. שיעשה קצת עבודת שטח. יש מאחוריו מספיק שנות פעילות ציבורית כדי לצפות שהוא יידע במה הוא תומך ולמה הוא מתנגד. אמיר אוחנה סבור שהסיכום הזה שלו עם שר הרווחה אמור לבוא כמענה לביקורת על הבריחה שלו מהמליאה נוכח הצעות החוק של חברי האופוזיציה? אז אני אומר בפה מלא שבסיכום פעילותו בימים האחרונים - רב הנזק על התועלת. יחסית לח"כ שבנאום ההשבעה שלו התהדר בכך שהוא "יביא את היום", אוחנה עיכב את היום הזה עוד קצת השבוע.

מי שאומר תודה על פירורים, יתקשה להשיג לעצמו נתח מהעוגה

ולעניין ההכפלה המדוברת. נכון, הכותרת של "הכפלה" היא מאוד מרשימה, אבל מעבר לכך שעד שהדבר לא מעוגן בסעיף תקציבי (סיכומים בעל פה יש למכביר בכנת ישראל) אי אפשר לראות את הכסף כמובטח, נשארת השאלה באיזה סדר גודל של תקציב מדובר? ובכן, השירות הפסיכוסוציאלי הקורס של האגודה יזכה לתוספת תקציב של כמאתיים אלף ש"ח. להזכירכם, אוחנה לבדו מרוויח שכר של 40,000 ש"ח בחודש, כל חודש, מה שאומר שה"הכפלה" המדוברת, זו שעבורה אנו מתבקשים "להחליק" לו את זה שהתנגד לחוקים שמסדירים את האתיקה של טיפול בנוער להט"בי או את יחס הרשויות למשפחות חד מיניות, מסתכמת ב- 41.6% ממשכורתו השנתית. מי שאומר תודה על פירורים יתקשה להשיג לעצמו נתח מהעוגה.

ובגלל שרוב קוראי הכתבה והפוסטים (וזה בסדר, כן?) לא חושבים ישר על שתי הנקודות הנ"ל, אוחנה יכול לנפנף בזה (בטיימינג הו-כה-נח), לגזור על זה קופון ולהשתיק את הביקורת.

אז לא, אני לא מתרשם. אני רואה בזה שימוש ציני במצוקה הנפשית שיותר מדי מבנות ובני הקהילה חווים, וגם לעג לרש (והרש, במקרה הזה, הוא הצוות הקורס שמתחזק את השירות המדובר). כאיש טיפול בעצמי, לדעתי זה רק מעצים את העוול של משחק פוליטי בדיני נפשות.

הכותב הוא מתמחה בפסיכולוגיה קלינית.


עוד בנושא

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...